פג שלא רוצים אותו

[26יפעת]

פג שלא רוצים אותו

האם נתקלתם בדבר כזה בזמן שהותכם בפגיה? (כמובן שאני לא מדברים על יובלי שלי!!!)

 

[אורן של איה]

לא, אבל

נתקלתי בפחד של המחלקה מה יקרה אם לא ירצו אותו. מייד הצמידו לנו עובדת סוציאלית שניסתה לקשור אותנו כמה שיותר מהר אליה. לי לא הייתה בעייה, אבל לרוית הייתה רצת והיא פשוט לא עזבה אותה בשקט עד שבא לציון הגואל, ואח"כ הבנתי שהכל מפחד פן ינטשו את הפג...

 

[גלי של מאור ואופק]

../images/Emo65.gifלצערי אני כן נתקלתי

שהיינו עם מאור בפגיה , הגיעו תאומים פגים קטנים מאוד שנולדו בשבוע 25 לאמא לא היה אכפת מה יעלה בגורלם ןביקשה לא לידעה אותה בשום דבר, אנחנו ששמענו את זה הזדעזנו איך אמא יכולה לדבר ככה, בזמן שאנחנו נלחמנו על כל נשימה של מאור. האמא היתה מאושפזת במחלקת נשים ולא עניין אותה שום דבר, רק שלא יטרידו את מנוחתה ולצאת מהמחלקה כמה שיותר מהר. לצערי הרב שניהם יפתרו מס´ שעות אחרי הלידה אחד אחרי השני, כמו שאתם מתארים לעצמכם לאמא זה לא הזיז בכלל , ואנחנו ישבנו שם ובכינו. נשבעת שזה סיפור אמיתי , מזעזע אבל אמיתי

 

[אורן של איה]

חרא של עולם!

 

[אוהבת שוקולד]

מצטערת שאני מתערבת, אבל..

בתור בת חאמא שהיא אחות בטיפול נמרץ פגים, ובתור מישהי שהיתה הרבה בפגייה יש לי משהו להעיר על השאלה.. אני מניחה שוודאי יש הורים, שלא רוצים את ילדיהם. הדבר קורה לא רק להורים לפגים, אלא גם להורים לתינוקות רגילים.. א-ב-ל, (וזו לא רק דעתי, אלא נעשה מחקר), שהורים לפגים פוחדים להקשר לילדיהם ולכן יכולה להווצר תחושה ש"לא רוצים" אותם. הורה לתינוק פג, במיוחד לכזה שנולד בשבועות הריון מוקדמים מאוד ועם משקל נמוך מאוד, מקבל את התחושה ולעיתים גם תחושה מילולית, שלא לפתח תקווה בנוגע להחלמת ילדו או להשרדותו. לכן, אני אומרת, שיש מקרים בהם ההורה לא יכול להקשר לילדו לא בגלל שלא אוהב אותו, אלא כי החשש גדול ממנו.

 

[אמא של עופרי]

שאנחנו היינו בפגיה

הייתה אמא שבאה לראות את הילד שלה פעם בשלושה ימים וזה היה לי לא מובן לגמרי. מצד שני כל אחד מקבל את זה אחרת ואולי יש תנאים חיצונים שאנחנו לא מודעים כמו זה לא ילד ראשון וכ"ו. לאוהבת שוקולד היקרה, אז קודם כל, אני גם חולת שוקולד יש לילות שאני מסוגלת לגמור חבילת שוקולד בשתים בלילה (טוב, הריון אתם יודעים..) דבר שני את לא צריכה להצטער להיפך.. טוב לקרוא קצת מה חושבותה אחיות בפגייה ולראות את זה קצת מהצד השני. לילה טוב. אמא של עופרי

 

[אורן של איה]

מה אני אגיד לך

כולנו חששנו. תשאלי כל אחד מאיתנו. אי אפשר לעבור את זה אחרת. מה שיותר מענין - יש לך אילו תובנות כבת של שאנחנו לא יכולים לראות?

 

[sivanori]

אני חושבת שאת קצת טועה.

אני בטוחה שהאמא הזו היתה הרבה יותר אומללה ממה שאת חושבת. לפי דעתי, זו היתה שיטת ההתמודדות שלה. כשאנחנו ישבנו ליד הילד שלנו בפגיה בטיפול נמרץ, זה היה מאד קשה. כל הזמן אמרו לנו כמה הסיכויים שלו להיות ילד נורמלי קטנים, כמה הוא חולה (כל יום פנינה חדשה), כמה קשה יהיה לגדל אותו. דיברו איתנו על מוסדות, על תסמונות. חוויה נפלאה ...

. וכל זה עוד לפני הלחץ של ההורים שלנו ש"ידעו" יותר טוב מכולם, אלה ידעו יותר טוב מאיתנו, ואלה ידעו יותר טוב מהרופאים. זה מאד קשה ודורש תעצומות נפש, כמו שאת יודעת. את לא יודעת מה היו הנסיבות של האמא שאת מדברת עליה. אבל אני בטוחה שהיא לא היתה אדישה.

 

[גלי של מאור ואופק]

sivanori אני מניחה שהתגובה שלך

מיועדת אלי. אז ככה , האמא הייתה מאוד לא אומללה , מההתחלה היא לא רצתה את ההריון הזה והתמהמה עם ההחלטה אם כן או לא לעשות הפלה. היה מאוד ברור שאת הילדים האלו היא לא רוצה, וזו כנראה הסיבה ללידה המוקדמת. אז ככה שהיא הייתה מאוד לא אומללה , כל מה שהיא רצתה זה לא לדעת מה עולה בגורלם ( המר 9. חשוב להדגיש שבפגייה עשו את כל המאמצים כדי כן להציל אותם ואפילו ניתחו אותם בזה אחר זה , ניתוח חירום בפגיה. אבל הסוף היה לא נעים בכלל

 

[sivanori]

../images/Emo7.gif אם כך, אין לי יותר מילים.

 

[אוהבת שוקולד]

תובנות...

מממ... בתור בת לאחות פגייה, אני יכולה לומר, שאני מ-א-ו-ה-ב-ת לחלוטין בתינוקות הזערוריים האלה. אני מעריצה אתכם על אומץ הלב, על התקווה ועל ההתמודדות. אמי עובדת כבר הרבה שנים בפגייה של בית החולים "מאיר". אני נכנסת לפורום זה כדי לקרוא בעיקר. קצת צורמות לי לפעמים בתגובות כאן בנוגע ליחס בפגיות השונות שהייתם בהם. אני יכולה לומר, שבפגייה של בי"ח "מאיר" הצוות מאוד אנושי, מקסים וחם. הם תומכים ומעודדים, ולא פעם ראיתי את הרופאים עושים ה-כ-ל כדי להציל עוד תינוק קטנטן. אני מניחה שהפגייה של "מאיר" לא שונה כל כך מפגיות אחרות, רק שממה שאני ראיתי, ב"מאיר" מעודד מאוד (מאוד מאוד) את שיטת הקנגורו. תינוקות ששוקלים 500 גרם מוצאים אפילו למספר שניות מהאינקובטור כדי שההורה יוכל להחזיקם ולו רק לקצת קרוב לליבו. הפגייה גם קטנה יחסית (לפגייה בשניידר, לדוגמא) כך שהיחס הרבה יותר אישי וקרוב. למען האמת, הרבה שנים רציתי להיות אחות פגייה, אבל בסופו של דבר החלטתי ללמוד מקצוע קרוב ועכשיו אני לומדת כבר שנה שניה באוניברסיטת תל אביב, ריפוי בעיסוק.. כך שלא הלכתי רחוק.. בכל אופן, אמי לא כל כך מחוברת למחשבים, אבל אם למישהו יש משהו שהיא תוכל לעזור (שאלה או בקשה) אני בטוחה שהיא תשמח.. באמת. אז כל טוב )

 

[קרן משם]

שוקולדית

אני מבינה אותך לחלוטין! אני אחות ולא אחות פגיה אך עבדתי 4 שנים במחלקת יולדות והמון זמן בתינוקייה! (להבדיל) טענות שמעתי מפה ומשם ומכל כיווני הרוח....לצערי למטבע יש 2 צדדים ולא תמיד אלה שבפנים רואים/מרגישם/חושבים מה שאלה מבחוץ! ראית ת´סרט הדוקטור? (דוגמא קלאסית ביותר לדבריי!) וחוץ מזה? את מתוקה כמו שוקולד! זוכרת אותך מהימים הראשונים של הפורום מתבוננת בשקט מהצד! בהצלחה בלימודים!

 

[אוהבת שוקולד]

קרן ../images/Emo24.gif

איזה כיף שזוכרים אותי.. אגב.. אני אמנם אוהבת שוקולד, אבל אסור לי בהחלט.. יש לי סוכרת נעורים ) אז אני באמת מתוקה..

 

[mondani5]

לגלי, זה אולי לא מדויק

גלי היקרה אני מבינה את תחושתך ,כאשר את מתמודדת שם בפגיה על כל נשימה של מאור ואופק ,אבל בספרות המקצועית פגים תאומים לא נשרדים 25 שבועות, כנראה שכך נאמר לאותה אמא אומללה,לכן העדיפה לא לראות לא להקשר כדי שפחות תסבול,אני אישית עברתי שתי לידות פגים שאיבדתי אותם אחרי הלידה ,בפעם השלישית ילדתי ב- 23 שבועות הריון את בת היחידה,גם אני לא רציתי להתקרב לפגיה כשבוע מאחר וכל יום היו אומרים לי עוד 24 שעות נדע, אחר כך בעלי נעלם שבועיים ולא רצה לראות אותה,בסוף בעזרת הרופאים התקרבתי לאט לאט עם המון פחדים,היום ילדתי בת 25 שנה מדהימה ומקסימה,ועשיתי קצת הפתעה ,אני בהריון מתקדם עם תאומות נכנסת לשבוע 32 ,אחרי 25 שנה אני חוזרת להיות אם מאושרת. בידיות אירית

 

[גלי של מאור ואופק]

../images/Emo65.gifקודם כל הצטערתי לשמוע על

הפגים שנולדו ולא שרדו , אבל במקרה שלך אפשר להבין את הפחד להתקרב לילדה אחרי פעמיים קשות כאלו. אבל.....מי אנחנו שנשפוט אדם על החלטתו פשוט מהצד זה מאוד כאב לראות איך אנחנו נלחמים על נשימה קטנה ומהצד השני ...... בכל אופן, שיהיה לך עכשיו המון המון המון מזל טוב ובהצלחה ולידה קלה וכל מה שאפשר לאחל שלמי שעבר כ"כ הרבה טראומות. ו - |חיב גדול גלי

 

[אמא לבת אל]

לצערי נתקלתי

במקרה של אמא לתאומים שלא רצתה שום קשר איתם. אחד מהם נפטר כמה ימים לאחר הלידה, והאם ניתקה כל קשר גם עם השני כי חששה שגם הוא לאיחזיק מעמד. לאחר שיכנועים רבים מצד הצוות הרפואי, ולאחר שביקשו גם ממני לשוחח איתה, היא שינתה את דעתה, והתחילה לטפל בילד. הוא התפתח יפה, ושוחרר הביתה. פגשתי אותם לאחר כמה חודשים והם נראו מאושרים.

 

[shirar1]

בזמן שהיינו בפגיה,

היה בבית החולים תינוק (לא פג) שנולד לבקן, ואח"כ גילו להורים שהוא גם עיוור, ואז הם החליטו שהם לא רוצים לקחת אותו. הדבר המרגש היה, שהאחיות של התינוקיה פשוט גידלו אותו במשך כמה חודשים בין התינוקות בתינוקיה, עד שנמצאה לו אמא מאמצת. אחד הדברים המרגשים בהמתנה ליד הפגיה היה לראות את האחיות מוציאות אותו לטיול מדי יום, מה שמראה שגם במצבים עצובים כאלה יש גילויים של אנושיות.

 

[אמא של עמרי]

מכירה את הלבקן העיוור והחרש

נראה שהינו באותה פגיה באותה תקופה .. אולם אנחנו כבר השתחררנו רק כשבועיים לאחר שהגיע . אני ראיתי את האב שהיה מגיע לבקרו מידיי פעם בהתחלה . האם לא היתה מסוגלת .. זה היה נורא . מצד אחד הנטישה ומצד שני מי יכול להכנס לנעליהם ולשפוט אותם ?.. כאב הלב .. אני שמחה לשמוע לפחות שאת יודעת שהיה אימוץ בסופו של דבר . אני יודעת שהיה ליד סינדרום נדיר ביותר ושלא יוכל לתקשר לעולם .. עצוב

 

[keren1]

גם אני שהיתי בפגיה/מעבר באותה תקופה

עם אותו תינוק. אני זוכרת את האמא המאמצת שלקחה אותו בסוף. סיפור מאד קורע לב.. ולהוסיף לסיפור... חברה מהעבודה סיפרה שזוג שכנים שלה (שנהם חרשים) ילדו ילד וחזרו הביתה בלעדיו. החברה עוד סיפרה שהזוג הזה לא עשה בדיקות כמו מי שפיר (קצת תמוה לאור הבעיות של שניהם). בקיצור זה אותו תינוק שאנחנו פגשנו בפגיה.... ואני באמת חייבת לציין לטובה את האחיות במעבר שבאמת דאגו לו. מלבוש (מעבר לבגדי בי"ח) ועד טיולים בחוץ.

 

[mondani5]

ליפעת - פגית שלא רצו אותה

כן וכן ,אני אישית ניתקלתי בפגית שלא רצו אותה וזו בתי היקרה ומי שדווקא לא רצה אותה היה אביה,פשוט נולדה בשבוע ה- 23 500 גרם לפני 25 שנה ואז לא היו מודעים,כל יום שיגעו אותו הרופאים באומרם אם תשרוד יממה זה טוב,הוא התייאש וכמעט וברגע של ייאוש אמר שהיה מוותר עליה ואף התנתק מהפגיה כמעט שבועיים,היום ביתי בת 25 שנים יפיפיה טפו טפו טפו, גובה 1.78 משקל 60 תלמידה מצטיינת במגמת פסיכולוגיה באוניברסיטה,אמרו לבעלי שיתכן ותפגע מבחינה מוחית ומוטורית, אני רוצה להגיד לך שהיא מושלמת , ואחרי 3 שנים לא היה שריד של פגית עליה ,ומחשש ל"פגיעה מוחית" גידלתי ילדה מקסימה ומוכרת כגאון, בעלי מהיום שחזר לפגיה ועד היום לא יכול בלעדיה,הקשר שלהם מדהים.בקיצור לא צריך להתייאש אולי השנתיים הראשונות קשות ביותר לנו האמהות להתמודד עם התפתחות הפגים כאשר אנו משוות ילדים באותם גילאים אך בסופו של דבר הפגים מדביקים את הקצב ואף עוברים את התינוקות שנולדו במועד בברכה אירית