פגיעה עצמית

מישהי163

New member
מרתה, כל-כך מצטערת לקרוא

יש לך את כול הזכות לכעוס על אימך!
אם תרצי לספר - היא עדיין בחיים? איך היו היחסים ביניכן בבגרותך?
 
תודה, מישהי,

אמא חיה ב"ה. אבא נפטר לפני קצת פחות משנה.
הקשר בינינו מאוד מורכב.
מצידה הכל שייך לעבר והיום הכל בסדר (ככה אני מרגישה בכל אופן).
מצידי הסיפור יותר מסובך.
היא משתדלת עד כמה שאפשר שיהיה לי טוב לידה, אז אני שורדת ואומרת לעצמי שכל עוד אני יכולה להתמודד, זה כיבוד הורים ואני צריכה להתמודד.
&nbsp
 

מישהי163

New member
מרתה, סליחה שאני שואלת, אבל

אין בך קצת יצר נקמה?
את מרבה לבקר אותה? תטפלי בה אם תהיה סיעודית?
אם את לא חשה בנוח, אינך צריכה לענות לי.
אני מניחה שלא הייתי יכולה להשליך הורה כזה לגורלו, אבל הייתי עושה את הדרוש וזהו, לא יוצאת מגדרי עבורו.
 
לא, מישהי, אין בי יצר נקמה

אני גם לא מרגישה שאני צריכה לנקום בה, למרות מה שהיה.
רק מרחמת עליה.
 
מרתה, אני חושבת שלמדת בילדותך שאת והקיום שלך

הם מושא לכעס ותוקפנות (אפילו רצחנית. מכות רצח). הילדה הקטנה הפנימה זאת. אח"כ, כשהשמנת, ההרגשה הזאת לגבי עצמך לבשה את הצורה של "אני כ"כ מכוערת..."
&nbsp
אם נכון מה שאמרתי, הרי שמה שקרה לך מזעזע, מקומם, מצב שהדעת אינה סובלת.
נדמה לי שאת לא בקשר עם הילדה הקטנה שבתוכך. רק הפגיעה שבה מדברת, מתוך המעמקים, מנהלת את חייך. האם מיהרת מדי לסלוח? להבין? בשם הילדה הקטנה שבפנים, אני מבקשת: תקשיבי לה.
 
למעלה