ויש לעיין ..
א' . אם רק המעשן עובר בבל ייראה ובל ימצא או דגם המריח ריח עשן הרי הוא עובר, דהא ההוא ריחא ריח שיש בו ממש הוא ב' . היאך דינו של המריח, אם חייב על הנאתו או על שאיפתו, ואת"ל חייב על הנאתו שפיר , דמצוות לאו ליהנות נתנו .. אך אי תיתי מצד שאיפתו הרי הוא כשוגג וחייב כפרה, ג' . לאחר שיש להחמיר בשאיפה גרידא יש לדון היאך ימנע יר"ש מכל זה , דהא לא שבקת חיי לכל בריה, ותורה לא ניתנה למלאכי השרת ? והנראה לענ"ד דבכל מקום של חשש ריחא יש ליטול מטפחת בד ולהצמידה רטובה לפיו ויסתום אפו וכד חזי דיצא מכלל סכנת ריחא יסירנו , עד כאן הורוני מן השמים ואכמ"ל והמשכיל יידום בעת ההיא . נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים , הקטן באלפי ישראל בדור עני , חמי