פגישת סיכום

[לראות את האור 123]

פגישת סיכום

או מה שזה לא יהיה. עוד יומיים אנחנו מוזמנים למרפאה הגיניקולוגית בביה"ח שבו ילדתי לפני 3 חודשים.. אמורים לפגוש שם רופאה מומחה שתשתף אותנו בתוצאות הפתלוגיה ובכלל לנסות לנתח מה היה ומה יהיה, שאלות שלא ממש יהיו לה תשובות עליהם. ובכל זאת החלטנו ללכת, לא יחדשו לנו כלום בזה אני כמעט בטוחה, זה יהיה סיוט לחזור לזירת "הפשע", לרופאים, למחלקה, למקום האחרון בו הוא היה חי ואח"כ מת.. ובכל זאת החלטנו ללכת.. ואני שואלת את עצמי למה? ואני עונה לעצמי שלמרות שזה יכאב, תהיה לי הזדמנות שוב לשמוע עליו, לדבר עליו, אני כותבת והדמעות זולגות מעיניי...

 

[namnum]

כל-כך מבינה

גם אנחנו היינו בפגישה שכזו לפני כחודש.
זה היה קשה, לעבור שוב על כל העובדות היבשות, הידועות ולבכות... להבין כמה אכזרי זה היה, מיותר ושלא יכולנו לשנות כלום...
אצלנו הרופאה שאלה "מה היה המשקל בלידה?" ולא ידעתי לענות לה ואז היא הבינה שהדף שבו הפרטים על התינוקת (משקל, אפגר...) לא הודפס ביחד עם סיכום האשפוז שקיבלנו כשיצאנו משם. אז היא הדפיסה לנו אותו וזה היה נורא לראות את זה, להבין שהייתה כאן תינוקת ממשית אבל לא חיה... הלב שלי שוב נשבר לרסיסים... שוב לצאת מאותו בי"ח עם כל-כך הרבה עצב ושום דבר חדש.
מצד שני, יכולתי שוב כאילו לגעת בה. זה היה סוג של סגירה, הבנה שזה נגמר ושאפשר אולי להתחיל לחשוב על משהו חדש.
מאחלת לך שתעברו את זה ותצאו מחוזקים ומקווה בשבילך שזה ייתן לך סוג של סגירה ופתיחה לדברים טובים יותר.

 

[לראות את האור 123]

תודה יקרה

אני גם מקווה שזה יהיה סוג של סגירה.. הרגשת שהפגישה הזאת תרמה לכם במשהו? מלבד הסגירה?

 

[יערה140]

אני בטוחה שזה קשה מאוד

אבל יחד עם זה הייתי מאוד שמחה לפגישה כזאת .במקרה שלנו שהיה בעצם רשלנות אין סיכוי שמישהו יציע דבר כזה. אני חושבת שזה כן חשוב. במקרה שלי הרופאים שהיו מעורבים במשך חודש ראו אותי במחלקה והשפילו את הראש. הייתי מאוד שמחה לדעת מה יש להם להגיד. אני יודעת שזה מקרה אחר אבל עדיין-זה חשוב גם לסגירת מעגל וגם להמשך.לא יודעת מה לאחל לך. כתבתי בהצלחה ומחקתי...כתבתי שיעבור בקלות ומחקתי... לא יודעת מה לאחל. שולחת לך רק חיבוק ושתחזיקי מעמד

 

[לראות את האור 123]

לפעמים חיבוק גם אם וירטואלי מספיק

תודה.. ואני מבינה שבמקרה שלכם זה אפילו מקומם שאין את האפשרות הזאת.. אצלנו הכל כל כך ברור, הרי אנחנו החלטנו להפסיק. כי איזה הורה יתן לילד שלו לחיות בלי כבד, עם לב שגם בקושי מתפקד וריאות כל כך קטנות שכנראה אי אפשר בכלל לנשום דרכם. והאם אלו הם בכלל חיים? גם את הסיבה לכל זה אנחנו כבר יודעים.. שהרי עקבנו אחרי זה במשך חודשיים.. הדבר היחידי שאנחנו לא יודעים וגם הרופאה כנראה לא תדע לענות לנו. זה למה הדבר הכל כך נדיר הזה (3 מקרים בארץ, 26 בעולם) קרה לבן שלנו??? והרי הסיכוי כל כך אפסי שזה יקרה שוב (את זה הרופאה בטח תגיד שהרי אמרו את זה כבר עשרות רופאים לפניה) וזה לא באמת מרגיע. כי אם זה כל כך נדיר ובכל זאת קרה, מה מונע ממנו לקרות שוב?
כן, קשה זה יהיה, אולי אפילו טרואמתי לחזור לשם, אני רק חושבת על זה וליבי נצבט
כן, מאמינה שזו תהיה סגירת מעגל מסויימת
כן , אאסוף את עצמי באותו בוקר, ולו רק למענו , כי מגיע לו שנחזור לשם, עם עיניים דומעות וכאב עצום
כי מגיע לו שנשמע את מה שכבר ברור לנו.
לא, זה לא ישנה שום דבר
לא, זה לא יחזיר אותו אלינו
זה רק יתן לי שקט, שעשיתי הכל למענו, גם הלכתי לשמוע שוב על מותו...
מבטיחה לעדכן

 

[לראות את האור 123]

אז אחרי

שלא ישנתי חצי לילה ואחרי שיצאנו מוקדם בבוקר מהצפון למרכז ואחרי שחיכינו לרופאה במשך שעה ואחרי שהחדר שלה היה צמוד לחדר בו עשינו את הפסקת ההריון ואחרי שהרופא שהפסיק את פעימות ליבו של בני לא פסק לעבור לפניי אחרי כל זה אמרו לנו שבאנו לחינם כי אין עוד תשובות מהפתלוגיה ואני אפילו כוח לכעוס לא נשאר לי

 

[לא לא לא1]

אוי לא

נוראי! מה פתאום הם קבעו לך תור אם בכלל לא היו תוצאות לדבר עליהם.
מתחשק לי לבוא לשם להפוך שולחנות ולהוריד כמה ראשים.

אם יש לך את הכוח לכתוב מכתב תלונה לבית החולים אני מציעה שתכתבי, כדי לחסוך מעוד מישהי את החוויה הזו. לא משהו ארוך אפילו בדיוק מה שכתבת שם. זה לא חוסר רגישות זה פשוט ביזיון!

 

[namnum]

מרגיז!

מרגיז שהזמינו אתכם למועד שרירותי, מבלי לקחת בחשבון את כל ההתכוננות הרגשית שהיית צריכה לעשות, את כל המחשבות, כל הסערה שבטח היית והייתם בתוכה לקראת הפגישה הזו והצורך להגיע למקום הזה שבו חוויתם את האסון.
אין לי כל-כך מעודדות, רק מקווה בשבילכם שבקרוב תסתיים הסאגה הזו, כדי שתוכלו כבר לשים את זה מאחוריכם וללכת קדימה.
שולחת לך חיבוק גדול.

 

[יערה140]

מרגיז בטירוף

כל כך מרגיז. לא יודעת מה לכתוב לך. אוף

 

[קרן אור 123]

משתפת מניסיון מלפני כמה שבועות

אני עברתי הפסקת הריון לפני חודשיים בשבוע 28 בעקבות מום שהתגלה בעובר . עד היום קשה לי המחשבה שנאלצתי להפסיק את החיים של התינוק שלך פעולה שהיא ההפך מכל אהבה ודאגה אימהית . אנחנו ויתרנו על ניתוח פתולוגי כי זה לנו קשה מידי וביצענו בדיקת מי שפיר קריוטיפ וציפ גנטי כשהגענו לפגישה עם היועץ הגנטי זה היה בדיוק כפי שתיארת חזרה לזירת הפשע לאותם מקומות שהיינו בהם לפני חודשיים והכל צף בחזרה לא יכולתי להיות שם ופשוט נצמדתי לבעלי וקרבתי את הראש לרצפה מתפללת שהכל הסתיים ונוכל לברוח משם . מה שקומם אותי שכל הבדיקות היו תקינות זה לא שהמום הקשה נעלם אבל הבדיקות תקינות והסיבה למום זה גן מסוים מתוך מאות ואלפים שחלה בו מוטציה , נאמר לנו שהם אופטימיים ושהסיכוי לחזרה או 5 אחוז . אותי זה לא הרגיע כי דווקא אצלי המכה נחתה ואף אחד לא יודע למה איך וכמה פשוט אמרו לי להמשיך הלאה . אני מקווה שאצלך התוצאות יהיו יותר ברורות ותדעי איך להמשיך ומה לעשות כשי למנוע זאת בהריון הבאה , אשמח גם לשוחח איתך בפרטי היות ואנחנו פחות או יותר באותו מצב .
תהיה חזקה תסתכלי על זה כסגירת מעגל ותבטיחו לעצמך שבפעם הבאה שאת מגיע למקומות הקשים הללו זה כדי ללדת תינוק בריא ומתוק

 

[לראות את האור 123]

תודה בנות

מרגיז, מכעיס, מעצבן בטירוף הם מקצת המילים שמבטאים את הרגשתי היום... מקווה שיום יבוא ואהיה מסוגלת לכתוב ולהתלונן על כל זה ועל עוד.. את שאר היום ביליתי במיטה ורק לפני כמה דקות קמתי ממנה קצת ותכף אשוב... היום הזה מוטט אותי והחזיר אותי אחורה, הכל צף ואני כל כך כועסת על עצמי שנסעתי לשם... בפעם הבאה בעלי ילך לבד, לי אין כוחות לעמוד בזה שוב...