פגישה מקרית

דיאבלו

New member
פגישה מקרית

ישבתי על הבאר ביום קיץ חמים כוס היין שבידי היתה צוננת ואגלי מים קרים נזלו לארכה שיחקתי עם הטיפות הקנות ומשכתי אותם מעלה באצבע אחת ושוב נתתי להם לזרום לאיטם במורד הכוס. הרמתי מבטי מהכוס וצפיתי דרך החלון הגדול על הכביש שמולי, שם עמדת ברמזור אדום וחיכית, מבטנו הצטלבו וחיוך קטן נמרח על פיך, חייכתי חזרה והרמתי את הכוס שביידי לאות שלום ולחיים. הנדת בראשך לאות שלום חזרה, עינייך הירוקות בהקו באור המועט שהיה ברחוב, נדהמתי למראה החתוליות שנשקפה מהם, הנדתי בראשי לעבר הכיסא הריק שעמד יתום לידי, והסתכלתי בך לאות הסכמה, הנדת בראשך, חייכת חיוך קסום וסימת לי שעוד שנייה את מגיעה. האור האדום התחלף בירוק והתחלת בנסיעה איטית מביטה לעברי בחיוך מקסים, כשראיתי את רבך נעצר על המדרכה אחרי הרמזור, סימנתי למלצר שיביא עוד כוס יין, באת והתיישבת על ידי, וכשפתחתי את פי לומר שלום, שמת שתי אצבעות עדינות על שפתיי ורמזת לי לשתוק. שתינו בשקט מוחלט את היין, באיזשהו שלב, שלפת סיגריית וואג בעדינות רבה מתוך הקופסה, שמת בין שפתייך המלאות והמשורטטות להפליא והנדת בראש לאות תודה כשהדלקתי לך אותה. לקחת שאיפה ארוכה ועשן סמיך ומסולסל נפלט מפיך החושני בשריקה עדינה של קטר סקסי. אני טלי, אמרת לפתע וריסקת את השקט הפסטורלי שסבב אותנו, אני איציק עניתי בקול שקט, נעים מאוד, לחיצת יד עדינה ביננו וקטע קל של מבוכה. לאט לאט שברנו את מחסום השתיקה ולא הפסקנו לדבר גם אחרי שהמלצרים הרימו את כל הכיסאות הפנויים שלידינו ברמז דק של תתחפפו כבר. הבנו את הרמז ויצאנו משם, טיילנו לאורך השדירה, בידיים שלובות מדברים ומדברים. אז החלטנו שניסע לעיר העתיקה, נטפס על החומה ונישב לראות את הזריחה יחד. נסענו טיפסנו, התנשמנו והגענו בדיוק בזמן לקרניים הראשונות של השמש. מאיזשהו מקום רחוק עוד זעק המואזין את סופה של תפילת הבוקר, זור יונים עמדו על החומה לידינו, כנראה סיפרו אחש לשנייה על קורות הלילה, עמדנו מחובקים והבטנו אל העיר שהתעטפה באור זהוב עדין, רעש האוטובוסים הראשונים קטע את שלוות הלילה, כמה מוניות צפרוה אחת לשנייה לבוקר טוב. בלי רצון בכלל סיימנו את הלילה הכי מדהים שהיה לי בחיים. זהו, מאז לא נפגשנו ואין לי מושג אם ניפגש איי פעם די. (זה קרה בשנת 1996)
 

neuron

New member
אוף- אתה מתחיל לעצבן אותי!

לא מספיק עם כל הפיספוסים שאני גורר אחרי מחיי (הלא יותר מדי ארוכים- מה שמבטיח שעוד יהיו עוד), אני צריך להחשף גם לשלך??? ומצד שני, כשוחשבים על זה, זו מטרתו של הפורום ...אממממ, אז אוקיי
בכל מקרה איש, אני שותף לתחושה זו של נוסטלגיה המהולה בכאב.
 
למעלה