אפשר לברוח כי אין מספיק הרתעה וענישה
וזה בהחלט נורא. אני לא כזו מבינה כמוך את המצב שבו הם היו. מי שמקבל החלטה לנהוג בכביש צריך להיות מסוגל להתמודד עם המציאות שתאונות יכולות לקרות ושאם אתה פוגע במישהו אתה צריך להיות מסוגל לקחת אחריות על המעשים שלך. לפני מספר חודשים פגע ברכב שלי רוכב אופנוע שחצה את הצומת באור אדום. מעוצמת הפגיעה (האופנוע נסע במהירות של מעל 100 קמ"ש) הרכב שלי עשה סיבוב של 180 מעלות. הרוכב התעופף באויר מעל הרכב שלי ונחת במרכז הכביש. תוך שניות וביד רועדת חייגתי למד"א. הטלפון השני היה לבעלי ורק אז ניסיתי לצאת מהרכב. הרגליים שלי רעדו ולא עמדו במשימה וכל הזמן לא הורדתי את המבט מרוכב האופנוע שהיה שרוע על הכביש. ואז אחרי כמה דקות הוא זז ואפילו קם והלך. למזלו וגם למזלי לא קרה לו כלום. מד"א פינו אותו ומאז לא ראיתי אותו. הגיע חוקר תנועה שגבה ממני עדות (ומאוחר יותר גם ממנו) ואחרי שלושה חודשים הגיע מכתב שהתיק נסגר מחוסר ראיות (לא היו עדים). לאותו רוכב אופנוע שפגע ברכב שלי לא היה ביטוח מקיף וגם לא ביטוח צד ג' אלא רק ביטוח חובה. כמובן שעכשיו אחרי שתבעתי אותו הוא טוען שהוא זה שנסע בירוק. היום כשאני נכנסת לרכב הלב שלי מחסיר פעימה. זו היתה התאונה הראשונה שלי (ובתקווה האחרונה) ואני יכולה להעיד שאני לא אותה נהגת שהייתי לפניה. יום לפני התאונה גיליתי שאני בהריון ויום אחרי התאונה התחילו לי דימומים. תודה לאל שהיום הכל בסדר והיום אני כבר בחודש שביעי
אבל תקופה ארוכה שלא היה לי שקט. אני מאד בעד ענישה קשה והרתעה - קנסות כבדים, שלילת רשיון, החרמה של הרכב לתקופה ארוכה וכד'. אני מאמינה שאם מראש אנשים היו יודעים שעל עבירה ראשונה הקנס הוא 5000 ש"ח העבירה הזו היתה נמנעת. אבל עד שזה יקרה (אם בכלל) עוד יעברו שנים של תאונות, עבירות והרוגים ואנחנו (הקורבנות) נישאר פעורי פה...
