פברואר 1997, ערב פריזאי קפוא
ביקורת בוטלג – The Black Crowes, 19/2/1997, Elysee Montmartre, Paris France בחורף 1997, הקרואוז לקחו את סיבוב ההופעות של האלבום Three Snakes and One Charm לאירופה. ההופעות באירופה נחשבות לאגדיות ממש: בשלב הזה, הקרואוז חקרו יותר ויותר לעומק את הסאונד שלהם, ביצעו בהופעות ג'אמים ארוכים ושירים נפלאים, ללא שום התחשבות בקונספט של "להיטים" וכדומה. ההופעה המדוברת, בפאריז, היא לא שונה. בקרב מעריצים רבים, ההקלטה הזאת נחשבת לאחת מההקלטות שתופסות את הלהקה בשיאה, חצי שנה לפני העזיבה של הגיטריסט מארק פורד (שמאז חזר ועזב שוב) והעזיבה של הבאסיסט ג'וני קולט, והחזרה של הלהקה לסאונד רוק "סטנדרטי" יותר ב-1998. ההופעה נפתחת עם One Mirror Too Many, שיר נפלא מתוך Three Snakes. אחד השירים שאני מקווה לקבל בהופעה יום אחד. אחת מהדרכים הטובות ביותר לפתוח הופעה. אחרי שיר הפתיחה. הקרואוז נכנסים ל- Black Moon Jam, שנפתח לאט לאט, עם האווירה האפלה שמאפיינת אותו. מעריצים רבים מחשיבים את הגירסה הזאת לטובה ביותר של הג'אם הזה, מכיוון שהוא נבנה לאט לאט, במשך 7 דקות, עד שהוא מתפוצץ לחלוטין כשהלהקה מתחילה את Black Moon Creeping, אחד משירי ההופעה החזקים ביותר של הלהקה. אציין, שלקראת הסוף של הג'אם, הלהקה מנגנת דקה מתוך Life Vest, שהוקלט באותה שנה לאלבום The Band. האלבום לא שוחרר באותה שנה, ויצא סוף סוף רק בשנה שעברה בדיסק כפול שנקרא Lost Crowes, כשעל הדיסק השני נמצא עוד אלבום שהלהקה גנזה, Tall משנת 93. פשוט אלבום חובה. השיר עצמו, שהוא אחד האהובים עליי, מעולם לא בוצע במלואו בהופעה. הדקה שבוצעה בנוייה סביב ריף הגיטרות שיש בפתיחת השיר, ובסוף, כאמור, הלהקה מתפוצצת עם ביצוע מעולה ל-Black Moon Creeping. אחרי 13 דקות בביצות של ג'ורג'יה, הלהקה עוברת לגרוב של High Head Blues. הגירסא כאן ארוכה יותר מגירסת האלבום, עם סולואים ארוכים בסוף. הלהקה ממשיכה עם שיר בלוז מהיר ונפלא, Nasty Boogie Woogie, במקור של אמן הבלוז Champion Jack Dupree. שיר מקסים ומהנה. אחרי זה, הלהקה משנה פאזה לחלוטין, כאשר התיפוף על המצילות מבשר את הגעתו של Feathers. שיר מהאלבום הגנוז Tall, אחד השירים האפלים והקסומים ביותר של הלהקה מאז ומעולם. אחד הביצועים הטובים ביותר ששמעתי לשיר הזה. האווירה ממשיכה עם ג'אם שמוליך לתוך Thorn In My Pride, אחד משירי ההופעות החשובים ביותר של הקרואוז, החל מ-1992 כשהוא שוחרר באלבום The Southern Harmony And Musical Companion ועד היום. הגירסה כאן מגיעה לכ-15 דקות, אך היא אינה ארוכה כמו אלה של 2005-2006, שלעיתים היו כפול מזה באורך. אחרי האפיק הזה, הלהקה עברה ל-3 שירי רוק מהירים יותר, אך הלהקה חיברה אותם בצורה מעניינת מאוד: הם פתחו עם גירסה אלקטרונית לשיר Downtown Money Waster, מתוך האלבום אמוריקה, שלא כלל הרבה ג'אמים (4 דקות). השיר התחבר ל- Share The Ride, שבסופו של דבר התפוצץ לתןך Gone. פשוט גרסאות נפלאות של כל השירים. עכשיו הגיע עוד אחד מהרגעים המיוחדים של ההופעה, כאשר הלהקה ניגנה את אחד מלהיטיה – Sting Me, השיר שפותח את Southern Harmony - אבל שונה מאוד מגרסת האלבום: השיר הוא בדרך-כלל רוקיסטי ומהיר. כאן, הלהקה האטה מאוד את הקצב, והם מבצעים גירסה איטית ובלוזית של השיר הזה. תענוג של ממש. אחריו יש שיר קליל נוסף, קאבר ל- Ry Cooder שנקרא Crow Black Chicken – שיר מהנה ונחמד, שלא נותן שום רמז לבאות. ושימו לב מה מגיע עכשיו: הלהקה פותחת את אחד השירים המיוחדים ביותר שלה: How Much For Your Wings? מתוך Three Snakes. השיר הופך לג'אם עמוק, פסיכדלי ומופרע לחלוטין, ולאחר כ-10 דקות, מתוך הג'אם, הלהקה פורצת לתוך אחד מלהיטיה – Hard To Handle מהאלבום הראשון; אבל השיר עצמו הוא לא מה שאתם מכירים, מכיוון שגם מתוך השיר הזה הלהקה ממשיכה עם הג'אם הפסיכדלי המופרע. שני השירים ביחד מגיעים לכמעט 30 דקות של ג'אם גדול מהחיים. לשמוע ולא להאמין שהיו צלילים כאלה בשנות התשעים. התפוצצות הפסיכדליה הזאת סיימה את ההופעה, והלהקה ירדה לפני ההדרן. כשהלהקה חזרה לבמה, הם פתחו את ההדרן עם Better When You’re Not Alone, עוד שיר קסום מהאלבום Three Snakes. גם השיר הזה קיבל גירסה כפולה באורך מגרסת האלבום, עם ג'אם נחמד בסוף. השיר הבא הוא חתיכת ממתק – קאבר לשיר של ניל יאנג בשם Come On Baby, Let’s Go Downtown, קאבר שהם ביצעו רק בשנת 97. זה אחד מהקאברים האהובים עליי של הלהקה כיום – כריס פשוט נולד בשביל לשיר את זה. על פניו זה שיר קליל, אבל הוא לא באמת קליל. יש לו הרבה עומק מתחת לפני השטח, וכריס הוא הזמר הטוב ביותר שמסוגל לחשוף את העומק הזה בביצוע שלו לשיר. ההופעה מסתיימת בביצוע של Jealous Again, מהאלבום הראשון, ומסיים קצת יותר משעתיים של גן עדן בערב פריזאי קפוא. את הבוטלג ניתן להוריד כאן, בגרסת FLAC. בידקו רק שיש לכם תוכנה להורדת טורנטים ומקודד מתאים, שתוכלו לצרוב את זה.
ביקורת בוטלג – The Black Crowes, 19/2/1997, Elysee Montmartre, Paris France בחורף 1997, הקרואוז לקחו את סיבוב ההופעות של האלבום Three Snakes and One Charm לאירופה. ההופעות באירופה נחשבות לאגדיות ממש: בשלב הזה, הקרואוז חקרו יותר ויותר לעומק את הסאונד שלהם, ביצעו בהופעות ג'אמים ארוכים ושירים נפלאים, ללא שום התחשבות בקונספט של "להיטים" וכדומה. ההופעה המדוברת, בפאריז, היא לא שונה. בקרב מעריצים רבים, ההקלטה הזאת נחשבת לאחת מההקלטות שתופסות את הלהקה בשיאה, חצי שנה לפני העזיבה של הגיטריסט מארק פורד (שמאז חזר ועזב שוב) והעזיבה של הבאסיסט ג'וני קולט, והחזרה של הלהקה לסאונד רוק "סטנדרטי" יותר ב-1998. ההופעה נפתחת עם One Mirror Too Many, שיר נפלא מתוך Three Snakes. אחד השירים שאני מקווה לקבל בהופעה יום אחד. אחת מהדרכים הטובות ביותר לפתוח הופעה. אחרי שיר הפתיחה. הקרואוז נכנסים ל- Black Moon Jam, שנפתח לאט לאט, עם האווירה האפלה שמאפיינת אותו. מעריצים רבים מחשיבים את הגירסה הזאת לטובה ביותר של הג'אם הזה, מכיוון שהוא נבנה לאט לאט, במשך 7 דקות, עד שהוא מתפוצץ לחלוטין כשהלהקה מתחילה את Black Moon Creeping, אחד משירי ההופעה החזקים ביותר של הלהקה. אציין, שלקראת הסוף של הג'אם, הלהקה מנגנת דקה מתוך Life Vest, שהוקלט באותה שנה לאלבום The Band. האלבום לא שוחרר באותה שנה, ויצא סוף סוף רק בשנה שעברה בדיסק כפול שנקרא Lost Crowes, כשעל הדיסק השני נמצא עוד אלבום שהלהקה גנזה, Tall משנת 93. פשוט אלבום חובה. השיר עצמו, שהוא אחד האהובים עליי, מעולם לא בוצע במלואו בהופעה. הדקה שבוצעה בנוייה סביב ריף הגיטרות שיש בפתיחת השיר, ובסוף, כאמור, הלהקה מתפוצצת עם ביצוע מעולה ל-Black Moon Creeping. אחרי 13 דקות בביצות של ג'ורג'יה, הלהקה עוברת לגרוב של High Head Blues. הגירסא כאן ארוכה יותר מגירסת האלבום, עם סולואים ארוכים בסוף. הלהקה ממשיכה עם שיר בלוז מהיר ונפלא, Nasty Boogie Woogie, במקור של אמן הבלוז Champion Jack Dupree. שיר מקסים ומהנה. אחרי זה, הלהקה משנה פאזה לחלוטין, כאשר התיפוף על המצילות מבשר את הגעתו של Feathers. שיר מהאלבום הגנוז Tall, אחד השירים האפלים והקסומים ביותר של הלהקה מאז ומעולם. אחד הביצועים הטובים ביותר ששמעתי לשיר הזה. האווירה ממשיכה עם ג'אם שמוליך לתוך Thorn In My Pride, אחד משירי ההופעות החשובים ביותר של הקרואוז, החל מ-1992 כשהוא שוחרר באלבום The Southern Harmony And Musical Companion ועד היום. הגירסה כאן מגיעה לכ-15 דקות, אך היא אינה ארוכה כמו אלה של 2005-2006, שלעיתים היו כפול מזה באורך. אחרי האפיק הזה, הלהקה עברה ל-3 שירי רוק מהירים יותר, אך הלהקה חיברה אותם בצורה מעניינת מאוד: הם פתחו עם גירסה אלקטרונית לשיר Downtown Money Waster, מתוך האלבום אמוריקה, שלא כלל הרבה ג'אמים (4 דקות). השיר התחבר ל- Share The Ride, שבסופו של דבר התפוצץ לתןך Gone. פשוט גרסאות נפלאות של כל השירים. עכשיו הגיע עוד אחד מהרגעים המיוחדים של ההופעה, כאשר הלהקה ניגנה את אחד מלהיטיה – Sting Me, השיר שפותח את Southern Harmony - אבל שונה מאוד מגרסת האלבום: השיר הוא בדרך-כלל רוקיסטי ומהיר. כאן, הלהקה האטה מאוד את הקצב, והם מבצעים גירסה איטית ובלוזית של השיר הזה. תענוג של ממש. אחריו יש שיר קליל נוסף, קאבר ל- Ry Cooder שנקרא Crow Black Chicken – שיר מהנה ונחמד, שלא נותן שום רמז לבאות. ושימו לב מה מגיע עכשיו: הלהקה פותחת את אחד השירים המיוחדים ביותר שלה: How Much For Your Wings? מתוך Three Snakes. השיר הופך לג'אם עמוק, פסיכדלי ומופרע לחלוטין, ולאחר כ-10 דקות, מתוך הג'אם, הלהקה פורצת לתוך אחד מלהיטיה – Hard To Handle מהאלבום הראשון; אבל השיר עצמו הוא לא מה שאתם מכירים, מכיוון שגם מתוך השיר הזה הלהקה ממשיכה עם הג'אם הפסיכדלי המופרע. שני השירים ביחד מגיעים לכמעט 30 דקות של ג'אם גדול מהחיים. לשמוע ולא להאמין שהיו צלילים כאלה בשנות התשעים. התפוצצות הפסיכדליה הזאת סיימה את ההופעה, והלהקה ירדה לפני ההדרן. כשהלהקה חזרה לבמה, הם פתחו את ההדרן עם Better When You’re Not Alone, עוד שיר קסום מהאלבום Three Snakes. גם השיר הזה קיבל גירסה כפולה באורך מגרסת האלבום, עם ג'אם נחמד בסוף. השיר הבא הוא חתיכת ממתק – קאבר לשיר של ניל יאנג בשם Come On Baby, Let’s Go Downtown, קאבר שהם ביצעו רק בשנת 97. זה אחד מהקאברים האהובים עליי של הלהקה כיום – כריס פשוט נולד בשביל לשיר את זה. על פניו זה שיר קליל, אבל הוא לא באמת קליל. יש לו הרבה עומק מתחת לפני השטח, וכריס הוא הזמר הטוב ביותר שמסוגל לחשוף את העומק הזה בביצוע שלו לשיר. ההופעה מסתיימת בביצוע של Jealous Again, מהאלבום הראשון, ומסיים קצת יותר משעתיים של גן עדן בערב פריזאי קפוא. את הבוטלג ניתן להוריד כאן, בגרסת FLAC. בידקו רק שיש לכם תוכנה להורדת טורנטים ומקודד מתאים, שתוכלו לצרוב את זה.
The Black Crowes 19 February 1997 Elysee Montmartre Paris, France [ EUR ] One Mirror Too Many Black Moon Jam -> Life Vest Jam -> Black Moon Creeping High Head Blues -> Jam Nasty Boogie Woogie Feathers Jam -> Thorn In My Pride Downtown Money Waster -> Share The Ride -> Gone Sting Me (Slow) Crow Black Chicken How Much For Your Wings? -> Space Jam -> Hard To Handle - encore - Better When You're Not Alone Come On Baby, Let's Go Downtown Jealous Again
