חירבת סאמארה ליד נחל התנינים
האגדה על סאמירה וסאמיר אגדה זו הועתקה, ככתבה וכלשונה מכאן, אל חוברת על נחל אלכסנדר (ללא ציון המקור) שנתחברה ע"י ד"ר נאוה שואל ואחריה בא האדון דובי זכאי, וכתב אגדה ממש ממש דומה. על הגדה הצפונית של נחל אלכסנדר מצויה חורבה הנקראת 'חירבת-סאמארה'. משפחת סאמארה העשירה עסקה בגביית מיסים ממובילי האבטיחים שהשיטו סחורתם אל מעגן אבו-זאבורה, משם היו האבטיחים עושים דרכם לאלכסנדריה שבמצרים. למשפחת סאמארה היה בן ושמו סאמיר, והוא היה נער יפה תואר. כיוון שהיה עשיר, יכול היה לבלות את זמנו בדייג, בנחל. מעבר לנחל, על הגדה הדרומית, בין הדיונות, היה מאהל של משפחת רועים בדווים, עניים. לבת הצעירה במשפחה קראו סאמירה. מדי פעם, כאשר סאמירה הייתה יורדת אל הנחל, לשאוב מים בכד, הייתה רואה את סאמיר, משליך את החכה, מעברו השני של הנחל. צ עם הזמן, התאהבו השניים, אולם הסוחר העשיר, אדון סאמארה, אסר על בנו להתרועע עם סאמירה הבדווית העניה. צלמרות האיסור, היו שני הצעירים יורדים יום יום אל הנחל. היא בצידו הדרומי והוא בצידו הצפוני של הנחל. והנחל מפריד ביניהם. שניהם התפללו לאללה שיפגיש אותם, זה עם זו. ולאחר זמן, אכן, אללה שמע לתפילתם ושלח את המלאך גבריאל. המלאך גבריאל בא אל סאמירה וסאמיר ואמר לכל אחד מהם: "טלו קנים והניחו אותם על המים. אם יש לכם בטחון באללה, יהיו הקנים גשר. אבל, דיר-באלקום (שימו לב)! אם תפחדו - אות הוא שאין בליבכם בטחון באללה!" הניחו שני האוהבים קנים על המים והחלו לעבור איש לקראת רעותו. במחצית הדרך הביטה סאמירה למטה. ראתה את עומק הנחל והתחלחלה. כעס אללה על הנערה קטנת האמונה ומוטט את הגשר. נפלו השניים למים וטבעו. צ אז בא המלאך גבריאל, שהיה רחמן מטבעו, ריחם עליהם והפך אותם לצבים גדולים. צ מאז ועד היום הם שוחים בנחל, ואם תראו אותם, תבחינו שהם מאושרים. הם לא צריכים גשר ולא קנים וסוף. צ ואדון סאמארה? אדון סאמארה נטש את ביתו מרוב צער, והבית עומד שומם עד היום.