המצב טבעי
אכן זה דיי עגום, אבל הנתונים לא מפתיעים. לא רבים הם האנשים המגלים סובלנות ואמפתיה כלפי השונה, ולו במעט. כדוגמא פרטית, פה במדינה שלנו, מלכתחילה יש איבה בין הערבים והיהודים, ובמצב של מלחמה/אינתיפאדה/עויינות שהתפתחה כאן- תקראו לזה איך שאתם רוצים, ולא משנה איזה צד צודק, האיבה גדלה בהרבה. התפתחות היחסים בין העמים היא דיי טבעית, לדעתי (ושים לב שאני לא מציינת פה האם אני חושבת שהמצב הוא טוב או רע, כי לדוגמא: הרי אזרח שקורא לרצח ערבים-זה רע, אבל מה אם אותו אזרח איבד בן בפיגוע למשל? זה טוב? זה מוצדק עכשיו?). לכן, אני גם לא חושבת שהפתרון, וביחוד לא הפתרון העקרי, מצוי במערכת החינוך. הבעיה היא הרבה יותר מורכבת, ומקורו של הקרע בין העמים עמוק הרבה יותר מכדי שמערכת חינוך תוכל לטפל בו. כמובן ששיעורי סובלנות וכיוצא בזה יכולים להוסיף, אבל השנאה באה מהבית, מהרחוב, מהספרות, העתונות והטלויזיה.... ולגבי הפעילות הנוכחית בחינוך- אני לא יודעת בקשר למערכת החינוך הערבית, אבל בבתי ספר כלליים בטוח לכל תלמיד יצא ולא פעם להיות נוכח בשיעור חינוך בנושא אקטואליה, פלורליזם, סובלנות, כך שכן עוסקים בעניינים אלה מידי פעם, זה לא שהמערכת לא מודעת לחיי היומיום והאוירה במדינה. השאלה היא האם זה באמת עוזר? ולדעתי, שוב, לא כל כך.