פאנפיק בהמשכים- פרק ראשון
מאת אנה ויסלברג (כן כן, זאת אני). זה מעין המשך לספר 4 ודי הורס... הארי פוטר ומסדר הזהב פרק -1 יום הולדת שלא ציפו לו הארי קם לניקורה העדין של הדוויג על לחיו. הוא התרומם, הרכיב את משקפיו והתישב על המיטה. לרגע אחד הארי שכח היכן הוא נמצא. הוא היה כל כך רגיל לקום בחדר השינה שלו במגדל גריפינדור, במיטתו עם כילת הקטיפה, ורון נוחר מעליו. אבל עכשיו הוא היה פה, בדרך פריווט מספר 4, אצל דודיו. אמנם הוא כבר חזר מהוגוורטס לחופשת הקיץ לפני יותר מחודש, אך הוא עדיין נבהל מדי פעם כאשר פקח את עיניו בחדרו שבקומה השנייה. הוא הביט על השעון. השעה הייתה תשע בבוקר, בוקר יום הולדתו ה15-. הדוויג קיפצה ליד מיטתו, מרקדת לצד חבילה עטופה בניר צבעוני. ליד החבילה היה מכתב. הארי הושיט יד והרים את החבילה. הוא פתח את המכתב וקרא אותו: הארי היקר, מזל טוב ליום הולדתך! מה שלומך? שמעת כבר מהרמיוני? אני דואג בקשר אליה. אולי קרה לה משהו רע? תודיע לי אם תשמע ממנה, בסדר? שלחתי לך גלימה חגיגית כמתנה. אמא המליצה לי לקנות לך את זה. בעצם היא הכריחה אותי לקנות לך את זה. היא אמרה שאתה כבר גדול ומבוגר מדי בשביל להתעסק רק עם ציוד קווידיץ` כל הזמן, ושבטח כבר פגשת איזה בחורה שהיית רוצה להרשים. שטויות במיץ. מה היא חושבת שאנחנו, הא? להרשים בחורה… באמת. היא פשוט לא מכירה אותך. בכל מקרה, הוספתי לחבילה גם כמה תעלולים שפרד וג`ורג` קנו בסמטת דיאגון. מתי אתה הולך לשם לקנות את הציוד לבית ספר? נוכל להפגש, אם תגיד לי מתי. רון. נ.ב אם תשמע מהרמיוני, תזכור לרשום לי, טוב? הארי קצת הופתע מהדאגה היתרה של רון להרמיוני, אחרי שבדרך כלל הוא היה עסוק בלכעוס עליה. אבל גם הוא קצת דאג. מתחילת החופש הוא לא שמע ממנה בכלל, והוא התחיל לחשוש. במיוחד אחרי ארועי השנה שעברה, בה וולדמורט עלה, קיבל שוב את גופו, וניסה להרוג את הארי. החבילה הכילה גלימה מבריקה בצבע שחור עם עיטורי כסף. הארי ידע בדיוק את מי הוא רוצה להרשים בגלימה הזו… אבל הוא לא סיפר לרון על כך. צ`ו צ`אנג היתה גדולה ממנו בשנה, מאוד פופולרית, ולא היה סיכוי שתתאהב בהארי. במיוחד אחרי שהחבר שלה, סדריק דיגורי, רק נרצח בשנה שעברה על ידי וולדמורט. לגלימה היתה מצורפת חבילה קטנה של תעלולי קסם משעשעים, שהארי רצה לנסות לבחון על דאדלי מאוחר יותר… אבל כרגע נכנס ברעש רב ינשוף גדול וחום, שנשא במקורו חבילה קטנה ואליה מצורף מכתב. הינשוף הנחית ברכות את החבילה על מיטתו של הארי ועף החוצה דרך החלון. הארי הרים את המכתב, ופתח אותו. המכתב היה מסיריוס, ונראה שנכתב במהירות רבה. הארי! מה שלומך? אני מצטער שלא שלחתי לך ינשופים בזמן האחרון, אבל אני נמצא הרבה בתנועה כרגע, ולא היתה לי האפשרות. אתה זוכר כי בסוף השנה שעברה ביקש ממני דמבלדור לאתר מספר אנשים? ובכן, מסתבר שלא למצוא את כל האנשים הללו. מה שלום רון והרמיוני? אתה מסתדר עם דודיך? אני מקווה שהכל בסדר אתך ומקווה לראותך בקרוב מאוד. סיריוס. הארי פתח את החבילה. היא הכילה כדור זכוכית מבהיק, ובתוכו נצנצו עיגולים קטנים וכסופים. הארי ניער את הכדור, והעיגולים הקטנים נצמדו לצידי הכדור, ותמונות נתגלו. התמונות שעלו בכדור הקטן היו של הוריו של הארי, והן זזו ודיברו. הארי שיער כי כדור זה הוא מעין סוג של שומר זכרונות, כמו היומן של טום רידל, הלא הוא לורד וולדמורט, או כפי שראה במשרדו של הפרופסור דמבלדור בשנה שעברה. הארי ציפה שישאב אל הכדור הקטן ויראה את הזיכרון הזה מקרוב, אך שום דבר לא קרה. התמונות המשיכו לנוע, אבל הארי נשאר עומד בחדרו ומחזיק בכדור. הוא הסתכל על התמונות החולפות. היו שם תמונות של אביו מתקופת בית ספרו, עם חבריו- ירחוני, זנב תולע ורך- כף. איך הוא השתובב וביצע תעלולים איתם. נראו שם תמונות של אמו מתקופת בית הספר- תקופה שעליה לא ידע דבר. הארי מעולם לא הרהר מה עבר על אמו כשהיא למדה בהוגוורטס. ועכשיו הוא ראה אותה- נערה יפיפיה ומוקפת חברות וחברים, שהזכירה לו את במקצת את צ`ו צ`אנג… הוא ניער שוב את הכדור, שחזר למצבו הקודם, והחזיר אותו לאריזתו. הארי גם לא שמע מהאגריד בכל משך הקיץ. הוא ידע כי יצא למשימה בפקודתו של דמבלדור בסוף השנה שעברה, וכי זו יכולה להיות משימה מסוכנת מאוד, במיוחד בזמנים אלו, בהם ישנו איום מצד וולדמורט, העולה וצובר כוח. הארי שמע את דודה פטוניה צועקת לו מלמטה, והוא מיהר להטמין את מתנותיו מתחת ללבנה הרופפת שברצפת חדרו, וירד למטה. נו... מה דעתכם? תהיו עדינים...
