אובססיות של פתיחה וסגירה../images/Emo4.gif../images/Emo10.gif
שלום לך ירון מדן וברוך הבא, אובססיות של פתיחה וסגירה, הן אחד המאפיינים הנפוצים אצל חלק מילדי הספקטרום התקשורתי ולא כ"כ קל להכחיד אותן...זוהי התעסקות אובססיבית, שמחליפה את יכולת המשחק, היות וחלקם לא יודעים לשחק משחק פונקציונאלי תקין, לא כל שכן, משחק פונקציונאלי עם אלמנטים סימבוליים. לדעתי, גרינשפן נתן לזה מענה יותר טוב מאשר גישת ABA. די ניסינו הכל... שני בניי עושים את זה ועדיין מתחרים על הצעצועים הקופצים של התינוקות... הדרכים הנפוצות הן- הרחבת ההתעסקות לכדי משחק- אני לימדתי את בני הקטן להתייחס לכך שהוא נכנס הביתה\יוצא, בזמן שהוא פתח וסגר דלתות וחלונות.. "היי שלום איזה יופי שבאת. מה שלומך?" "ביי ביי, להתראות" "שלום חמוד שלי, מה שלומך, מה אתה עושה?" וכ"ו וכ"ו. יש דרך גם להכניס פנימה חפצים או אנשים- לתוך בתי הבובות, או הדלתות הקטנות של המשחקים. אז הוא לומד מושגים כמו"בפנים-בחוץ" ותיאור של מה הוא עושה, פעלים כמו לסגור ולפתוח או להחביא ולגלות, קוקו וכ"ו. ניסינו להכחיד את ההתנהגות של הגדול ולהעלים חפצים המגרים את ההתעסקות הזו- וזה לא כ"כ עזר. כל פעם שהוא בתקופה טובה, הוא בוחר במשחקים, אך כל פעם שהוא עייף, לא מרגיש טוב או משועמם... הוא סוגר ופותח. פעם הוא היה יושב שעות עם קופסאות של קלטות וידאו, שולף את ניירות המארז וסוגר ופותח... ועד היום רוב הקופסאות במחסן... אך לדעתי יש לזה גם יענה תחושתי ויזואלי וגם חושי, ולא רק אובססיבי. לצערי כיום בארץ, אין עדיין אנשי מקצוע שנותנים מענה לטיפול ראייתי מעבר למשקפי איירלן שגם לא נפוצות כאן.. אך ילד שיודע ונהנה ממשחק קופסא, או משחק פונקציונאלי, או משחק התאמות או פזלים כלשהו, יוכל לבחור בו במקום סתם לפתוח ולסגור. אני לא מונעת את ההתעסקות הזו לגמרי, אלא משתדלת לתחום\להגביל אותה. יש כאלה שמשתמשים בזה לחיזוקים, אך זה לא נכון, לדעתי. הלוואי שהיו לי עוד רעיונות. מקווה שעזרתי- ובטח ענת בן צבי תוכל לתת רעיונות נוספים. אגב לגעת בגדרות, זו גם אובססיה, על רקע תחושתי, שצריך להנתן לה מענה של דיאטה סנסורית. ראה את התשובה שלי בנושא. תלמה.
