פאקינג יולי- פרק 5
הם נכנסו אל הארווה בשני טורים. משפחה ראשונה הייתה הייפטי. הרכב מושלם של של ברוני סמים ששלטו בחצי מהמלונות למוטנטים בתל אביב, מורכבת ממגוון של בעלי כישורים מיוחדים. זאת הייתה בעצם המאפיה הראשונה שנוסדה בעיר. קרבות עקובים מדם שנמשכו ליילות שלמים, מדרכות מלאות דם וחלקי איברים של בחורים ובחורות צעירים, הגאנגסטרס של פעם עם הרובים והכל. המשפחה השנייה הייתה משפחת גרדומוף. בעיקר מוצצי דם מפותחים מהרגיל, עם כל החבילה של חברי קהילה צעירים שמשכרים בחורות מהרחוב ומשאירים אותן עם עלות הבוקר ליד איזה פח ברחוב, כמובן רק אחרי שניקבו שני חורים עדינים ויפים בגרונות שלהן. הנפגעות האלה סבלו יותר מעצם העובדה שכולם היו בטוחים שהן חיות בסרט של "נשכו אותי ערפדים" ושהן דפקו לעצמם שתי פנסים בגרון כמו ילדות חולות כדי להיות "חלק מ..".
תיבת פנדורה של שנים
שתי המשפחות לא היו חברות טובות בעבר, אבל למרות זאת, היה שקט ורגוע יותר ברחובות לפני שהן החליטו שהן באיזה סוג של מלחמה. הגורם המרכזי- סמים. מאות סוגים של כדורים, אבקות, צמחים ונוזלים שנועדו אח ורק לספק הנאה זמנית אך מענגת בהחלט. הסוג המועדף היה "לשלשת". טיפה עכורה אחת לתוך העין והערב ניראה כמו יצירת אומנות מפלסטלינה. אתה מזליף ת'טיפה ומשם, הצבעים ניהיה חדים, הם מדברים אליך, מזכירים לך את העובדה שבורכת בזה שאתה חי על הכדור הזה עם היכולת לראות, דבר שלצערנו לא כל בני האדם יכולים להגיד על עצמם. הכל נמרח בקטע מגעיל כל כך שלא איכפת לשלוח יד וללטף לאמא את הפנים בארבע בבוקר, כל עוד הלחי שלה תמשיך להימרח על כל הסלון בעודה היא משנה את הגוונים שלה לשלל צבעי הקשת. אתה מעצב את מה שאתה רואה ואם תחליט שעכשיו בזין שלך ללכת על שטיח עשוי מרשמלו אחד ענק אז אדרבה, אפילו האוטובוס שתסע בו יהיה מרופד בממתק הרך והנעים כל כך, נעים ברמות שהמיטה שלך מתחממת מחום הגוף שלך ומתחילה להינמס אז הדבר הבא שבעצם קורה הוא שאתה נשאב לתוכה, מקווה שיום אחד תוכל לשוב ולאהוב מרשמלו. היו המון סוגים של חוויות כאלה ואחרות, חלק מהחוויות היו מיועדות לאוכלוסייה מסויימת מעוד. ערפדים יכלו לצרוך מנות של דם שנוספו להן תוספות כימיכלים כאלה ואחרים. הטבעי עדיין היה קיים ונפוץ, את הג'ויינטים של המריחואנה כולם עינשו, לגבי זה לא הייתה בכלל שאלה, למען האמת, זה היה הסם היחיד שיכל ליצור אחווה אמיתית בין בני האדם לשאר הזנים שחיו איתם על כדור הארץ. חוץ מהצמח הנהדר הזה, היה עדיף שאלו ואלו לא יערבבו בין התרופות שלהם, החוויה החדשה לא תמיד הייתה ניתנת לעיכול. הרשתות הגדולות, בינהם טריפיו וחייליו והמשפחות היפטי וגרדומוף, היו הטייקונים הגדולים של העיר, הם הפכו לחלק מן החוקה וניתנה להם האפשרות להשפיע על החלטות של גופים אחרים לפתיחת עסק מחתרתי כזה או אחר. כל אחד החזיק ברשותו נתח יפה מאוד של נדל"ן וקהל קבוע שלא התערבבו ולא יצרו שום אנרגיה שלילית אחד אל עבר השני. הימים שעברו במהירות והביאו את הרצון לאומה מאוחדת אחת של כלל הזנים בעולם, היו מסוכנים לעסקים האלו. חלק מהתנאים עליהם דיברו אלו שתכננו את הגשמת החזון הזה ובינהם גדי צור חי, היו: מעורבות מלאה של המשטרה והצבא בכל מה שקשור לתיעוד האוכלוסיה החדשה, הגנה נוספת על מקומות הבילוי שלהם וכמובן מיגור תופעות הסמים בכל ההיבטים הקשורים לכך, אף אחד לא רצה שהבת הקטנה שלו תחליט שבא לה הלילה לבלוע את הכדור החדש שיזמזם לה את המוח. אבל התפועה התחילה לתפוס מקום חזק בסצנה. פתאום מדליפים סוגים חדשים של סמים שבני האדם לא הכירו, חלקם היו קטלניים עבורם אבל חלק גדול מהם הציע חוויה שאיש עוד לא הכיר. כשנוספה קבוצה שלמה של משתמשים חדשים התחילה מלחמה על הצרכן. כל קבוצה רצתה להניח את ידה על העליונה ולהיות ספקית ראשית של כמה שיותר איזורים בעיר. שוב, העיר היא תל אביב, שם העסק הגדול תפקד למרות שבנוסף, זוהו בכמה איזורים שונים בארץ, שימוש באותם סוגים חדשים של סמים.
הלילה הם עומדים ליישב את הנושא אחת ולתמיד. בכל ערב היו מאבדים את חייהם שותפים מפה ומפה, העסק גבה יותר מידי קורבנות לאחרונה. הם עמדו להם, כל קבוצה בפינה אחרת של החדר, מתלחששים, פה אין פוליטיקה של אנשים שמנים המנסים לשדר ביטחון בצורה שאף אחד לא קונה, פה עבדו, ועבדו מהר. העיניינים היו חמים תמיד ובכל רגע יכלה לפרוץ מלחמה חדשה. בני האדם הם אומנם גופים רייקים המהלכים על האדמה, אבל בדיוק כמו כולם, גם הם צריכים משהו שיספק אותם. מי יהיה זה שיספק, את זה הם באו לגלות.
השקט
הוא הסימן לכך שמתחילים. מכל פינה בחדר יוצא נציג של הקבוצה, שלושתם מתהלכים בפנים רציניות, נחושים להשיג את מה שבאו להשיג, הנעליים נוצצות, השיער מבריק ומתוח לאחור. השלושה מגיעים למרכז הארווה ובשנייה אחת, "באם!", הברון הראשי של משפחת גרדומוך שולף אקדח ויורה קליע הישר לתוך מצחו של מנהל קרטלים ראשי ממשפחת הייפטי. כולם מתעוררים, הידיים בשנייה מרימות אקדחים ורעשי הדריכה של הנשק, משאירים הד בחדר שהולך וחוזר מקיר לקיר. לא הייתה ירייה נוספת. טריפיו ניגש בהליכה מהירה למרכז החדר, הוא הפנה את גופו לעבר שאר חברי משפחת טייפטי, ואמר "אנא, אין צורך לאבד כאן עוד אנשים יקרים, היתרון המספרי הוא שלנו מה שמשאיר לכם רק ברירה אחת, לשבת ולהקשיב להצעה שלנו".
הם נכנסו אל הארווה בשני טורים. משפחה ראשונה הייתה הייפטי. הרכב מושלם של של ברוני סמים ששלטו בחצי מהמלונות למוטנטים בתל אביב, מורכבת ממגוון של בעלי כישורים מיוחדים. זאת הייתה בעצם המאפיה הראשונה שנוסדה בעיר. קרבות עקובים מדם שנמשכו ליילות שלמים, מדרכות מלאות דם וחלקי איברים של בחורים ובחורות צעירים, הגאנגסטרס של פעם עם הרובים והכל. המשפחה השנייה הייתה משפחת גרדומוף. בעיקר מוצצי דם מפותחים מהרגיל, עם כל החבילה של חברי קהילה צעירים שמשכרים בחורות מהרחוב ומשאירים אותן עם עלות הבוקר ליד איזה פח ברחוב, כמובן רק אחרי שניקבו שני חורים עדינים ויפים בגרונות שלהן. הנפגעות האלה סבלו יותר מעצם העובדה שכולם היו בטוחים שהן חיות בסרט של "נשכו אותי ערפדים" ושהן דפקו לעצמם שתי פנסים בגרון כמו ילדות חולות כדי להיות "חלק מ..".
תיבת פנדורה של שנים
שתי המשפחות לא היו חברות טובות בעבר, אבל למרות זאת, היה שקט ורגוע יותר ברחובות לפני שהן החליטו שהן באיזה סוג של מלחמה. הגורם המרכזי- סמים. מאות סוגים של כדורים, אבקות, צמחים ונוזלים שנועדו אח ורק לספק הנאה זמנית אך מענגת בהחלט. הסוג המועדף היה "לשלשת". טיפה עכורה אחת לתוך העין והערב ניראה כמו יצירת אומנות מפלסטלינה. אתה מזליף ת'טיפה ומשם, הצבעים ניהיה חדים, הם מדברים אליך, מזכירים לך את העובדה שבורכת בזה שאתה חי על הכדור הזה עם היכולת לראות, דבר שלצערנו לא כל בני האדם יכולים להגיד על עצמם. הכל נמרח בקטע מגעיל כל כך שלא איכפת לשלוח יד וללטף לאמא את הפנים בארבע בבוקר, כל עוד הלחי שלה תמשיך להימרח על כל הסלון בעודה היא משנה את הגוונים שלה לשלל צבעי הקשת. אתה מעצב את מה שאתה רואה ואם תחליט שעכשיו בזין שלך ללכת על שטיח עשוי מרשמלו אחד ענק אז אדרבה, אפילו האוטובוס שתסע בו יהיה מרופד בממתק הרך והנעים כל כך, נעים ברמות שהמיטה שלך מתחממת מחום הגוף שלך ומתחילה להינמס אז הדבר הבא שבעצם קורה הוא שאתה נשאב לתוכה, מקווה שיום אחד תוכל לשוב ולאהוב מרשמלו. היו המון סוגים של חוויות כאלה ואחרות, חלק מהחוויות היו מיועדות לאוכלוסייה מסויימת מעוד. ערפדים יכלו לצרוך מנות של דם שנוספו להן תוספות כימיכלים כאלה ואחרים. הטבעי עדיין היה קיים ונפוץ, את הג'ויינטים של המריחואנה כולם עינשו, לגבי זה לא הייתה בכלל שאלה, למען האמת, זה היה הסם היחיד שיכל ליצור אחווה אמיתית בין בני האדם לשאר הזנים שחיו איתם על כדור הארץ. חוץ מהצמח הנהדר הזה, היה עדיף שאלו ואלו לא יערבבו בין התרופות שלהם, החוויה החדשה לא תמיד הייתה ניתנת לעיכול. הרשתות הגדולות, בינהם טריפיו וחייליו והמשפחות היפטי וגרדומוף, היו הטייקונים הגדולים של העיר, הם הפכו לחלק מן החוקה וניתנה להם האפשרות להשפיע על החלטות של גופים אחרים לפתיחת עסק מחתרתי כזה או אחר. כל אחד החזיק ברשותו נתח יפה מאוד של נדל"ן וקהל קבוע שלא התערבבו ולא יצרו שום אנרגיה שלילית אחד אל עבר השני. הימים שעברו במהירות והביאו את הרצון לאומה מאוחדת אחת של כלל הזנים בעולם, היו מסוכנים לעסקים האלו. חלק מהתנאים עליהם דיברו אלו שתכננו את הגשמת החזון הזה ובינהם גדי צור חי, היו: מעורבות מלאה של המשטרה והצבא בכל מה שקשור לתיעוד האוכלוסיה החדשה, הגנה נוספת על מקומות הבילוי שלהם וכמובן מיגור תופעות הסמים בכל ההיבטים הקשורים לכך, אף אחד לא רצה שהבת הקטנה שלו תחליט שבא לה הלילה לבלוע את הכדור החדש שיזמזם לה את המוח. אבל התפועה התחילה לתפוס מקום חזק בסצנה. פתאום מדליפים סוגים חדשים של סמים שבני האדם לא הכירו, חלקם היו קטלניים עבורם אבל חלק גדול מהם הציע חוויה שאיש עוד לא הכיר. כשנוספה קבוצה שלמה של משתמשים חדשים התחילה מלחמה על הצרכן. כל קבוצה רצתה להניח את ידה על העליונה ולהיות ספקית ראשית של כמה שיותר איזורים בעיר. שוב, העיר היא תל אביב, שם העסק הגדול תפקד למרות שבנוסף, זוהו בכמה איזורים שונים בארץ, שימוש באותם סוגים חדשים של סמים.
הלילה הם עומדים ליישב את הנושא אחת ולתמיד. בכל ערב היו מאבדים את חייהם שותפים מפה ומפה, העסק גבה יותר מידי קורבנות לאחרונה. הם עמדו להם, כל קבוצה בפינה אחרת של החדר, מתלחששים, פה אין פוליטיקה של אנשים שמנים המנסים לשדר ביטחון בצורה שאף אחד לא קונה, פה עבדו, ועבדו מהר. העיניינים היו חמים תמיד ובכל רגע יכלה לפרוץ מלחמה חדשה. בני האדם הם אומנם גופים רייקים המהלכים על האדמה, אבל בדיוק כמו כולם, גם הם צריכים משהו שיספק אותם. מי יהיה זה שיספק, את זה הם באו לגלות.
השקט
הוא הסימן לכך שמתחילים. מכל פינה בחדר יוצא נציג של הקבוצה, שלושתם מתהלכים בפנים רציניות, נחושים להשיג את מה שבאו להשיג, הנעליים נוצצות, השיער מבריק ומתוח לאחור. השלושה מגיעים למרכז הארווה ובשנייה אחת, "באם!", הברון הראשי של משפחת גרדומוך שולף אקדח ויורה קליע הישר לתוך מצחו של מנהל קרטלים ראשי ממשפחת הייפטי. כולם מתעוררים, הידיים בשנייה מרימות אקדחים ורעשי הדריכה של הנשק, משאירים הד בחדר שהולך וחוזר מקיר לקיר. לא הייתה ירייה נוספת. טריפיו ניגש בהליכה מהירה למרכז החדר, הוא הפנה את גופו לעבר שאר חברי משפחת טייפטי, ואמר "אנא, אין צורך לאבד כאן עוד אנשים יקרים, היתרון המספרי הוא שלנו מה שמשאיר לכם רק ברירה אחת, לשבת ולהקשיב להצעה שלנו".