מותם של לילי וג'יימס! אין לי כותרת!
בלה בלה בלה... לא חשוב מה ההתחלה... הארי וג'וליה (מישהי שאתם לא מכירים...) הולכים בעקבות ההגיגית של וולדמורט (אל תשאלו איך ההגיגית הגיע לג'וליה...!) והנה ההמשך: שוב הארי וג'וליה נשאבו משם למקום אחר... מקום ששמו מכתש גורדיק, ביתם של לילי וג'יימס פוטר! פרק שלושים ואחד - הבית שמת פעמיים: "אוי לא! אוי לא! איך אני עובר למחשבה הבאה? נו כבר!!" "מה?" שאלה ג'וליה כשהפסיקה להסתכל על הנוף. "זה הבית של ההורים שלי! כאן וולדמורט נזכר איך הוא רצח את ההורים שלי במטרה להגיע אליי! כאן אני הבסתי אותו לראשונה! לא בא לי לראות את זה..." "אני רוצה לראות את זה," אמרה ג'וליה. בתוך ליבו, הארי ידע שגם הוא רוצה לראות את זה. לראות כיצד הוא הורס את וולדמורט! אבל הארי לא ידע מה לעשות... אך מן הצד התקרב אדם בגלימה שחורה, -עברה להארי צמרמורת בכל גופו- הוא עבר את פתח הגינה, הארי וג'וליה אחריו, וולדמורט התקרב בשקט לדלת הבית, "אלוהמורה!" אמר בקול קצת יותר מדי גבוה, והדלת נפתחה לרווחה בשביל הארי, וולדמורט וג'וליה. "לילי, שמעת משהו?" שאל ג'יימס מתוך חדר העבודה. זה היה בדיוק כמו שהארי דמיין את הבית בהגיגית, הוא היה מסודר אך וולדמורט עוד מעט ידאג לכך שהבית יהיה הפוך ומבולגן. "לא, למה?" ענתה בשקט מתוך חדר השינה של הארי, "תהיה בשקט, אני מנסה להרדים את הארי..." ג'וליה הסתכלה על הארי. ג'יימס התקרב לדלת חדרו הפתוחה למחצה והתכוון לסגור את הדלת, אך פתאום צרח, "לילי! לילי!" "אמרתי לך שתהיה בשקט, נכו..." היא נעצרה באמצע המשפט. "לילי, קחי את הארי ורוצי מכאן! זה הוא! לכי! רוצי! אני ירחיק אותו!" לילי רצה לתוך חדרו של הארי בחזרה, ולקחה את הארי ממיטתו הקטנה... בינתיים, ג'יימס החל להילחם בוולדמורט. "אבדה קדברה!" "אימפדימנטה!" צעק ג'יימס מאחורי שולחן העבודה. "אני חייב לעזור לאבא שלי! אולי נוכל לשנות פה משהו!!!" הארי תפס את ג'וליה והוליך אותה עד לחדר השינה שלו, "תעזרי לאמא שלי להבריח אותי ואני בינתיים יעזור לאבא שלי!" הארי הספיק להגיע אל חדר העבודה של אביו כדי לראות איך וולדמורט הורס את שולחן העבודה, שמאחוריו מסתתר ג'יימס. "חח... אתה יכול לברוח, אבל לא להתחבא!" "ממילא אני מעדיף למות בראש מורם ולא מאחורי השולחן, אבדה קדברה!" הקללה פספסה את וולדמורט, והארי ניסה לחשוב על קללה שתעזור במקרה כזה, "אה, נכון," אמר הארי, "אורסטואנה!" הקללה, שכוונה לרגלו של וולדמורט, עבדה ורגלו של וולדמורט נשברה! "הארי! הארי!" "מה?!" "אני לא יכולה לעזור לאמא שלך... תזהר, הארי!" רסיס זכוכית התנפץ וכמעט פגע בהארי, "למה?" "כי אנחנו במחשבות, שכחת? אנחנו לא יכולים להשפיע פה על משהו!" "אז איך אני..." הארי לא הבין כיצד הוא שבר את רגלו של וולדמורט, ואז הוא הבין, ג'יימס היה זה ששבר לוולדמורט את הרגל, לא הוא! "אבדה קדברה!" הפעם ג'יימס לא היה מוכן כדי להתגונן, והארי, בפעם הראשונה בחייו, ראה סוף סוף איך אבא שלו מת... ג'יימס צנח לרצפה מבלי לשים לב לכך שהארי לא מעיף ממנו מבט. "עכשיו," אמר וולדמורט, "נעבור לחלאה הבאה... לילי, קדימה, אין לי את כל הזמן שבעולם, אז בואי לא נשחק משחקים, טוב? אני לא רוצה להרוג אותך... בוא נעשה את זה זריז..." הציע לה, הוא נכנס לחדרו של הארי הקטן, בעוד שלילי התכוונה לצאת מהיציאה האחורית. וולדמורט גרם לה לחזור, "תביאי לי את הילד!" "לא!" "תביאי לי את הילד!!" "לעולם לא!" וולדמורט התקרב אליה במבט מאיים ומפחיד, "לא את הארי! לא את הארי! בבקשה אני יעשה כל דבר..." "תעמדי בצד, ילדה!" "לא, אני לא אתן לך! אקספלי-" "אבדה קדברה!" הקללה לא פגעה בלילי, היא תפסה את הארי והגנה עליו בגופו, "תעמדי בצד, ילדה!" "לא!" "אבדה קדברה!" מרגע זה ואילך, הארי ראה את הכל בהילוך איטי, הקללה הירוקה יצאה ממקום משכנה אצל שרביטו של וולדמורט והתקרב באיטיות ללילי, עדיין כשהארי בידיה. היא הפנתה את גבה את וולדמורט, אך הקללה תפסה אותה בזמן סיבובה, ולכן רק היא נפגעה מן הקללה ולא הארי! הארי הקטן נפל לה מהידיים, והארי ראה את עצמו כשהוא היה עדיין תינוק, עדיין מבלי הצלקת האיומה הזאת על מצחו! הארי וג'וליה היו המומים! איך וולדמורט לא מוכן לוותר על ילד קטן ומסכן... הוא התקרב להארי שעל הרצפה והתחיל לדבר אתו, "שאתה, תינוק כזה קטן, תוכל לעצור אותי? חחח... אתה עומד למות עכשיו! אם תוכל, תודיע לי נראה העולם הבא, בסדר? אבדה קדברה! אהההה..." הקללה פגעה בהארי במצחו, אך אור זהוב נוצר סביב הארי והגן עליו מהמוות, האור החזיר את הקללה אל וולדמורט! וולדמורט החל להתנק מגופו וגופו התחיל להתמוסס כמו כספית שחוממה... הארי וג'וליה נשאבו למעלה, למציאות!!! הם נפלו על הרצפה, בחדר השינה של המורים, הם קמו והסתכלו אחד על השניה בעיניים, "ואוו..." התלהב הארי! סוף! טוב, לא ממש הסוף, כי הספר שלי הוא בינתיים בן 40 פרקים וזה היה רק פרק 31... אבל שבאמת, ממש השקעתי על הספר שלי, עד שיצא הספר השישי ואז הפסקתי לעבוד עליו... מה אתם אומרים, להמשיך לעשות אותו? זה השתלם לי?
