לחצו לקריאת הפיק
הקרב האחרון משתתפים:הארי, רון,הרמיוני,וולדמורט, אוכלי המוות קטגוריה:הקרבהאחרון ומה שאחריו נכתב לאחר הספר: מי שקרא עד הספר הרביעי יכול לקרוא, לא נחשפים כאן שום פרטים על הספר השישי, מהספר החמישי מוזכרת רק המילה מסדרעוףהחול, שאותה ^-^מכירים מהכותרת זה היה ערב סגרירי, הארי רון והרמיוני לקחו הפסקה מעיניני המסדר, הם החליטו לצאת לסימטת דיאגון לקנות מספר מצרכים לשיקוי דוחה החרקים שהרמיוני הכינה. שערותיהם התבדרו ברוח הקלילה שנשבה לעברם, זה היה ערב נעים למדי. מחשבותיו של הארי על נקמתו כמעט והתאדו כליל מראשו, זו היתה הפעם הראשונה מזה זמן רב, שהוא היה כה רגוע. לפתע, נשמע קול צעקה וניראה ברק בשמים, החל לרדת גשם, האורות שהאירו את סימטת דיאגון כבו בפתאומיות, חשכה נפלה על הכפר. אנשים החלו לרוץ, כמחפשים מקום מסתור. הארי לא הבין תחילה על מה כל המהומה, בסך הכל שינוי קיצוני במזג האוויר, זה לא היה דבר כה יוצא דופן. הוא הביט בהרמיוני, שתפסה עתה ברון, על פניה התפשטה הבעת פחד, רון הצביעה לעבר השמים, הם היו שחורים והדבר היחיד שהאיר את הסימטה, היה הסימן האפל של אוכלי המוות, שהפעם היה עשוי אש. שלושתם החליפו מבטים, הם הבינו מה פשר הדבר. כפי שאמר להם פעם מודי, "הנורא מכל יקרה כשלא תצפו לו". וכך היה באמת. הארי היה שלוו מאי פעם באותו היום. הארי הביט במעלה הרחוב, הוא היה ריק מאדם. המיוני, לקחה את שרביטה וקראה "לומוס", כך עשו גם רון והארי, אור נדלק בקצה השרביט, התמונה הכללית החילה להתבהר. הם ראו קבוצת צללים מתקדמת לעברם ממעלה הרחוב. לא היה צורך במילים, שלושתם ידעו במי מדובר. הם התכוננו לכך זמן כה ר.ב כשלושים דמויות בברדסים הקיפו אותם. הדמות הגבוהה עמדה במרכז, הארי לא יכל לטעות, זה היה הוא, זה היה וולדמורט. וולדמורט הסתכל לעבר אחד מאוכלי המוות שלו, וזה הצביעה בשרביטו לעבר הרמיוני, רון הבין מה קורה, הוא הקדים את אוכל המוות וצעק "אקספליארמוס", שרביטו עף מידיו, וולדמורט ניראה זועם על העובדה שאוכל המוות לא הצליח לגבור על ילד. הארי צעד קדימה, זה היה הקרב שלו. מחשבותיו התבלגנו, הוא היה בטוח שברגע שיעמוד מול וולדמורט הוא יתקוף ללא היסוסו, אך לא היה כך הדבר ברגע האמת. הוא לא היה לבד, רון והרמיוני היו איתו, הוא לא רצה שעוד שני אנשים ימותו בגללו, היה עליו לחשב כל צעד וצעד. הוא הביט בוולדמורט, ועשה עוד צעד לעברו, באותו הרגע וולדמורט הרים את שרביטו וכיוון אותו לעבר רון, הוא צעק "אבדה קדברה", הבזק אור ירוק יצא משרביטו, ספסל שעמד מאחורי רון התנפץ, רון נפל על ...צידו, ראשו פגע באבן, הוא לא הארי חש אשמה, אם רק היה ערני יותר, כפי שמודי תמיד אמר לו, הוא יכל למנוע הרג נוסף, יותר מידי אנשים נהגרו בשבילו ובגללו. הוא הרים את שרביטו, וולדמורט הסתכל עליו ועשה את אותה הפעולה, אך מישהו היה זריז מהארי. הבעת פניה של הרמיוני היתה חסרת כל רגש, היא כיוונה את שרביטה לעבר וולדמורט וקראה "אבדה קדברה", אור ירוק חזק יצא משרביטה, פגע בוולדמורט, הוא עף כמה צעדים אחורה. וולדמורט הספיק לסובב את ראשו לעבר הרמיוני, הוא ראה אותה, עיניו התבלטו, הוא נפל אחורה, דומם. אוכלי המוות ניראו המומים, חלקם החלו להתעתק, חלקם עוד נישארו שם עומדים, המומים לראות את הקוסם האפל והחזק של כל הזמנים, מת. אף אחד מהם לא ניסה לפגוע בהארי או הרמיוני, הם היו מבולבלים מידי. הארי שם לב שהוא עמד בלי להזיז אף שריר. הוא ראה איך אוכלי המוות הנותרים מתחילים להתעתק מהמקום. הוא ראה איך שרביטה של הרמיוני נפל מידה, היא רצה לעבר רון, מבטה נח עליו מספר שניות ואז לאחר היסוס קצר היא הניחה את ידה על פניו. דמעה החלה זולגת מעינה. היא רכנה על גופתו של רון, מחבקת אותה "רון, הו רון, א…אני…אני…אני..אוה…אוהבת אותך… הו רון, למה לא אמרתי את זה קודם?" הארי התקרב להרמיוני, הוא לא יכל לעכל את מה שקרה,חברו הכי טוב שכב שם בלי לנוע. הוא התקרב לעבר גופתו, הארי נגע ברון, משהו מוזר ניראה לו, הגופה עדין היתה חמה, להבדיל מגופתו שלסדריק בשנתו הרביעית בהוגוורטס. הארי לקח את פרק ידו של רון והצמיד אליו את שתי אצבעותיו. לרון היה דופק, הוא חשב שהתרגשותו היא זו שמבלבלת את חושיו. הארי חש שמשהו זז בתוך ידו, הוא חשב שראה את ידו של רון זזה, אך זה בלתי אפשרי, 'רון מת!' חשב הארי לעצמו. הוא הרגיש את התזוזה שוב, הוא התסכל ברון שהניעה את ידו. "רון! הו רון! רון, אני כל כך..רון!" קראה הרמיוני. הארי לא טעה רון אכן היה חיי!
