סתם אחד שיודע
New member
פגישה עם השכינה - מסמך מדהים
מקרה אמיתי שקרה לכותב המסמך, ששאל רב מקובל לגביו, הרב המקובל שליט"א ענה לו :
"המקרה הוא חזיון אמת שקבלת באספקלריא. אשריך שזכית לראותה ועוד שהיא דברה איתך. אך דע ידידי, שמשמים נתנו לך עבודה.
במתנה זו בורא עולם מחייב אותך בחיוב גמור לספר המחזה לרבים ! "
ולכן הנה הסיפור והמסר :
אחד מימי חול המועד של חג הסוכות שעברו,
אני מתהלך בדרך בין רחובות העיר.
עשיתי קצור דרך בשביל עפר, ושם היא היתה, עלובה זרוקה נפולה בעפר, מסכנה.
אשה לבושה בצניעות למופת, חצאית בצבע כחול כצבע השמים, חולצה לבנה (בד עבה אטום) ומטפחת ראש עבה לבנה עם דוגמת פרחים בצבע תכלת.
ושאל בצבע כחול-אפור בהיר מונח עליה. ניתן היה לראות אך ורק את ידיה ופניה.
צבע עורה לא כהה אבל לא מאוד בהיר.
עיניה היו עצומות וכאב-חולי וצער היה נראה על פניה.
קראתי לה, "גברת מה קרה לך, האם את צריכה עזרה, מי את, מה אפשר לעשות בשבילך?"
היא פקחה עיניה וסובבה פניה אלי ונבהלתי.
נבהלתי משלושה דברים יחד בו זמנית שאי אפשר לשכוח.
היה לה יופי בלתי ניתן לתאר - יופי לא מהעולם הזה - יופי שאי אפשר לתאר בתיאור של מילים;
צורת הפנים, אף, שפתיים כאלו וכו', אי אפשר להביע את המראה שלהם.
חשבתי בטח כה הייתה נראית שרה אמינו.
יחד עם צער וכאב אדיר איום ונורא - גם כן "לא מהעולם הזה" - צער כל כך חריף ועמוק וחודר ללב הרואה אותה.
עיניה היו משונות ביותר, גלגל העיניים היה ורוד עמוק והבת עין במקום להיות שחור היה לבן!
זה בכלל לא דבר שבדרך הטבע.
והדבר השלישי - הרגשתי שהיא משדרת אלי רגש של אהבה גדולה מאוד.
גם הרגשתי כעין כוח משיכה גדולה מאוד כלפיה - אלא שזאת הייתה אהבה ללא שום הרגשה גשמית כלל, אך חזקה וחודרת נפש,
אהבה כמו של אמא ובן יחד עם כמו אב ובת יחד עם כמו אח ואחות אוהבים יחד עם כמו חתן וכלה.
וכל המילים האלו לא מספיקים לתאר את האהבה העזה את קשר הנשמה ההדדי שהרגשתי.
וכן הרגשתי בתוכי גם את צערה, צער כל כך גדול איום ונורא עד כדי כך שהרגשתי רצון לעשות קריעה!
שאלתי שוב, "מי את?"
ענתה ואמרה בקול קרוע בצער אבל גם עם ניגון יפה מלא אהבה חודרת נפש בקולה,
"בני אהובי נפשך יודעת מי אני, תשאל את עצמך ותדע, אני 'השושנה תכלת'.
זכור אתה המאמר 'ואתה תחזה' ביתרו בזהר החדש, ו,'תיקוני שבת' בספר 'עמק המלך' פרק ט'ז', ותבין מי אני, בני אהובי."
הייתי המום.
לא יכולתי להוציא אפילו חצי מילה מפי.
כשיכולתי כן להגיד משהו, זה היה בלי מחשבה, אמירה ישר מהלב - מעומק הנשמה עם הרגשת אהבה יחד עם השתתפות בצערה,
פלטתי "אמא!".
וראיתי שלרגע חלף קצת מהצער שעל פניה.
התאוששתי ושאלתי אותה,
"אמא, מה כה קשה עליך דווקא היום - הלילה. קומי תראי את בניך ובנותייך חוגגים את חג הסוכות כפי שכתוב לנו בתורה.
בנו סוכות, קשטו אותם, בואי ותראי את בנייך רוקדים בשמחות בית השואבה, לבושים בבגדי חג. תשמחי אמא, תשמחי".
האמא של כולנו, 'השושנה תכלת', ענתה תשובה שנתנה לי להבין את צערה, ואמרה, " בני אהובי איך אני יכולה לשמוח?
תסתכל בני ותראה מה שאני רואה.
באלפי סוכות ישנם קישוטים שנוצרו ע"י עובדי ע"ז (עבודה זרה) בסין במיוחד בשביל חג המולד של עובדי ע"ז הנוצרים, אותם נוצרים רוצחי בני כבר מעל 1,500 שנים,
ושבעבר הלא רחוק עדיין היו רוצחים אתכם בחג ההוא, ולכבוד "הקדוש" שלהם שמופקד על יום ההוא באגדות השקריות שלהם.
קישוטים עם צורה שלו, איש שמן עם זקן לבן ובבגד אדום ולבן.
בסוכות שלי, תלו צורה מהאגדות שלהם של אייל מושך מזחלת, ושורות של מנורות מהבהבות שנוצרו במיוחד בשביל לקשט עצי אשוח של אותו החג הטמא שלהם בסוכות שלי.
איך אשמח מזה?! הלא בני רבי יוסף קארו אסר להשתמש בנר שיצרו עבור ע"ז?
זה לא משנה נר שעוה או נר חשמל, זה מצער אותי, זה אסור! וחוצפה וחסר דעת כל מי שמעיז ללעוג על המזכירים איסור זה!
אתה ורעייתך בין המועטים שלא רצים אחרי רבים לרע.
ובכלל כל כך הרבה מהעם מתנהגים יותר ויותר בהתיוונות! ורודפים-דוהרים אחרי מותרות ומחפשים להיות "מודרני".
"מודרני" זה אותיות "נימרוד" וכולו קליפת נמרוד הרשע.
וכל כך הרבה מהעם רודפים-דוהרים אחרי המודה.
דע בני אהובי "מודה" זה אותיות שמו של המלאך 'דומה' שמכניס נפשות לגהינום אחרי הקבורה כידוע, ובכללם את כל אלו שהלכו אחרי המודה.
והלבוש החגיגי? אלפי בנות ונשים לבושות בבגדים שמגלים את צורת גופן ובחוצפה טוענות שזה כביכול צנוע.
ודע שנוסף לכל זה יש גם קפידה עליכם על שאינכם ממלאים את תפקידכם להיות אור לגוים.
איזה דוגמה אתם בכלל נותנים?
וכמה מכם פועלים או תומכים בהפצת עניין שבע מצוות בני נח לגויים, שע"י זה יבוא שלום עולמי?
כמה מכם פועלים או תומכים בהחזרת יהודים בתשובה?
ומתעלמים מן ההזהרה שיוסף הצדיק נתן לכל העם לכל הדורות, בנוגע למי יזכה לראות משיח, כשהוא אמר לאחיו, לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם:
"דע שגם ענין בני נח וגם ענין בעלי תשובה בבחינת "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת."
העזתי לשאול, אמא, מה עם הרפורמים, הקונסרבטיבים וכו'?
היא ענתה, "כתות אלו לא נחשבות כיהדות בכלל.
יעקב נתן הדוגמא, הוא היה גר אצל לבן ושמר את כל המצוות.
אבל מייסדי ומנהיגי כתות אלו רימו ומרמים את הצבור שכביכול ניתן לבטל מצוות עפ"י בחירה.
אבל חייבים להאיר להם את האמת, שיש רק סוג אחד של יהדות, וזאת כפי בתורה הקדושה, ספרי ההלכה, והי"ג עיקרים של הרמב"ם.
והם מחולשת נפשם לא מצליחים לקיים אותה במלואה.
כך היה ניתן באיזה זמן להתחזק ולחזור אל החיים היהודיים האמיתיים.
וה' מקפיד הרבה מאוד על מנהיגיהם על שהם מטעים ומחטיאים את הרבים.
מחכה להם אותו גיהינום של הנוצרי התלוי.
"והציבור, שחיים חיי שקר אלו, מתחלקים בעיני השי'ת בין "תינוקות שנשבו" לבין "כל הרוצה לטעות יבוא ויטעה" שלאלו מחקה גם עונש קשה.
דע בני אהובי שכל מי שלא מאמין בתחיית המתים לא יקום, ולא רק זה, כל זכר שהם אי פעם היו קיימים ימחק לחלוטין.
בני אהובי, אני ממשיכה, תשמע אותי היטב.
אני יודעת שבורא העולם ברוך הוא מקפיד מאוד על הצער שעושים לי.
...
והיא נשברה ובכתה, איזה בכי, איזה בכי קורע לב ונשמה!
בתוך בכייה היא סיפרה מקצת על מגפות ועל אסונות טבע ועל מלחמות קשות עד כליון המונים מעמנו שעתידים לבוא בקרוב.
הרבה אנשים שמדמיינים שיש להם זכיות בשמיים יהיו להם הפתעות קשות.
והיא בכתה עוד ועוד יותר, ואיזה בכי כי היא יודעת ממש מה יבוא, איזה בכי נורא קורע לב ונשמה!
וכל זה רק חלק ממה שהיא סיפרה לי על צערה.
האמא הגדולה של כולנו. השכינה הקדושה הדגישה שזה אנחנו היהודים שעושים לה את הצער הגדול ביותר, יותר מכולם!!!!
בסוף היא מסרה לי את בקשתה אלי בקול ניגון מתוק מרגש עד עומק הנשמה,
ניגון שאיך שהו היה מלווה עם ריח בושמי שבטוח אני שהיה או ריח גן עדן או ריח של פיתום הקטורת,
"בני אהובי אל תשכח אותי, בני אהובי תזכיר אותי לעמי, בני אהובי תספר להם על צערי ותתחנן אליהם לרחם עלי.
בני אהובי תזכיר להם להפסיק לצער אותי, ולבקש ולזכור לשמח אותי.
בני אהובי עם כל אהבתך אלי, עם כל ההשתדלות שלך, אתה לא מסוגל לבד להרים אותי מן העפר, כולם צריכים להתאחד ולעמול יחד אתך.
בני אהובי אל תשכח אותי, בני אהובי אני אוהבת אותך ואבקר אותך מידי פעם, תזכור אותי תמיד, בני אהובי בני אהובי בני אהובי....."
ונעלמה לפני עיני.
אחי , אחיותי, אף שכבר עבר זמן מחזיון זה, כל שעה בכל יום חזיון זה עדיין מפעם בלבי - בנפשי.
עיניה המיוחדות הכאובות עדיין שורפות בי, החיבוק בתוך הנפש מורגש עד עתה.
עצם הזיכרון של חזיון הזה בבואי לכתוב אותו עבורכם מעלה דמעות בעיני.
אני מתחנן בפניכם אנא מכם תעזרו לה, אנא מכם אנא, תתגייסו יחד איתי להפסיק לצער את השכינה האמא של כולנו, ולהתחיל לשמח אותה, להעלות אותה מן העפר.
בכמה וכמה ספרים קדושים מדובר על צער השכינה והנה היא בעצמה באה לבכות ולהתחנן אלי כדי שאנו נפסיק לצער אותה.
עד עתה אמא האהובה קוראת לי בתוך לבי ונפשי, היא קוראת ומתחננת בפני כולנו, ומבקשת מכל אחד ואחת מאיתנו, "בני אהובי אל תשכח אותי - בני אהובי בני אהובי, בני אהובי אל תשכח אותי".
מקרה אמיתי שקרה לכותב המסמך, ששאל רב מקובל לגביו, הרב המקובל שליט"א ענה לו :
"המקרה הוא חזיון אמת שקבלת באספקלריא. אשריך שזכית לראותה ועוד שהיא דברה איתך. אך דע ידידי, שמשמים נתנו לך עבודה.
במתנה זו בורא עולם מחייב אותך בחיוב גמור לספר המחזה לרבים ! "
ולכן הנה הסיפור והמסר :
אחד מימי חול המועד של חג הסוכות שעברו,
אני מתהלך בדרך בין רחובות העיר.
עשיתי קצור דרך בשביל עפר, ושם היא היתה, עלובה זרוקה נפולה בעפר, מסכנה.
אשה לבושה בצניעות למופת, חצאית בצבע כחול כצבע השמים, חולצה לבנה (בד עבה אטום) ומטפחת ראש עבה לבנה עם דוגמת פרחים בצבע תכלת.
ושאל בצבע כחול-אפור בהיר מונח עליה. ניתן היה לראות אך ורק את ידיה ופניה.
צבע עורה לא כהה אבל לא מאוד בהיר.
עיניה היו עצומות וכאב-חולי וצער היה נראה על פניה.
קראתי לה, "גברת מה קרה לך, האם את צריכה עזרה, מי את, מה אפשר לעשות בשבילך?"
היא פקחה עיניה וסובבה פניה אלי ונבהלתי.
נבהלתי משלושה דברים יחד בו זמנית שאי אפשר לשכוח.
היה לה יופי בלתי ניתן לתאר - יופי לא מהעולם הזה - יופי שאי אפשר לתאר בתיאור של מילים;
צורת הפנים, אף, שפתיים כאלו וכו', אי אפשר להביע את המראה שלהם.
חשבתי בטח כה הייתה נראית שרה אמינו.
יחד עם צער וכאב אדיר איום ונורא - גם כן "לא מהעולם הזה" - צער כל כך חריף ועמוק וחודר ללב הרואה אותה.
עיניה היו משונות ביותר, גלגל העיניים היה ורוד עמוק והבת עין במקום להיות שחור היה לבן!
זה בכלל לא דבר שבדרך הטבע.
והדבר השלישי - הרגשתי שהיא משדרת אלי רגש של אהבה גדולה מאוד.
גם הרגשתי כעין כוח משיכה גדולה מאוד כלפיה - אלא שזאת הייתה אהבה ללא שום הרגשה גשמית כלל, אך חזקה וחודרת נפש,
אהבה כמו של אמא ובן יחד עם כמו אב ובת יחד עם כמו אח ואחות אוהבים יחד עם כמו חתן וכלה.
וכל המילים האלו לא מספיקים לתאר את האהבה העזה את קשר הנשמה ההדדי שהרגשתי.
וכן הרגשתי בתוכי גם את צערה, צער כל כך גדול איום ונורא עד כדי כך שהרגשתי רצון לעשות קריעה!
שאלתי שוב, "מי את?"
ענתה ואמרה בקול קרוע בצער אבל גם עם ניגון יפה מלא אהבה חודרת נפש בקולה,
"בני אהובי נפשך יודעת מי אני, תשאל את עצמך ותדע, אני 'השושנה תכלת'.
זכור אתה המאמר 'ואתה תחזה' ביתרו בזהר החדש, ו,'תיקוני שבת' בספר 'עמק המלך' פרק ט'ז', ותבין מי אני, בני אהובי."
הייתי המום.
לא יכולתי להוציא אפילו חצי מילה מפי.
כשיכולתי כן להגיד משהו, זה היה בלי מחשבה, אמירה ישר מהלב - מעומק הנשמה עם הרגשת אהבה יחד עם השתתפות בצערה,
פלטתי "אמא!".
וראיתי שלרגע חלף קצת מהצער שעל פניה.
התאוששתי ושאלתי אותה,
"אמא, מה כה קשה עליך דווקא היום - הלילה. קומי תראי את בניך ובנותייך חוגגים את חג הסוכות כפי שכתוב לנו בתורה.
בנו סוכות, קשטו אותם, בואי ותראי את בנייך רוקדים בשמחות בית השואבה, לבושים בבגדי חג. תשמחי אמא, תשמחי".
האמא של כולנו, 'השושנה תכלת', ענתה תשובה שנתנה לי להבין את צערה, ואמרה, " בני אהובי איך אני יכולה לשמוח?
תסתכל בני ותראה מה שאני רואה.
באלפי סוכות ישנם קישוטים שנוצרו ע"י עובדי ע"ז (עבודה זרה) בסין במיוחד בשביל חג המולד של עובדי ע"ז הנוצרים, אותם נוצרים רוצחי בני כבר מעל 1,500 שנים,
ושבעבר הלא רחוק עדיין היו רוצחים אתכם בחג ההוא, ולכבוד "הקדוש" שלהם שמופקד על יום ההוא באגדות השקריות שלהם.
קישוטים עם צורה שלו, איש שמן עם זקן לבן ובבגד אדום ולבן.
בסוכות שלי, תלו צורה מהאגדות שלהם של אייל מושך מזחלת, ושורות של מנורות מהבהבות שנוצרו במיוחד בשביל לקשט עצי אשוח של אותו החג הטמא שלהם בסוכות שלי.
איך אשמח מזה?! הלא בני רבי יוסף קארו אסר להשתמש בנר שיצרו עבור ע"ז?
זה לא משנה נר שעוה או נר חשמל, זה מצער אותי, זה אסור! וחוצפה וחסר דעת כל מי שמעיז ללעוג על המזכירים איסור זה!
אתה ורעייתך בין המועטים שלא רצים אחרי רבים לרע.
ובכלל כל כך הרבה מהעם מתנהגים יותר ויותר בהתיוונות! ורודפים-דוהרים אחרי מותרות ומחפשים להיות "מודרני".
"מודרני" זה אותיות "נימרוד" וכולו קליפת נמרוד הרשע.
וכל כך הרבה מהעם רודפים-דוהרים אחרי המודה.
דע בני אהובי "מודה" זה אותיות שמו של המלאך 'דומה' שמכניס נפשות לגהינום אחרי הקבורה כידוע, ובכללם את כל אלו שהלכו אחרי המודה.
והלבוש החגיגי? אלפי בנות ונשים לבושות בבגדים שמגלים את צורת גופן ובחוצפה טוענות שזה כביכול צנוע.
ודע שנוסף לכל זה יש גם קפידה עליכם על שאינכם ממלאים את תפקידכם להיות אור לגוים.
איזה דוגמה אתם בכלל נותנים?
וכמה מכם פועלים או תומכים בהפצת עניין שבע מצוות בני נח לגויים, שע"י זה יבוא שלום עולמי?
כמה מכם פועלים או תומכים בהחזרת יהודים בתשובה?
ומתעלמים מן ההזהרה שיוסף הצדיק נתן לכל העם לכל הדורות, בנוגע למי יזכה לראות משיח, כשהוא אמר לאחיו, לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם:
"דע שגם ענין בני נח וגם ענין בעלי תשובה בבחינת "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת."
העזתי לשאול, אמא, מה עם הרפורמים, הקונסרבטיבים וכו'?
היא ענתה, "כתות אלו לא נחשבות כיהדות בכלל.
יעקב נתן הדוגמא, הוא היה גר אצל לבן ושמר את כל המצוות.
אבל מייסדי ומנהיגי כתות אלו רימו ומרמים את הצבור שכביכול ניתן לבטל מצוות עפ"י בחירה.
אבל חייבים להאיר להם את האמת, שיש רק סוג אחד של יהדות, וזאת כפי בתורה הקדושה, ספרי ההלכה, והי"ג עיקרים של הרמב"ם.
והם מחולשת נפשם לא מצליחים לקיים אותה במלואה.
כך היה ניתן באיזה זמן להתחזק ולחזור אל החיים היהודיים האמיתיים.
וה' מקפיד הרבה מאוד על מנהיגיהם על שהם מטעים ומחטיאים את הרבים.
מחכה להם אותו גיהינום של הנוצרי התלוי.
"והציבור, שחיים חיי שקר אלו, מתחלקים בעיני השי'ת בין "תינוקות שנשבו" לבין "כל הרוצה לטעות יבוא ויטעה" שלאלו מחקה גם עונש קשה.
דע בני אהובי שכל מי שלא מאמין בתחיית המתים לא יקום, ולא רק זה, כל זכר שהם אי פעם היו קיימים ימחק לחלוטין.
בני אהובי, אני ממשיכה, תשמע אותי היטב.
אני יודעת שבורא העולם ברוך הוא מקפיד מאוד על הצער שעושים לי.
...
והיא נשברה ובכתה, איזה בכי, איזה בכי קורע לב ונשמה!
בתוך בכייה היא סיפרה מקצת על מגפות ועל אסונות טבע ועל מלחמות קשות עד כליון המונים מעמנו שעתידים לבוא בקרוב.
הרבה אנשים שמדמיינים שיש להם זכיות בשמיים יהיו להם הפתעות קשות.
והיא בכתה עוד ועוד יותר, ואיזה בכי כי היא יודעת ממש מה יבוא, איזה בכי נורא קורע לב ונשמה!
וכל זה רק חלק ממה שהיא סיפרה לי על צערה.
האמא הגדולה של כולנו. השכינה הקדושה הדגישה שזה אנחנו היהודים שעושים לה את הצער הגדול ביותר, יותר מכולם!!!!
בסוף היא מסרה לי את בקשתה אלי בקול ניגון מתוק מרגש עד עומק הנשמה,
ניגון שאיך שהו היה מלווה עם ריח בושמי שבטוח אני שהיה או ריח גן עדן או ריח של פיתום הקטורת,
"בני אהובי אל תשכח אותי, בני אהובי תזכיר אותי לעמי, בני אהובי תספר להם על צערי ותתחנן אליהם לרחם עלי.
בני אהובי תזכיר להם להפסיק לצער אותי, ולבקש ולזכור לשמח אותי.
בני אהובי עם כל אהבתך אלי, עם כל ההשתדלות שלך, אתה לא מסוגל לבד להרים אותי מן העפר, כולם צריכים להתאחד ולעמול יחד אתך.
בני אהובי אל תשכח אותי, בני אהובי אני אוהבת אותך ואבקר אותך מידי פעם, תזכור אותי תמיד, בני אהובי בני אהובי בני אהובי....."
ונעלמה לפני עיני.
אחי , אחיותי, אף שכבר עבר זמן מחזיון זה, כל שעה בכל יום חזיון זה עדיין מפעם בלבי - בנפשי.
עיניה המיוחדות הכאובות עדיין שורפות בי, החיבוק בתוך הנפש מורגש עד עתה.
עצם הזיכרון של חזיון הזה בבואי לכתוב אותו עבורכם מעלה דמעות בעיני.
אני מתחנן בפניכם אנא מכם תעזרו לה, אנא מכם אנא, תתגייסו יחד איתי להפסיק לצער את השכינה האמא של כולנו, ולהתחיל לשמח אותה, להעלות אותה מן העפר.
בכמה וכמה ספרים קדושים מדובר על צער השכינה והנה היא בעצמה באה לבכות ולהתחנן אלי כדי שאנו נפסיק לצער אותה.
עד עתה אמא האהובה קוראת לי בתוך לבי ונפשי, היא קוראת ומתחננת בפני כולנו, ומבקשת מכל אחד ואחת מאיתנו, "בני אהובי אל תשכח אותי - בני אהובי בני אהובי, בני אהובי אל תשכח אותי".