דוליק הכבשה
New member
פה יבינו אותי...=\
הוא יצא לפקד על קורס במסגרת התפקיד שלו ואני לא צריכה לתאר עד כמה קשה לי עם זה נכון? אני גאה בו על זה שהוא הולך לפקד על הקורס הזה ואני יודעת כמה זה חשוב לו וכמה הוא שמח שנתנו לו את ההזדמנות לפני שהוא משתחרר( יש עוד שנה אבל זה הקורס היחידי לשנה הקרובה..) אבל מה איתי? למה בשנה וחצי שלנו אני צריכה להיות לבד?=\ הוא בד"כ מאלו שמשקיעים ומרגשים ועושים ונותנים מכל הלב והקורס הזה? גרם לזה שבכלל לא היה לו זמן לחשוב על השנה וחצי שלנו וזה כ"כ מבאס! כבר תיכננתי שנהיה ביחד אבל הקורס מפריד ביננו. והנה, אחרי הקורס מתחילה לה עוד שנה של גדנעות (של הערבית שחופרים למה ערבית זה טוב.. גדנ"ע מזרחנים ..) ופעיליות וימי מגמה בחורים נידחים בארץ (לא תאמינו לאן הוא הגיע..) והגדנעות האלו כמה אני שונאת אותם לפעמיים למרות שגם אני עברתי כזו לפעמיים אין לי כוח שהוא יוצא אליהם וכל שיחה היא בידיוק 10 דק' ובכלל אין לו זמן.. וככה הולך להיות בקורס אם לא יותר גרוע.. מחר שנה וחצי וזה תאריך משמעותי בשבילנו ה7 לחודש כל חודש, והנה פתאום אני לבד.. כ"כ מעציב אותי. כמעט ולא דיברנו היום וגם אם כן הוא עסוק בעוד 900 דברים, זה הלחץ של היום הראשון אני מקווה שיעבור אני לא אוכל להעביר ככה שבוע. *לוקחת נשימה עמוקה..* תגובות כמו : יעבור מהר, לא נורא, יהיה טוב.. יתקבלו בברכה...
הוא יצא לפקד על קורס במסגרת התפקיד שלו ואני לא צריכה לתאר עד כמה קשה לי עם זה נכון? אני גאה בו על זה שהוא הולך לפקד על הקורס הזה ואני יודעת כמה זה חשוב לו וכמה הוא שמח שנתנו לו את ההזדמנות לפני שהוא משתחרר( יש עוד שנה אבל זה הקורס היחידי לשנה הקרובה..) אבל מה איתי? למה בשנה וחצי שלנו אני צריכה להיות לבד?=\ הוא בד"כ מאלו שמשקיעים ומרגשים ועושים ונותנים מכל הלב והקורס הזה? גרם לזה שבכלל לא היה לו זמן לחשוב על השנה וחצי שלנו וזה כ"כ מבאס! כבר תיכננתי שנהיה ביחד אבל הקורס מפריד ביננו. והנה, אחרי הקורס מתחילה לה עוד שנה של גדנעות (של הערבית שחופרים למה ערבית זה טוב.. גדנ"ע מזרחנים ..) ופעיליות וימי מגמה בחורים נידחים בארץ (לא תאמינו לאן הוא הגיע..) והגדנעות האלו כמה אני שונאת אותם לפעמיים למרות שגם אני עברתי כזו לפעמיים אין לי כוח שהוא יוצא אליהם וכל שיחה היא בידיוק 10 דק' ובכלל אין לו זמן.. וככה הולך להיות בקורס אם לא יותר גרוע.. מחר שנה וחצי וזה תאריך משמעותי בשבילנו ה7 לחודש כל חודש, והנה פתאום אני לבד.. כ"כ מעציב אותי. כמעט ולא דיברנו היום וגם אם כן הוא עסוק בעוד 900 דברים, זה הלחץ של היום הראשון אני מקווה שיעבור אני לא אוכל להעביר ככה שבוע. *לוקחת נשימה עמוקה..* תגובות כמו : יעבור מהר, לא נורא, יהיה טוב.. יתקבלו בברכה...
קודם כל-זה שאת יודעת בעצמך שזה יעבור מהר זה טוב. דבר שני-מה זה שנה וחצי?יהיה לכם עוד כל כך הרבה חודשים ושנים לחגוג שאל תייחסי לזה כזאת חשיבות. אבל הקורס הזה שהוא מדריך בו זה משהו של פעם בחיים. כל פעם שאת מתעצבנת,תנסי לחשוב איך את היית אם היית בנעליים שלו. תהיי בטוחה שהוא רוצה להיות איתך בתאריך שלכם,ולדבר אתך כמה שבא לכם,אבל הצבא לא מאפשר את זה תמיד,כמו שכולנו למדנו על בשרנו... תנסי יותר לתמוך בו,וכשהוא יחזור הביתה הוא יפצה אותך,אני מבטיחה,ואם את לא בטוחה שזה מה שהוא יעשה אז תגידי לו מפורשות שזה מה שאת רוצה!!
