"עשר"
אתמול בערב הגענו ל"עשר" אחרי שכבר לפני כמה שבועות המקום "סומן" כיעד מעניין.
המקום די קטן, מעוצב נעים וחמים וכבר כשהתיישבנו נמזגו לנו מים קרים מקנקן שהונח על השולחן. לכאורה, התחלה מבטיחה.
הוזמנו טאפסים :סלט מנגו זוקיני וגזר, מנת לבבות עוף, גבינת ברי אפויה עם ריבת שום,
ולעיקריות שרימפס וסקלופס ברוטב גבינה כחולה.
אומנם לא ביקשנו את המנות בסדר מסויים אבל התפריט מחולק לראשונות ולעיקריות ומבלי שהזהירו מראש נחתו על שולחננו 2 מנות - סלט הזוקיני מנגו גזר ומנת השרימפס. היינו מאוד מופתעים שכן זו "ראשונה" ועיקרית וגם אפילו טרם הגיע הלחם לשולחן, גם לאחר שביקשנו לחם לקח לו זמן רב להגיע, לא ברור למה הוא לא הוגש לנו כמו לכל שולחן עם ההגעה והיינו צריכים לבקש במפורש. מה גם שזה מתבקש עם מנת השרימפס שהיא מנה שמגיעה במחבת עם הרבה רוטב לניגוב .
בעת ההגשה גם הודיעו לנו שמנת הלבבות אזלה (למה לא בעת ההזמנה?) ויתרנו כי לא מצאנו מנה מעניינת אחרת אחרת במקומה.
לאחר מכן הגיעה לשולחן מנת הברי ותוך כדי שאנחנו ממתינים למנת הלחי הגיעה לשולחן מלצרית אחרת ומודיעה שהלחי נגמרה ולא ממש התנצלה למרות שציינו שזו המנה השניה שלא מגיעה.
לעניין האוכל עצמו (לפחות זה שהגיע לשולחן):
סלט הזוקיני מנגו גזר (19 ₪) היה המנה הפחות מוצלחת - ז'וליאנים של קישואים, גזר וחתיכות מנגו בשל מידי לסלט וקצת חסר טעם ברוטב ללא אדג' וחריפות נושכת מידי לאור האנמיות הכללית
גבינת ברי עטופה בבצק עם ריבת שום לצידה (45 ₪) הייתה טעימה ומוצלחת אם כי חבל שלא הייתה סכין משוננת בנמצא, גם כשביקשתי.
מנת סקלופס ושרימפס ברוטב גבינה כחולה (53 ₪ למנה המוקטנת) פירות ים טעימים ברוטב עשיר ומוצלח שטעם הגבינה הכחולה לא כל כך הורגש בו, יש לציין.
הלחם (שמגיע ללא חיוב) היה שני פלוטים טריים, מתובלים חמים וטעימים.
משהו נוסף שהעיב על הנאתינו היה תרבות היין: רצינו לשתות עם הארוחה והתאכזבנו מההיצע ומהיחס. בפוסט של רווק תא הוזכרה תרבות היין והאלכוהול במקום לחיוב כולל יקב בוטיק מסקרן. בפועל תפריט היין בבקבוקים די מצומצם ולא עורר עניין, ומבחר הכוסות היה אף הוא לא מעניין בהתאמה, גם דמי החליצה גבוהים מאוד (50 ש"ח). לאחר עיון מדוקדק בתפריט היין ניסיתי לבקש עצה ממי שאמון על נושא היין במקום (נדמה לי ששמו היה אייל) אבל הוא היה די קורקטי ולתחושתי לא ממש ניסה לגרום לנו למצוא משהו שימצא חן בעיננו. בדיעבד לאור השתלשלות העניינים, טוב שלא הזמנו/פתחנו בקבוק.
חוסר המנות בשילוב היחס הצונן משהו והתחושה שפשוט רצו ל"תקתק" אותנו משם די הרגיזו, בסופו של דבר. קינוח שוקולד שהונח על השולחן עם החשבון ("לא התכוונו שיהיו חסרות כ"כ הרבה מנות") למרות שהיה לא ממש טעים קצת המתיק את התחושות הקשות.
לא אחזור לשם למרות שהאוכל שאכלנו היה הטעים ברובו והתמחור השפוי, רק בגלל היחס והשירות.
אגב, שולחן, שכנראה מוכר לצוות, שהתיישב אחרי שהגענו ושישב בדיוק מאחורינו קיבל יחס חם מאוד, ניגוד שהגביר אף יותר את תחושת האי נוחות שלנו.
למרות שבאנו להנות ולאכול טוב - לא ממש הצלחנו. יצאנו והמשכנו להשביע את הרעב בלייט נייט במוזס ברוטשילד (ארטבורגר וקלאסי 200 גרם עם צ'יפס שהיו מצויינים, כרגיל)
אתמול בערב הגענו ל"עשר" אחרי שכבר לפני כמה שבועות המקום "סומן" כיעד מעניין.
המקום די קטן, מעוצב נעים וחמים וכבר כשהתיישבנו נמזגו לנו מים קרים מקנקן שהונח על השולחן. לכאורה, התחלה מבטיחה.
הוזמנו טאפסים :סלט מנגו זוקיני וגזר, מנת לבבות עוף, גבינת ברי אפויה עם ריבת שום,
ולעיקריות שרימפס וסקלופס ברוטב גבינה כחולה.
אומנם לא ביקשנו את המנות בסדר מסויים אבל התפריט מחולק לראשונות ולעיקריות ומבלי שהזהירו מראש נחתו על שולחננו 2 מנות - סלט הזוקיני מנגו גזר ומנת השרימפס. היינו מאוד מופתעים שכן זו "ראשונה" ועיקרית וגם אפילו טרם הגיע הלחם לשולחן, גם לאחר שביקשנו לחם לקח לו זמן רב להגיע, לא ברור למה הוא לא הוגש לנו כמו לכל שולחן עם ההגעה והיינו צריכים לבקש במפורש. מה גם שזה מתבקש עם מנת השרימפס שהיא מנה שמגיעה במחבת עם הרבה רוטב לניגוב .
בעת ההגשה גם הודיעו לנו שמנת הלבבות אזלה (למה לא בעת ההזמנה?) ויתרנו כי לא מצאנו מנה מעניינת אחרת אחרת במקומה.
לאחר מכן הגיעה לשולחן מנת הברי ותוך כדי שאנחנו ממתינים למנת הלחי הגיעה לשולחן מלצרית אחרת ומודיעה שהלחי נגמרה ולא ממש התנצלה למרות שציינו שזו המנה השניה שלא מגיעה.
לעניין האוכל עצמו (לפחות זה שהגיע לשולחן):
סלט הזוקיני מנגו גזר (19 ₪) היה המנה הפחות מוצלחת - ז'וליאנים של קישואים, גזר וחתיכות מנגו בשל מידי לסלט וקצת חסר טעם ברוטב ללא אדג' וחריפות נושכת מידי לאור האנמיות הכללית
גבינת ברי עטופה בבצק עם ריבת שום לצידה (45 ₪) הייתה טעימה ומוצלחת אם כי חבל שלא הייתה סכין משוננת בנמצא, גם כשביקשתי.
מנת סקלופס ושרימפס ברוטב גבינה כחולה (53 ₪ למנה המוקטנת) פירות ים טעימים ברוטב עשיר ומוצלח שטעם הגבינה הכחולה לא כל כך הורגש בו, יש לציין.
הלחם (שמגיע ללא חיוב) היה שני פלוטים טריים, מתובלים חמים וטעימים.
משהו נוסף שהעיב על הנאתינו היה תרבות היין: רצינו לשתות עם הארוחה והתאכזבנו מההיצע ומהיחס. בפוסט של רווק תא הוזכרה תרבות היין והאלכוהול במקום לחיוב כולל יקב בוטיק מסקרן. בפועל תפריט היין בבקבוקים די מצומצם ולא עורר עניין, ומבחר הכוסות היה אף הוא לא מעניין בהתאמה, גם דמי החליצה גבוהים מאוד (50 ש"ח). לאחר עיון מדוקדק בתפריט היין ניסיתי לבקש עצה ממי שאמון על נושא היין במקום (נדמה לי ששמו היה אייל) אבל הוא היה די קורקטי ולתחושתי לא ממש ניסה לגרום לנו למצוא משהו שימצא חן בעיננו. בדיעבד לאור השתלשלות העניינים, טוב שלא הזמנו/פתחנו בקבוק.
חוסר המנות בשילוב היחס הצונן משהו והתחושה שפשוט רצו ל"תקתק" אותנו משם די הרגיזו, בסופו של דבר. קינוח שוקולד שהונח על השולחן עם החשבון ("לא התכוונו שיהיו חסרות כ"כ הרבה מנות") למרות שהיה לא ממש טעים קצת המתיק את התחושות הקשות.
לא אחזור לשם למרות שהאוכל שאכלנו היה הטעים ברובו והתמחור השפוי, רק בגלל היחס והשירות.
אגב, שולחן, שכנראה מוכר לצוות, שהתיישב אחרי שהגענו ושישב בדיוק מאחורינו קיבל יחס חם מאוד, ניגוד שהגביר אף יותר את תחושת האי נוחות שלנו.
למרות שבאנו להנות ולאכול טוב - לא ממש הצלחנו. יצאנו והמשכנו להשביע את הרעב בלייט נייט במוזס ברוטשילד (ארטבורגר וקלאסי 200 גרם עם צ'יפס שהיו מצויינים, כרגיל)
