Dictatorshit ו-The A
הייתה פעם (אמצע שנות ה-90) להקת פאנק מטירת הכרמל בשם Dictatorshit ושניים מחבריה היו ערבים. באזור חיפה פעלה עשור קודם לכן להקה בשם The A, שהגדירה עצמה כפאנק (למרות שמוזיקלית היא לא הייתה כזו...), כללה לפחות חבר אחד ערבי (ספרטקוס אנארכוס) והוציאו כמה קלטות עם שמות כמו "אנארכו-פאדה". אוי ואבוי (להקת פאנק מקרית אונו) הופיעה ברמאלה ב- 1994 ב"סט אקוסטי", כחלק מהמפגשים בין אנרכיסטים ישראליים (כמעט כולם מסצינת הפאנק) ונוער רדיקאלי פלשטיני ושנמשכו כשנתיים. בקשר לפאנק בארצות ערב, יש אנשים ששומעים את הסגנון עוד משנות ה-80 אבל זה אף פעם לא התפתח ממש לסצינה. הייתה תחנה בדרום לבנון ששידרה פאנק והרדקור בתחילת שנות ה-90, אבל אני לא הצלחתי אף פעם לקלוט אותה למרות שגרתי בגליל. בלבנון וירדן היו כמה להקות שהיו על גבול המטאל והפאנק אבל לא משהו שהרשים אותי במיוחד. בכלל, צריך לקחת בחשבון שההצלחה של רוק בכלל בארצות ערב היא חלקית מאוד, בלשון המעטה, במיוחד עם משווים את זה להיפ הופ. אבל נניח שיותר צעירים שם יתחילו לאהוב יותר את הצליל של גיטרות עם דיסטורשן, אני עדיין חושב שהתכנים הפוליטיים והחברתיים יהיו מאוד קשים לעיכול בארצות ערב (אם בכלל), אלא אם יפתחו גרסאות יותר "ידידותיות", כמו למשל הטרנד של הרדקור איסלאמי מלפני בערך עשור. השאלה אם יהיה אפשר לקרוא לזה פאנק ולדעתי, כמו שכבר כתבתי לא פעם כאן בקשר לפאנק נוצרי או ל"פאנק רוק" של עשירי סביון, זה לא. לפני שחושבים להגיע לכמה שיותר אנשים (וקל גם לי להיסחף במחשבות על לשבור חומות חברתיים), צריך אולי לחשוב על להגיד משהו מעניין. אם לרוב הפאנקיסטים אין בעצם מה להגיד בשפה שלהם, אני לא רואה חשיבות שיגידו את הכלום הזה בשפה אחרת.