פאזל החיים.
היום ישבתי וחשבתי לי על קטעי החיים שלי.בכל מערך בחיים פגשתי אנשים,טובים יותר או פחות.וקלטתי שהחיים הם פאזל...כן,ממש כמו זה שהיייתי מרכיבה כשהייתי קטנה.וזה פאזל מעניין כזה...מחכה לראות את התמונה הסופית,וצריך סבלנות-ואני אוגרת אותה.לעיתים מפסיקה להרכיב את הפאזל,את פאזל החיים.לוקחת הפסקה למנוחה.לעיתים חשה כבר ייאוש...נו,מה רוצים? פאזל של מליוני חלקים...לא ספרתי,יש יותר מידיי חלקים.הכי קל הוא החלק של הילדות...החלק הבסיסי-ממש כמו פאזל,הקצוות שלו...הכל ברור,ודומה לתמונה שעל הקופסא...כבר רואים את מה שהיה.בשאר חלקי הפאזל יש חלקים קשים יותר,וגם איך בוררים את אותם חלקים מאלפי החתיכות? איך?...עם הרבה סבלנות...החלקים הללו הם המשבר בפאזל,והמשבר בחיים...לוקחים נשימה ארוכה..והרבה סבלנות(מרשם רופא-וזה בדוק!) ואז ממשיכים הלאה..לחפש,לתור אחר החלק הקשה הזה...אחר החלק המייאש הזה...וכשמצליחים,אחחחחח-איזו הרגשה נפלאה?...ועוברים לחלק הבא...וכבר יותר קל,יש כבר יותר חלקים מסודרים...כבר עברנו מס` קשיים-וכל קושי מכין ומחזק ומחשל לקראת הקושי הבא.ואט אט מתחברות להן החתיכות...החיוך מתחיל להמרח על פנינו,התמונה מתחילה להתחבר ולהיות קצת יותר ברורה,מתחילים להרגיש נחת שאופפת אותנו...ממש כמו בחיים,עם בואם של נכדים...ואתם פאזלים קטנים-אבל הם כבר לא באחריותינו...זהו תפקידם של הצעירים להרכיב את הפאזלים הקטנים..לגדל את התינוקות שלהם...ואנחנו?...מה אנחנו?...אנחנו רק נהנים מהתוצרת שלהם וכמובן שלנו...ואומרים:``יגעת ומצאת-תאמין``...ואוסיף,תהנה. אבל מה-וואיי לי ממש שברתי את הראש,והרכבתי.אבל היה שווה!..התמונה הקסומה הזאת שהורכבה בשתי ידיי,ובמוחי הדל...כמה נפלא?! אלת האהבה.
היום ישבתי וחשבתי לי על קטעי החיים שלי.בכל מערך בחיים פגשתי אנשים,טובים יותר או פחות.וקלטתי שהחיים הם פאזל...כן,ממש כמו זה שהיייתי מרכיבה כשהייתי קטנה.וזה פאזל מעניין כזה...מחכה לראות את התמונה הסופית,וצריך סבלנות-ואני אוגרת אותה.לעיתים מפסיקה להרכיב את הפאזל,את פאזל החיים.לוקחת הפסקה למנוחה.לעיתים חשה כבר ייאוש...נו,מה רוצים? פאזל של מליוני חלקים...לא ספרתי,יש יותר מידיי חלקים.הכי קל הוא החלק של הילדות...החלק הבסיסי-ממש כמו פאזל,הקצוות שלו...הכל ברור,ודומה לתמונה שעל הקופסא...כבר רואים את מה שהיה.בשאר חלקי הפאזל יש חלקים קשים יותר,וגם איך בוררים את אותם חלקים מאלפי החתיכות? איך?...עם הרבה סבלנות...החלקים הללו הם המשבר בפאזל,והמשבר בחיים...לוקחים נשימה ארוכה..והרבה סבלנות(מרשם רופא-וזה בדוק!) ואז ממשיכים הלאה..לחפש,לתור אחר החלק הקשה הזה...אחר החלק המייאש הזה...וכשמצליחים,אחחחחח-איזו הרגשה נפלאה?...ועוברים לחלק הבא...וכבר יותר קל,יש כבר יותר חלקים מסודרים...כבר עברנו מס` קשיים-וכל קושי מכין ומחזק ומחשל לקראת הקושי הבא.ואט אט מתחברות להן החתיכות...החיוך מתחיל להמרח על פנינו,התמונה מתחילה להתחבר ולהיות קצת יותר ברורה,מתחילים להרגיש נחת שאופפת אותנו...ממש כמו בחיים,עם בואם של נכדים...ואתם פאזלים קטנים-אבל הם כבר לא באחריותינו...זהו תפקידם של הצעירים להרכיב את הפאזלים הקטנים..לגדל את התינוקות שלהם...ואנחנו?...מה אנחנו?...אנחנו רק נהנים מהתוצרת שלהם וכמובן שלנו...ואומרים:``יגעת ומצאת-תאמין``...ואוסיף,תהנה. אבל מה-וואיי לי ממש שברתי את הראש,והרכבתי.אבל היה שווה!..התמונה הקסומה הזאת שהורכבה בשתי ידיי,ובמוחי הדל...כמה נפלא?! אלת האהבה.
