פגישה עם קובי הוז
יש לי מנהג קבוע: כל בוקר קפה + עוגה ב"מתוקה", קרליבך פינת הארבעה (מקום נחמד). הבוקר ראיתי פנים מוכרות (קובי הוז). ניגשתי, הצגתי את עצמי וביקשתי רשות לשוחח עימו. בחיוך רחב קיבלתי את ברכת הדרך. קובי סיפר לי שבקרוב יש להם הופעה ב: "ריקודי-עם". אמרתי "כן, אני יודע, בסוף מאי בחוף ניצנים". -"כן, נכון", הוא השיב. סיפרתי לקובי (מה שכתבתי כאן בפורום, בעבר, על מה שהוא השיב בראיון ברדיו כאשר נשאל על השיר והריקוד "עננה". וסיפרתי לו על המה שנכתב בפורום על השיר-ריקוד "ריקודי עמבה". הנה תמצית דבריו. 1. אני עושה פולקלור בשביל האנשים. מבחינתי משמח אותי אם כל שיר שלי גם ירקד ויביא שמחה לאנשים בכל דרך אפשרית. 2. השיר "ריקודי עמבה" אינו "ירידה" וגם לא לעג לריקודי עם. רציתי להעביר בשיר זה את המסר שהיום האנשים צריכים אמצעים חיצוניים בשביל לרקוד ולשמוח (כאן דקלם במהירות את מילות השיר לי היה קשה לעקוב אחריו). הם זקוקים לשתיה, עישון, "דפיקה על ראש", משהו ש"יגרום" הם לרקוד ולשמוח. וזה לא בא באמת מתוך שמחה טבעית, אנשים היום עצובים. השי בהחלט אינו לעג לריקודי עם וין להבין אותו ככזה. לשאלתי אם ראה פעם ריקודי עם בשטח, הוא סיפר שראה בילדותו בשדרות. הצעתי לו לבוא ביום ה' לאוניברסיטה לראות מאות אנשים רוקדים יחד ולספוג כך את האווירה שאינה "מה שהיה פעם". הוא קצת חושש ומתבייש. לדבריו יש לו שתי רגליים שמאליות ותמיד יוצא לו הפוך. לשאלתי על אישור לעריכת שיריו לצורך ריקודי העם הוא השיב שאין לו התנגדות עקרונית והוא בהחלט מין א הצורך לערוך אותם כדי שיתאימו למטרה והפנה אותי לאמרגנו, לקבלת רישוי מתאים. קובי שכר לפני 3 שבועות דירה קטנה בשדרות ועבר לגור שם לתקופת מה (אשתו בת"א וילדים עוד אין לו). בכוונתו לחוש את האנשים והאווירה תחת איומי טילי הקאסם ולכתוב שירים בעקבות מה שיחווה שם. כל בוקר הוא נוסע ברכב לת"א, כשעה נסיעה אם אין פקקים, וחוזר בערב לשדרות. זמן הנסיעה הוא זמן מצויין עבורו למחשבות ולחיפושים. לסיום הבאתי לו את עיתון "רוקדים" החדש, קטלוג של הוידיאו והדיסקים (כמובן שהפליא אותו איך יש כל כך הרבה ריקודים) וכשרציתי ללכת להביא גם דיסק בו נמצא אחד משיריו, הוא לא הסכים ששוב אלך במיוחד והבטיח להיכנס אלי באופן אישי. ואכן, לאחר כחצי שעה נשמעה דפיקתו בדלת ושמחתי לתת לו דיסק "רוקדים" מספר 72 עם השיר שלו "יושבים בבית קפה".
יש לי מנהג קבוע: כל בוקר קפה + עוגה ב"מתוקה", קרליבך פינת הארבעה (מקום נחמד). הבוקר ראיתי פנים מוכרות (קובי הוז). ניגשתי, הצגתי את עצמי וביקשתי רשות לשוחח עימו. בחיוך רחב קיבלתי את ברכת הדרך. קובי סיפר לי שבקרוב יש להם הופעה ב: "ריקודי-עם". אמרתי "כן, אני יודע, בסוף מאי בחוף ניצנים". -"כן, נכון", הוא השיב. סיפרתי לקובי (מה שכתבתי כאן בפורום, בעבר, על מה שהוא השיב בראיון ברדיו כאשר נשאל על השיר והריקוד "עננה". וסיפרתי לו על המה שנכתב בפורום על השיר-ריקוד "ריקודי עמבה". הנה תמצית דבריו. 1. אני עושה פולקלור בשביל האנשים. מבחינתי משמח אותי אם כל שיר שלי גם ירקד ויביא שמחה לאנשים בכל דרך אפשרית. 2. השיר "ריקודי עמבה" אינו "ירידה" וגם לא לעג לריקודי עם. רציתי להעביר בשיר זה את המסר שהיום האנשים צריכים אמצעים חיצוניים בשביל לרקוד ולשמוח (כאן דקלם במהירות את מילות השיר לי היה קשה לעקוב אחריו). הם זקוקים לשתיה, עישון, "דפיקה על ראש", משהו ש"יגרום" הם לרקוד ולשמוח. וזה לא בא באמת מתוך שמחה טבעית, אנשים היום עצובים. השי בהחלט אינו לעג לריקודי עם וין להבין אותו ככזה. לשאלתי אם ראה פעם ריקודי עם בשטח, הוא סיפר שראה בילדותו בשדרות. הצעתי לו לבוא ביום ה' לאוניברסיטה לראות מאות אנשים רוקדים יחד ולספוג כך את האווירה שאינה "מה שהיה פעם". הוא קצת חושש ומתבייש. לדבריו יש לו שתי רגליים שמאליות ותמיד יוצא לו הפוך. לשאלתי על אישור לעריכת שיריו לצורך ריקודי העם הוא השיב שאין לו התנגדות עקרונית והוא בהחלט מין א הצורך לערוך אותם כדי שיתאימו למטרה והפנה אותי לאמרגנו, לקבלת רישוי מתאים. קובי שכר לפני 3 שבועות דירה קטנה בשדרות ועבר לגור שם לתקופת מה (אשתו בת"א וילדים עוד אין לו). בכוונתו לחוש את האנשים והאווירה תחת איומי טילי הקאסם ולכתוב שירים בעקבות מה שיחווה שם. כל בוקר הוא נוסע ברכב לת"א, כשעה נסיעה אם אין פקקים, וחוזר בערב לשדרות. זמן הנסיעה הוא זמן מצויין עבורו למחשבות ולחיפושים. לסיום הבאתי לו את עיתון "רוקדים" החדש, קטלוג של הוידיאו והדיסקים (כמובן שהפליא אותו איך יש כל כך הרבה ריקודים) וכשרציתי ללכת להביא גם דיסק בו נמצא אחד משיריו, הוא לא הסכים ששוב אלך במיוחד והבטיח להיכנס אלי באופן אישי. ואכן, לאחר כחצי שעה נשמעה דפיקתו בדלת ושמחתי לתת לו דיסק "רוקדים" מספר 72 עם השיר שלו "יושבים בבית קפה".