פאול קור

[עירית ל]

פאול קור

לא מצאתי שרשור מתאים אז אני פורקת את זעמי בהודעה חדשה (שכדאי אולי להעביר אח"כ לשרשור "כבר ראיתי נחליאלי" או משהו). קיבלנו מתנה את "המסע הגדול של כספיון". זו הפגישה הראשונה שלי עם פאול קור. ראשית נדהמתי לגלות שהספר לא מתורגם - באמת זה לא התרגום מחורבן, אלא כך הספר נכתב במקור? חוץ מזה אני יכולה לכתוב מגילה שלמה על הדביליות של הסיפור, על הכשלים הלוגיים וסתם שטויות שהוא משופע בו, על היחצ"נות העצמית המגעילה שזרועה בספר (לא יותר טוב מפרסומות בקלטות) ועל הערכים החברתיים המעוותים שמוצגים בו. הבעיה שאת רב הביקורת שלי אני לא יכולה להעביר לבני - קצת מורכב מדי עבורו - וכתוצאה מכך אני מקריאה ואוכלת את הלב. פויה!

 

[נעה גל]

והילדים - אוהבים

לפאול קור יש שני ספרים שאני כן אוהבת - "הילד שאהב את הירח" - לדעתי, סיפור מקסים (גם שם העברית לא משהו). ואת "לפעמים". ב"לפעמים" אין סיפור. יש סדרה של תמונות "לפעמים אני עצוב" "לפעמים אני שמח" וכו'. כשקיבלתי את הספר הבת שלי היתה בת שנה וחצי (אם אני לא טועה) ובעזרתו היתה לה קפיצה גדולה ביכולת תיאור הרגשות. הספר נפל כפרי בשל - בדיוק בזמן.

 

[ליליה והגמדים]

גם הספר על הפרח

שיכול להיות נוצץ רק איפה שהוא וצריך להשאיר אותו במקומו (שכחתי איך קוראים לספר).

 

[Kalla]

המטפס הקטן.

והילדים מתים על הספרים של פאול קור. הגדול שלי אהב אותם אהבת נפש. אז כנראה שיש בזה משהו.

 

[Kalla]

כלומר, "המטפס הקטן והפרח הזוהר"

 

[לאה_מ]

../images/Emo6.gif תודה על הרעיון לכותרת של שרשור

ה-

הסתווי הבא

כמו שאת יכולה לתאר לעצמך, גם אני לא סובלת את הספרים של פאול קור, ודוקא יש לנו כמה בבית - שקיבלנו מאנשים דורשי טובתנו שקנו לנו בחנות את מה שאמרו להם שהילדים מאד אוהבים. יש לי דבר אחד טוב לומר על פאול קור, ועל הספרים שלו - העיצוב שלהם מקסים. הם ספרים מאד יפים. את הטקסט (גם ב"הילד שאהב את הירח") אני לא מסוגלת לקרוא. זה גרוע כמו "פינוקי", אבל הרבה יותר ארוך...

למיטב ידיעתי, אגב, פאול קור השתמש ב"סופרי צללים" (או אולי לאו דוקא צללים, לפחות בחלק מהספרים מצויין במפורש מי "חרז" את הטקסט... אם כי "חרז" זו לא המילה הנכונה במקרה הזה...) בשביל הטקסטים, וחבל שהוא לא בחר מישהו מוצלח יותר. על התוכן אני כבר לא מדברת - הבעתי כאן כבר את דעתי על ספרים "טיפוליים" שאין להם ערך ספרותי

 

[טלי12345]

איזה פדיחה

קניתי את הספר על הירח אחרי שהמליצו לנו בחום. הוא נראה לי ממש דבילי , אבל אמרתי לעצמי שלפחות דקל למד להגיד "ירח" ו"ירח עם כובע", אז יצא מזה משהו.....

על איזה ספרים את ממליצה? דקל מאד אוהב את דירה להשכיר............(הוא אומר "נאה" במקום הנכון.....

)

 

[נעה גל]

מה דבילי?

 

[טלי12345]

דבילי זה מילה דבילית לזה.....

אבל יש הרגשה שלא קורה כלום בספר. את ה"זחל הרעב" דקל מאד אוהב. אבל תמידזה מעורר בו תאבון אז אני לא מקריאה אותו לפני השינה

 

[נעה גל]

מה את מצפה שיקרה?

זה סיפור לשמו. לשם שינוי פאול קור סיפר סיפור בלבד בלי שהוא (או כל אחד אחר) יתקע ערכים בפנים (על חברות, על שמירת הטבע, על עזרה לזולת, על להיות אחד מתוך כולם). רק סיפור. על ילד שיש לו חלום והוא (אולי) מגשים אותו. נכון - כתוב בצורה לא הכי מוצלחת. נכון - צריך היה לדאוג לעברית ברמה גבוהה יותר. אבל עדין - סיפור יפה עם גרפיקה יפה. בעיני - שווה הקראה.

 

[טלי12345]

אני שמחה על השיחה הזו

שמחדדת לי מה לא אהבתי בספר. כרגע רמת הסיפור שלי, מתקשה להסביר חלום של ילד והגשמה(לבן שנה ו4) . כרגע גם מוסר השכל לא כל כך רלוונטי. יותר מדבר אל הקשר הסיפורי שלנו משהו עם עלילה יותר אינטנסיבית. כמו הזחל הרעב , כמו תירס חם , כמו דירה להשכיר....... אולי זה ספרים עם יותר פעילות.

 

[נעה גל]

בן שנה ו- 4? ../images/Emo5.gif

בטח שזה לא מתאים! זה ספר ארוך עם המון טקסט. הוא אוהב ספרים שמתאימים לגילו, כמו שצריך

. ספר לא צריך שיהיה בו מוסר השכל. למעשה, אולי עדיף שלא יהיה בו מוסר השכל. ואת מסבירה לו את הספרים שאת מקריאה לו? איך את יודעת שאת מסבירה נכון?

 

[טלי12345]

מוסר השכל

כמו שכתבתי מוסר השכל לא כזה רלוונטי ....... איך אני מסבירה לו? והאם נכון? לא יודעת אם נכון. אולי זה קצת שטחי מצידי, אבל הרבה פעמים אני יותר עושה פעילות מאשר מסבירה..... נניח אם יש ספר עם חיות אנחנו עושים קולות\תנועות של חיות וכולי.

 

[לאה_מ]

לגיל של דקל?

"הזחל הרעב" מאת אריק קרל "רוחי הפוכי" מאת אניטה ג'ראם "אבא, אני לא נרדם" מאת מייקל פורמן שירי מרים ילן שטקליס (לנו יש באוסף) "צריף קטן" ו"מה עושות האיילות" מאת לאה גולדברג "איה פלוטו" מאת לאה גולדברג "אדון בו עושה מו" מאת ד"ר סוס "שלושה דובים בחרוזים" מאת רפאל ספורטה "לימפופו" מאת ק. צ'וקובסקי

 

[טלי12345]

תודה!

יש לנו חלק מהם(הגבתי למעלה על ה"זחל הרעב" ,תודה רבה!

 

[דסי אשר]

ו "הילדה איילת" להיט אצלנו

איילת הולכת לטייל, בשמש , עם ענני תכלת, ואת מי היא פוגשת? חיפושית עצלה, שממהרת לבית הנמלה, ומבקשת שתקח אותה בכיס השמלה. הן הולכות, ופוגשות חילזון מנוזל, שרוצה שתשא אותו על הסנדל, צב עייף שמבקש שתיקח אותו על הכתף , כלב(לא זוכרת את מצבו הגופני), שמבקש להיות על הגב, ציפור בת ברוש- רוצ הלהיות על הראש, וגירף, כמעט מעולף, שרוצה שתיקח אותו על האף. ספר מאויר הפלא, החרוזים פשוטים, חוזרים, וממש לא נמאס להם. זה עולם התוכן של קטנים- ילדה, חיות, טיול, שמש, עננים, אברי גוף, ובסוף אמא שמחכה בבית, עם מיץ ועוגיות לכל האורחים. ספר נוסף מעולמם של הילדים, מדבר בעל "שלי" ועל הכעס שלוקחים לי את שלי: "לבד על המרבד".גם כן, להיט. רק חיות מככבות בו, שטיח ושפת גוף של רגש. דסי

 

[Iris & Ron]

אצלינו בגילאים האלו

"ברכבת יושבת ארנבת" היה הצלחה אדירה.

 

[ליליה והגמדים]

ספר ענק שעשה נפלאות לעומר בזמנו

 

[החתולה השחורה]

גם "הפיל שרצה להיות הכי" מאוד לא

מצא חן בעיני, וכתבתי על כך כאן בפורום לפני זמן רב. מסופר על פיל שלא רצה להיות אפור, אלא צבעוני. הוא השיג צבעים תוך השקעת מחשבה ודמיון, וצבע עצמו. "בזכות" הלחץ החברתי, הוא השתכנע שהכי טוב להיות אפור. אבל, "כספיון הדג הקטן" דווקא נחמד-מדובר על ההבדל בין גדול וקטן, על היכולת של הקטן לעזור לגדול, ושגדול בגוף, הוא לא תמיד מבוגר או בוגר. קטן לא בהכרח חסר אונים או חסר יכולת. חשוב מאוד עבור הילדונת זעירת המימדים שלי.

 

[החתולה השחורה]

ספרים שאני אוהבת (לגיל3-6 בערך):

והילד הזה הוא אני-יהודה אטלס סיפורו של פרדיננד-מונרו ליף טרופותי כל מה שכתב עודד בורלא