פגשתי אותו, סוף סוף.
(לא יודעת אם אתם זוכרים אותי,פעם כתבתי כאן קצת). כתבתי על בחור שהכרתי בטעות.לפני שנתיים. הוא היה בשירות הצבאי שלו,ואני? הייתי ילדה בבי"ס. הכרנו בטלפון,הוא טעה במספר. הפכנו להיות חברים טובים. הוא היה "טוחן" ולא היה מצב למפגש(ועוד בהתחשב בזה שהוא גר שלוש שעות ממני). היה לנו כיף. וירטואלי,אני מניחה שאתם מבינים לליבי. הכל היה אמיתי ביותר. בלי סודות. כשהוא השתחרר אני בדיוק התגיסתי, ושוב, הקשר הפך להיות וירטואלי עודש יותר,ועוד יותר מרוחק. הוא נסע לעבוד באילת ואני לא פזמנקית מספיק אפילו בשביל רגילה,על מנת לראות אותו. השבוע, בטיול פלוגתי לאילת.נפגשנו. אחרי שנתיים של אהבה וירטואלית. היה מרגש. היה כיף. היה הרבה בכי,הרבה דמעות. הרבה אושר.הרבה כיף. ופה זה נגמר.
(לא יודעת אם אתם זוכרים אותי,פעם כתבתי כאן קצת). כתבתי על בחור שהכרתי בטעות.לפני שנתיים. הוא היה בשירות הצבאי שלו,ואני? הייתי ילדה בבי"ס. הכרנו בטלפון,הוא טעה במספר. הפכנו להיות חברים טובים. הוא היה "טוחן" ולא היה מצב למפגש(ועוד בהתחשב בזה שהוא גר שלוש שעות ממני). היה לנו כיף. וירטואלי,אני מניחה שאתם מבינים לליבי. הכל היה אמיתי ביותר. בלי סודות. כשהוא השתחרר אני בדיוק התגיסתי, ושוב, הקשר הפך להיות וירטואלי עודש יותר,ועוד יותר מרוחק. הוא נסע לעבוד באילת ואני לא פזמנקית מספיק אפילו בשביל רגילה,על מנת לראות אותו. השבוע, בטיול פלוגתי לאילת.נפגשנו. אחרי שנתיים של אהבה וירטואלית. היה מרגש. היה כיף. היה הרבה בכי,הרבה דמעות. הרבה אושר.הרבה כיף. ופה זה נגמר.