פאקינג יולי- פרק 3
צלמונים
יכולות היעלמות מושלמות. אינם לובשים דבר על גופם על מנת ליצור הסוואה מושלמת. יולי הייתה חייבת להגיב. "כבר הגענו לדירה המעופשת שלך, אולי תסתיר ת'תחת הלבקן ש'ך?". היא הייתה קשורה לכסא, הצלמון הפנה את גבו אליה. הוא פירק את האקדח שלו וניקה אותו, הסתובב למשמע ההקנטה, מחייך חיוך מתנשא. הוא ניגש אליה, נצמד, כעת איבר מינו תלוי מתנדנד אל מול פנייה, "את מעדיפה שאני אעבוד ככה?! הממ יש לי! יותר טוב אפילו, תדברי אלי ברוע, תדליקי אותי, אולי תצליחי להעמיד לי אותו ותזכי לקבל זין לתוך הפה המלוכלך שלך..". יולי חייכה חיוך שירד במהירות מהפנים, "אוו, אתה ילד רע, תתבייש לך. ככה לדבר לאמא?! אתה מוזמן להכניס לי אותו בכל רגע לפה, אני בטוחה שתגלה שזה העונש הנורא ביותר שקיבלת בחייך האומללים". הוא צחק וליטף את שיערה, הזין שלו התחיל להזדקף. "יפה, זה עובד, תמשיכי. אני בטוח שיש עוד מקומות בגוף שלך שאוכל להכניס אותו אליהם..." החיוך שלו נישאר מרוח על הפנים. יולי כבר לא חייכה. הוא ניגש מאחורייה ורכן על כתפה, ניסה להתגרות בה עוד יותר, בשנייה שהיא הסיטה את ראשה ונגעה בראשו, הבזק מן התת מודע שלו נפלט לראשה, הוא לא ידע שזאת עוד אחת מהיכולות שלה, לשאוב מחשבות. היא ראתה את גדי צור חי. יושב קשור בדיוק כמוה, הוא היה בתוך מחסן נטוש. היא לא זיהתה יותר פרטים, ההבזק היה מהיר, היא רק זכרה שהריצפה כולה הייתה מלאה בקש, כזה שסוסים עומדים עליו. הוא לחש לתוך אוזנה "מה את אומת, ניתן איזה אחד קטן, גם ככה אין לנו הרבה זמן. חבר שלנו טריפיו צריך להגיע לכאן". היא הופתעה, עד לאותו הרגע היא לא ידעה מה הולך לקרות איתה. היא ידעה דבר אחד, אם טריפיו יקבל אותה לידיו, זה הסוף שלה ושל התקווה היחידה להרמוניה כלל זנית בעולם. היא אמרה באדישות "בטח שמת לב שעצרנו בכל ערב בפאב או דאנסבר כלשהו. אתה יודע למה?". הוא נעמד והתרחק מאוזנה, "לא, למה זה?", היא הוסיפה, "זה בגללי. אני חייבת שמישהו יענג אותי לפחות פעם ביום. משם אני מקבלת את האנרגיה לכוחות שלי... מהאורגזמה". הוא התעניין ונדלק עוד יותר, "מה את אומרת, אז מה את רומזת, יצאת היום מהבית ושכחת לקחת מטען?", היא ציחקקה צחוק תמים, ילדותי, היא אמרה בלחישה, "האמת שדיי שמחתי לראות עם איזה ציוד אתה מסתובב...". הוא התקרב אליה, שלח יד לגרונה וליטף אותו, הוא החזיק אותה בעזרת כף ידו מתחת לסנטר ואמר, "אוקיי, למצוץ לי אני בטוח לא אתן לך, אבל הדלקת אותי, ניראה לי שנכייף קצת".
המקושקשים
הם גמישים כנחשים, ובנוסף, אם ייתלו הם על גרונכם ויחליטו שהיום המשחק שלכם על הכדור הזה הסתיים, לא יצטרכו יותר משנייה על מנת למחוץ את גרונכם עד למצב של קטיעת הראש ממקומו. יולי ידעה את זה, היא גם ראתה את גונזו מציץ מתוך פתח שהיה בגג האסבסט השבור. היא נתנה לצלמון להוריד ממנה פריט אחר פריט. קודם החולצה. הוא לא פסח את השדיים המושלמים שלה, מלטף ומנשק. היא התנשמה בכבדות וביקשה "את המכנס להוריד". כך היה, הוא התלהב ועשה כל מה שאמרה לו. המכנס ירד והיד לו נשלחת לאיזור איבר המין שלה. הוא עיסה את הדגדגן שלה באיטיות וזאת שהייתה רתומה למשימה, גנחה בקולי קולות. מלבד הסיבה שכך היא לא תגיע לעולם לאורגזמה, היא גם טישטשה את הרעשים שגונזו עשה כשפרץ את הדלת בזהירות. הצלמון לא חיכה יותר מדקה עד שתפס את התחתונים שלה ובמשיכה אחת קרע אותם ממנה. הוא נעמד ואונן לעצמו בעודו נוגע בגופה, איברו התקשה מאוד וכעת הגיע הרגע להיכנס לתוכה, הוא כיפף את ברכיו ועמד להיכנס, היא הפתיעה אותו בבקשה "חכה.. תרד לי לפני, קשה לי ככה ישר...". הוא לא שינה את התנוחה אליה נכנס, רק אמר "ניראה לך שמעניין אותי שקשה לך ככה" הוא צחק ברוע והוסיף "סבא שלי תמיד נהג לומר לי" הוא אחז באיבר מינו בזמן שדיקלם את המשפט, "זכור נכדי, קשה זה טוב". הוא צחק צחוק פרוע והסביר "את לא רוצה לקבל משו רך ודליל לתוכך נכון?". הוא לא חיכה לתשובה, רק התקרב אליה כשהוא מחזיק את איבר מינו בידו. הוא הניח את קצהו בין שפתייה, היא הייתה יבשה, הוא אמר "את יודעת מה, יש לי פתרון", גיזמו כבר היה בתוך החדר, צעד בצורה חרישית מאחוריו, הצלמון הוסיף "השמן של הנשק... הוא מעולה" הוא עמד להסתובב וללכת לכיוון הנשק שלו, יולי קירבה את ראשה לעברו ושידרה לו, "אתה לא צריך שמן מתוק, אני כבר כולי רטובה רק בגללך". הוא נעצר במקומו, נהנה מהמשפט לרגע ואז מבין, יש סיבה לשתילת המחשבה. באותו הרגע גיזמו מותח יד שמתארכת עד אליו, הוא כרך אותה סביבו, הצלמון הפיל את עצמו בכוונה על קרקע על מנת להקשות יותר על גיזמו אבל זה לא וויתר לרגע, הוא הידק את אחיזתו חזק ככל האפשר, הצלמון התפתל במקומו ושלח יד אל יולי, הוא הצביע ישר אל תוך עינייה ואמר בנשימתו האחרונה, "החזון שלך יהרוס בסוף את כולנו...". הוא שתק, לא כי רצה, אלא כי גיזמו שכנע אותו שהוא כבר לא יכול לעשות אחרת. הוא פנה אל יולי שהייתה נבוכה מהמצב. הוא הצחיק אותה בעודו משחרר אותה ולא מסיט את המבט לרגע מן גופה העירום, "אני לא יודע מה יותר מבאס, שטריפיו יכנס לכאן ויתפוס אותנו או שבעוד רגע תשימי בגדים על הגוף המהפנט שלך", יד אחת שלה הייתה כבר משוחררת אז היא יכלה לשחרר לו סתירה, "אני יודעת שאתה לא נמשך לגוף בצורה אנושית כל כך אז אל תשחק איתי עכשיו..". הכאפה הרגיזה אותו אבל הם היו חייבים להתעלם מהכל. מישהו חזק מאוד רודף אחריהם וכעת הם יודעים שהוא ממש בדרך למקום הימצאם.
יולי התלבשה במהירות. היא וגיזמו יוצאו בדיוק בזמן. בעודם רצים לתוך סבך שיחים, הם שומעים רחשים, במבט זהיר הם מבחינים בטריפיו ובקבוצת חיילים שהולכים עימו, נגלים מתוך החשכה. כל אחד ניכן בכושר ייחודי ולא רגיל. הם צעדו במהירות ויולי החלה לחשוש. הצלמון שוכב לו בתוך הבקתה, מת ובעוד רגע הם יצאו לעברם במהירות רבה יותר. כל הקבוצה, ממשיכה ללכת לכיוון הבקתה, אחד מתוכם נעצר, הוא הריח את האויר, סרק את המקום ונעצר כשפניו מכוונות אל השיחים בהם יולי וגיזמו נמצאו. יולי הרגישה שהוא מביט הישר אל תוך עינייה, גיזמו ראה את הפחד בעינייה והניח ידיו על כתפייה, הוא לחש "חייבים לזוז מכאן, בעוד רגע הם ייכנסו לבקתה...". יולי הנהנה לחיוב ושניים סרו מן המקום במהירות. בעודם רצים יולי מבחינה בארווה מוארת. היא נעצרת במקומה, ההבזק שב למוחה. הזבובים שלא עזבו אותה וריח הסוסים באיזור העידו על דבר אחד, צור חי מוחזק פה, היא לא ידעה מי עוד נמצא איתו שם, משגיח עליו, או שומר על הבקתה, אבל היא לא יכלה להמשיך ולברוח, היא הייתה חייבת לעצור במקומה, להתעלם מתנועת הידיים של גיזמו אשר ניסו להאיץ בה ולהמשיך לצעוד היישר לעבר הארווה.
צלמונים
יכולות היעלמות מושלמות. אינם לובשים דבר על גופם על מנת ליצור הסוואה מושלמת. יולי הייתה חייבת להגיב. "כבר הגענו לדירה המעופשת שלך, אולי תסתיר ת'תחת הלבקן ש'ך?". היא הייתה קשורה לכסא, הצלמון הפנה את גבו אליה. הוא פירק את האקדח שלו וניקה אותו, הסתובב למשמע ההקנטה, מחייך חיוך מתנשא. הוא ניגש אליה, נצמד, כעת איבר מינו תלוי מתנדנד אל מול פנייה, "את מעדיפה שאני אעבוד ככה?! הממ יש לי! יותר טוב אפילו, תדברי אלי ברוע, תדליקי אותי, אולי תצליחי להעמיד לי אותו ותזכי לקבל זין לתוך הפה המלוכלך שלך..". יולי חייכה חיוך שירד במהירות מהפנים, "אוו, אתה ילד רע, תתבייש לך. ככה לדבר לאמא?! אתה מוזמן להכניס לי אותו בכל רגע לפה, אני בטוחה שתגלה שזה העונש הנורא ביותר שקיבלת בחייך האומללים". הוא צחק וליטף את שיערה, הזין שלו התחיל להזדקף. "יפה, זה עובד, תמשיכי. אני בטוח שיש עוד מקומות בגוף שלך שאוכל להכניס אותו אליהם..." החיוך שלו נישאר מרוח על הפנים. יולי כבר לא חייכה. הוא ניגש מאחורייה ורכן על כתפה, ניסה להתגרות בה עוד יותר, בשנייה שהיא הסיטה את ראשה ונגעה בראשו, הבזק מן התת מודע שלו נפלט לראשה, הוא לא ידע שזאת עוד אחת מהיכולות שלה, לשאוב מחשבות. היא ראתה את גדי צור חי. יושב קשור בדיוק כמוה, הוא היה בתוך מחסן נטוש. היא לא זיהתה יותר פרטים, ההבזק היה מהיר, היא רק זכרה שהריצפה כולה הייתה מלאה בקש, כזה שסוסים עומדים עליו. הוא לחש לתוך אוזנה "מה את אומת, ניתן איזה אחד קטן, גם ככה אין לנו הרבה זמן. חבר שלנו טריפיו צריך להגיע לכאן". היא הופתעה, עד לאותו הרגע היא לא ידעה מה הולך לקרות איתה. היא ידעה דבר אחד, אם טריפיו יקבל אותה לידיו, זה הסוף שלה ושל התקווה היחידה להרמוניה כלל זנית בעולם. היא אמרה באדישות "בטח שמת לב שעצרנו בכל ערב בפאב או דאנסבר כלשהו. אתה יודע למה?". הוא נעמד והתרחק מאוזנה, "לא, למה זה?", היא הוסיפה, "זה בגללי. אני חייבת שמישהו יענג אותי לפחות פעם ביום. משם אני מקבלת את האנרגיה לכוחות שלי... מהאורגזמה". הוא התעניין ונדלק עוד יותר, "מה את אומרת, אז מה את רומזת, יצאת היום מהבית ושכחת לקחת מטען?", היא ציחקקה צחוק תמים, ילדותי, היא אמרה בלחישה, "האמת שדיי שמחתי לראות עם איזה ציוד אתה מסתובב...". הוא התקרב אליה, שלח יד לגרונה וליטף אותו, הוא החזיק אותה בעזרת כף ידו מתחת לסנטר ואמר, "אוקיי, למצוץ לי אני בטוח לא אתן לך, אבל הדלקת אותי, ניראה לי שנכייף קצת".
המקושקשים
הם גמישים כנחשים, ובנוסף, אם ייתלו הם על גרונכם ויחליטו שהיום המשחק שלכם על הכדור הזה הסתיים, לא יצטרכו יותר משנייה על מנת למחוץ את גרונכם עד למצב של קטיעת הראש ממקומו. יולי ידעה את זה, היא גם ראתה את גונזו מציץ מתוך פתח שהיה בגג האסבסט השבור. היא נתנה לצלמון להוריד ממנה פריט אחר פריט. קודם החולצה. הוא לא פסח את השדיים המושלמים שלה, מלטף ומנשק. היא התנשמה בכבדות וביקשה "את המכנס להוריד". כך היה, הוא התלהב ועשה כל מה שאמרה לו. המכנס ירד והיד לו נשלחת לאיזור איבר המין שלה. הוא עיסה את הדגדגן שלה באיטיות וזאת שהייתה רתומה למשימה, גנחה בקולי קולות. מלבד הסיבה שכך היא לא תגיע לעולם לאורגזמה, היא גם טישטשה את הרעשים שגונזו עשה כשפרץ את הדלת בזהירות. הצלמון לא חיכה יותר מדקה עד שתפס את התחתונים שלה ובמשיכה אחת קרע אותם ממנה. הוא נעמד ואונן לעצמו בעודו נוגע בגופה, איברו התקשה מאוד וכעת הגיע הרגע להיכנס לתוכה, הוא כיפף את ברכיו ועמד להיכנס, היא הפתיעה אותו בבקשה "חכה.. תרד לי לפני, קשה לי ככה ישר...". הוא לא שינה את התנוחה אליה נכנס, רק אמר "ניראה לך שמעניין אותי שקשה לך ככה" הוא צחק ברוע והוסיף "סבא שלי תמיד נהג לומר לי" הוא אחז באיבר מינו בזמן שדיקלם את המשפט, "זכור נכדי, קשה זה טוב". הוא צחק צחוק פרוע והסביר "את לא רוצה לקבל משו רך ודליל לתוכך נכון?". הוא לא חיכה לתשובה, רק התקרב אליה כשהוא מחזיק את איבר מינו בידו. הוא הניח את קצהו בין שפתייה, היא הייתה יבשה, הוא אמר "את יודעת מה, יש לי פתרון", גיזמו כבר היה בתוך החדר, צעד בצורה חרישית מאחוריו, הצלמון הוסיף "השמן של הנשק... הוא מעולה" הוא עמד להסתובב וללכת לכיוון הנשק שלו, יולי קירבה את ראשה לעברו ושידרה לו, "אתה לא צריך שמן מתוק, אני כבר כולי רטובה רק בגללך". הוא נעצר במקומו, נהנה מהמשפט לרגע ואז מבין, יש סיבה לשתילת המחשבה. באותו הרגע גיזמו מותח יד שמתארכת עד אליו, הוא כרך אותה סביבו, הצלמון הפיל את עצמו בכוונה על קרקע על מנת להקשות יותר על גיזמו אבל זה לא וויתר לרגע, הוא הידק את אחיזתו חזק ככל האפשר, הצלמון התפתל במקומו ושלח יד אל יולי, הוא הצביע ישר אל תוך עינייה ואמר בנשימתו האחרונה, "החזון שלך יהרוס בסוף את כולנו...". הוא שתק, לא כי רצה, אלא כי גיזמו שכנע אותו שהוא כבר לא יכול לעשות אחרת. הוא פנה אל יולי שהייתה נבוכה מהמצב. הוא הצחיק אותה בעודו משחרר אותה ולא מסיט את המבט לרגע מן גופה העירום, "אני לא יודע מה יותר מבאס, שטריפיו יכנס לכאן ויתפוס אותנו או שבעוד רגע תשימי בגדים על הגוף המהפנט שלך", יד אחת שלה הייתה כבר משוחררת אז היא יכלה לשחרר לו סתירה, "אני יודעת שאתה לא נמשך לגוף בצורה אנושית כל כך אז אל תשחק איתי עכשיו..". הכאפה הרגיזה אותו אבל הם היו חייבים להתעלם מהכל. מישהו חזק מאוד רודף אחריהם וכעת הם יודעים שהוא ממש בדרך למקום הימצאם.
יולי התלבשה במהירות. היא וגיזמו יוצאו בדיוק בזמן. בעודם רצים לתוך סבך שיחים, הם שומעים רחשים, במבט זהיר הם מבחינים בטריפיו ובקבוצת חיילים שהולכים עימו, נגלים מתוך החשכה. כל אחד ניכן בכושר ייחודי ולא רגיל. הם צעדו במהירות ויולי החלה לחשוש. הצלמון שוכב לו בתוך הבקתה, מת ובעוד רגע הם יצאו לעברם במהירות רבה יותר. כל הקבוצה, ממשיכה ללכת לכיוון הבקתה, אחד מתוכם נעצר, הוא הריח את האויר, סרק את המקום ונעצר כשפניו מכוונות אל השיחים בהם יולי וגיזמו נמצאו. יולי הרגישה שהוא מביט הישר אל תוך עינייה, גיזמו ראה את הפחד בעינייה והניח ידיו על כתפייה, הוא לחש "חייבים לזוז מכאן, בעוד רגע הם ייכנסו לבקתה...". יולי הנהנה לחיוב ושניים סרו מן המקום במהירות. בעודם רצים יולי מבחינה בארווה מוארת. היא נעצרת במקומה, ההבזק שב למוחה. הזבובים שלא עזבו אותה וריח הסוסים באיזור העידו על דבר אחד, צור חי מוחזק פה, היא לא ידעה מי עוד נמצא איתו שם, משגיח עליו, או שומר על הבקתה, אבל היא לא יכלה להמשיך ולברוח, היא הייתה חייבת לעצור במקומה, להתעלם מתנועת הידיים של גיזמו אשר ניסו להאיץ בה ולהמשיך לצעוד היישר לעבר הארווה.