פגישת אמ"בי השבוע

[stkachov]

כן

זה נכון, אני גם לא הייתי רוצה להגיע למפגש עם כל מיני קלינאים ופרופ' למיניהם שיסבירו לי מה זה גימגום, אני יודע מספיק טוב מה זה. אני מקווה שבמפגש בצפון אכן לא יהיה אותם.

 

[ארי פטסנה]

אז בשביל מה אנחנו מזמינים אותם?

בוא נאסור להם להיכנס וזהו מה הפחד שלך? מתי הפגישה ואיפה זה

 

[shoshyyy]

אתה יודע ארי

גם אני לא סומכת על קלינאי תקשות שירפא לי את הגמגום, כי זה תלוי בי והיא/הוא לא קוסמים. יש כל מני קלינאי תקשורת אשר טובים בתחומם או לא טובים. הייתה לי פעם קלינאית תקשורת אאמרה לי להגיד "ה" לפני כל מילה שקשה לי (שזה לא עזר כמובן), אבל מאידך אני מכירה קלינאים שכל כך אוהבים את התחום הזה, ומשקיעים שנים מחייהם בשביל ללמוד ולעזור, הם לא חושבים על כסף. כי כבר לכמה יש קליניקות פרטיות???? זו עבודה כמו כל עבודה, עם שכר ממוצע באמת. ולא כולם ברברות דם. אבל אני כן סומכת על קלינאיי תקשורת שיעזרו לי, שיקשיבו לי, שינסו להתחבר אליי, שיבינו אותי , וזה הרבה בשבילי. הייתי רוצה שהם יבואו למפגשים. למה לא ? זה כמו להגיד למטפלים, פסיכולוגים, לא לבוא למפגשים של אנשים עם בעיות. לא כל פסיכולוג מצליח לעזור למטופל. אולי כי הפסיכולוג לא טוב ואולי כי המטופל לא מוכן שיעזרו לו, לא רוצה להשתנות, לא רוצה לשפר. רוצה מטה של קסם, אבל שינוי עצמי זה דורש המון זמן והשקעה מצד המטופל עצמו.

 

[stkachov]

העניין הוא

לשם מה המפגשים הללו נועדו? אם לשם דיון פילוסופי על גימגום, אז שהקלינאים יבואו, למי אכפת. אבל אם רוצים שזה יהיה באמת ערב תמיכה או ערב חוויתי כמו שזה נקרא, אז אין מקום לקלינאי תקשורת. זה צריך להיות ערב למגמגמים בלבד, כמו מפגשי הפורום. ככה אפשר באמת "להפתח" ולדון בעניינים שמפריעים לנו, בלי שאיזה קלינאי או פסיכולוג ינתח כל מילה שאתה מוציא מהפה. לי אישית קלינאי תקשורת היו מפריעים במפגש מהסוג הזה. ראו אפילו מה שהלך במפגש על ד"ר פלואנסי. התוכנה נועדה לעזור למגמגמים ולכן רבים מהם באו לשמוע על הטיפול ולשאול שאלות, אבל פתאום הגיעו גם קלינאים והתחילו להתערב ולהתווכח עם המפתחים למה הם מוכרים את התוכנה לפרטיים וכו'.

 

[shoshyyy]

כן,

אני בהחלט מבינה על מה אתה מדבר. אני נוכחתי בהרבה ערבי אמב"י חוויתיים כאלו, וכן היו שם כמה קלינאיות וסטודנטיות. והם גם חלקו איתנו רגעים שלהם. לא הייתה לי הרגשה שהם באו לנתח אותי. הייתה לי הרגשה שהם באמת מעוניינים ללמוד מה קורה בליבם של המגמגמים. הם בכלל לא הפריעו לי בנוכחותם אלא לפעמים ההפך... אנשים לא מגמגמים , גרמו לי להרגיש השטף הוא לא כל כך חשוב. זה נתן הרגשה טובה. מי שבא לערב חוויתי , לא משנה אם הוא מגמגם או לא , יודע שהוא בא בשביל לחלוק, ואם הוא לא יודע אז מיידעים אותו. ככה אני מרגישה.

 

[dw]

ויש גם סרט בסוף ../images/Emo13.gif

ספיישל בשביל מי שמגיע היום- נוכל אחרי המפגש ללכת לחוף הים ולצפות בכיף בסרט המתח והפעולה "הג'וב האיטלקי", חינם, החל מ 22:00. תיאור הסרט: התכנית הייתה ללא רבב... הג'וב בוצע באופן מושלם... ההימלטות הייתה נקייה. צ'רלי קוקר (מארק וולברג) מעולם לא העלה על דעתו שהפגם היחיד בתוכניתו יהיה דווקא אחד מאנשי הצוות שלו. אחרי ששדדו מאות מטילי זהב ממבנה מאובטח בכבדות בונציה שבאיטליה, צ'רלי והחבר'ה שלו, סטיב "הכל יודע" (אדוארד נורטון), לייל גאון המחשבים (סת' גרין), איש הגלגלים רוב "הנאה" (ג'ייסון סטת'ם), מומחה חומרי הנפץ שמאל האוזן (מוס דף) ומפצח הכספות הותיק ג'ון ברידג'ר (דונלנד סאת'רלנד), לא האמינו כשהסתבר שאחד מהם משחק משחק מלוכלך. סטלה (שרליז טרון), מפצחת כספות יפהפייה, מצטרפת לצ'רלי וחבורתו במהלך המעקב אחר הבוגד לקליפורניה. התוכנית: לגנוב מחדש את הזהב על ידי חדירה למערכת בקרת התחבורה של לוס אנג'לס, שיבוש התדרים ויצירת אחד מפקקי התנועה הגדולים ביותר בהיסטוריה של העיר. הסרט הוא גרסה עכשווית לקלאסיקה "הג'וב האיטלקי" משנת 1969. אחת מכוכבות הסרט המרכזיות היא מכונית ה"מיני קופר" המככבת בסצינות מרדף בשדרת הכוכבים בהוליווד, במנהרות הרכבת התחתית ובנתיבים צרים בהם רק היא יכולה לעבור. סרט אקשן הלוקח את הצופים לנסיעה מלאת סיבובים ועיקולים לא צפויים. הסרט הוא מחווה לסרט "הג'וב האיטלקי" המקורי, אך לא מנסה להיות העתק שלו. הבמאי פ. גארי גריי והמפיק דונלנד דה ליין טוענים שלקהל שיצפה בסרט צפויה חוויה שונה לחלוטין הכוללת הסתבכויות עלילתיות חכמות. גארי גריי: "מאד אהבתי את המקור, יש לו סטייל נהדר ומראה בלתי נשכח, אבל הסרט שאנחנו עשינו מתאים לקהל מודרני ומשלב טכנולוגיה עכשווית". מארק וולברג מסכים אתו ומוסיף שהוא הביא "אלמנטים חדשים לסרט ושהתסריט העניק לסרט החדש מרחב פעולה גדול יותר ושימש השראה לכולם". דונלד דה ליין מצביע על כך שהסרט החדש הוא יותר בבחינת הרפתקה גלובלית: "אנחנו מתחילים בונציה, איטליה, ממשיכים לאלפים האיטלקיים, עוברים לפילדלפיה ומסיימים בשוד הגדול ברחובות לוס אנג'לס. מאחר שהסרט נקרא 'הג'וב האיטלקי' רצינו להעניק לו מעט טעם בינלאומי וללא ספק רצינו שחלק מהסיפור יתרחש באיטליה".