פאדיחות
תמיד חשבתי לעצמי, האם גם לכם יש פאדיחות בקשר למלחמת הכוכבים? אני לא היחידה? מכיוון שאני בין אנשים שמבינים באמת (והם גם כן מעריצים) אני מרגישה בנוח לספר על הפאדיחה שלי. זה היה קצת אחרי סדר פסח (בערך היום שבת) ודודה שלי הזמינה אותנו לארוחה. באותו שבוע של פסח היה לי מאוד מאוד משעמם, אז החלטתי לרשום על הציפורניים שלי "STAR WARS". אף אחד (חוץ מאמא שלי) לא שם לב לזה (ואני מודה לזה!). אבל איכשהו, בזמן הארוחה אצל דודים שלי, כשהשטתי את היד להביא משהו (אני לא זוכרת מה כי הדחקתי את זה) בן דוד שלי פתאום צועק "כתבת על היד שלך STAR WARS?!!?!?" (גם ככה הוא צוחק על זה כל הזמן... ולאחים שלי כבר נמאס ממני, וההורים מיואשים). כולם היו בשקט והסתכלו עלי (בשלב הזה הסמקתי בפעם הראשונה בחיים שלי! הייתי כולי אדומה). ואמרתי "אני? אהההה לא" והוא (צועק ככה שכל האיזור שומע) "כן את כן! זה כתוב כאן" ואז אח שלי הגדול ואח שלי התאום התחילו לצחוק כמו לא יודעת מה יחד עם אבא שלי. וכל השאר הסתכלו עלי כאילו אני מטורפת לחלוטין (כי ביננו, הם לא "מחבבים את זה"). חשבתי שאני עוד שנייה מתה. אחרי איזה דקה הוא אמר "זה ממש דבילי". ואז פתאום האחים שלי מסתכלים עליו ואומרים "או או, אתה לא רוצה להגיד את זה" ובאמת הוא לא רוצה להגיד! כל כך כעסתי שנתתי לו בטעות בעיטה במקום... רגיש לבנים (זה בטעות יצא שם). אחרי הארוחה רציתי להרוג אותו, הוא בא ושואל אותי "מה זה הדבר הזה? סתם נלחמים כזה.. ו I AM YOUR FATHER" אז באמת כבר הייתי עצבנית.. והתחלתי להטיף לו עד כמה זה לא מטופש! ולמה!. אולי זה נשמע לא ממש נורא... אבל זה כן כשכמעט 10 אנשים מסתכלים עלייך למשך כמה דקות וחושבים שאתה משוגע לחלוטין... זה המחיר שאתה צריך לשלם לפעמים.
תמיד חשבתי לעצמי, האם גם לכם יש פאדיחות בקשר למלחמת הכוכבים? אני לא היחידה? מכיוון שאני בין אנשים שמבינים באמת (והם גם כן מעריצים) אני מרגישה בנוח לספר על הפאדיחה שלי. זה היה קצת אחרי סדר פסח (בערך היום שבת) ודודה שלי הזמינה אותנו לארוחה. באותו שבוע של פסח היה לי מאוד מאוד משעמם, אז החלטתי לרשום על הציפורניים שלי "STAR WARS". אף אחד (חוץ מאמא שלי) לא שם לב לזה (ואני מודה לזה!). אבל איכשהו, בזמן הארוחה אצל דודים שלי, כשהשטתי את היד להביא משהו (אני לא זוכרת מה כי הדחקתי את זה) בן דוד שלי פתאום צועק "כתבת על היד שלך STAR WARS?!!?!?" (גם ככה הוא צוחק על זה כל הזמן... ולאחים שלי כבר נמאס ממני, וההורים מיואשים). כולם היו בשקט והסתכלו עלי (בשלב הזה הסמקתי בפעם הראשונה בחיים שלי! הייתי כולי אדומה). ואמרתי "אני? אהההה לא" והוא (צועק ככה שכל האיזור שומע) "כן את כן! זה כתוב כאן" ואז אח שלי הגדול ואח שלי התאום התחילו לצחוק כמו לא יודעת מה יחד עם אבא שלי. וכל השאר הסתכלו עלי כאילו אני מטורפת לחלוטין (כי ביננו, הם לא "מחבבים את זה"). חשבתי שאני עוד שנייה מתה. אחרי איזה דקה הוא אמר "זה ממש דבילי". ואז פתאום האחים שלי מסתכלים עליו ואומרים "או או, אתה לא רוצה להגיד את זה" ובאמת הוא לא רוצה להגיד! כל כך כעסתי שנתתי לו בטעות בעיטה במקום... רגיש לבנים (זה בטעות יצא שם). אחרי הארוחה רציתי להרוג אותו, הוא בא ושואל אותי "מה זה הדבר הזה? סתם נלחמים כזה.. ו I AM YOUR FATHER" אז באמת כבר הייתי עצבנית.. והתחלתי להטיף לו עד כמה זה לא מטופש! ולמה!. אולי זה נשמע לא ממש נורא... אבל זה כן כשכמעט 10 אנשים מסתכלים עלייך למשך כמה דקות וחושבים שאתה משוגע לחלוטין... זה המחיר שאתה צריך לשלם לפעמים.