פִּקָּחוֹן

[חדרי הלב]

פִּקָּחוֹן

על קו בצורים נתיב נידף, תלי תילים של קבורות תְּמִימוּת חנוטה, מקובעת, מי שהייתי אני. לא מלבלבת בִּשְׁבִילָם פורחת למעני לא פוסעת במשעולים שסללו זקנים קורצת בדדי תלמי מרגבי תהומות מגיחה צהלה, הנני

 

[שמים1]

עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים

אֲנִי מַבִּיטָה בַּמַּרְאָה אַתְּ מַחְזִירָה אֵלַי אוֹר מַבָּט לוֹהֵב בְּעֵינַיִךְ בְּלֶחְיְךָ סֹמֶק כְּצֶבַע הַשָּׁנִי לֹא דָּהָה עִם הַזְּמַן. הַדּוֹם אֵשׁ מַפְרִיד בֵּינֵינוּ פֵּרוֹתָיו רוֹחֲשִׁים עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים. חָשָׁה בָּךְ בְּמַגָּע שֶׁל רוּחַ מִבַּעַד ְאֵדֵי מַיִם הָעוֹלִים מִן הַיָּם . אַתְּ נִבֶּטֶת אֵלַי דְּמוּמָה.