עשרה קבין של חסד
אתמול, בדרכנו צפונה , חשבנו לנשנש צהרים בקטנה, בירושלים. זכרנו את בית הקהווה (ינאי 3 מרכז העיר)והחלטנו לנסות.
להפתעתנו, גילינו שצמח לו עוד בית קפה קטן ממש ליד.כאילו אח תאום, שנקרא "עץ הקפה". הקונספט מאד דומה. 2 המקומות פצפונים, עם אופציה לישיבה בחוץ ברחבה(רק שבצהרי הקיץ, אפילו בירושלים, קצת קשה לשבת בחוץ). במי לבחור?
בכניסה לבית הקהווה , היתה ספה עליה רבצו (אין מילה מתאימה יותר) כמה צעירים. ממרומי גילי זה עורר אי נוחות כלשהי ולכן בחרנו בעץ קפה.
שרתה אותנו מלצרית אנגלוסכסית, דוברת עברית צחה, עם מבטא. בנוסף הפנים שנראו מהמטבח, כמו גם משהו בתפריט נתן תחושה שהמפעילים אינם ישראלים צברים. (לא שזה משנה משהו).
התפריט הקטן חביב ומעניין, שונה מאד מתפריט בית קפה סטנדרטי. יש אופציות טבעוניות , אין בכלל אלכוהול.
דבר ראשון מקבלים כוס מים עם עלה נענע.
הזמנו-
אני- אומלט צרפתי (45), האומלט בא עם גבינה ו3 תוספות. בחרתי רק פטריות ואז שאלו אולי ארצה גם פסטו, רציתי.
הגיע אומלט נפלא. תפוח, אורירי, לוהט, טעים טעים. בנוסף קיבלתי סלסלה עם כמה פרוסות לחם טוב, מעט חמאה(ביקשתי עוד וקיבלתי מייד), קערונת עם סלטון ירקות , פנכונת של פסטו בנפרד, ופנכונת עם מעטטטטט גבינת שמנת משובחת כלשהי. אפשר לקבל קפה(אני ויתרתי). אני מכירה ארוחות בוקר מפוארות/עשירות יותר ובאותו מחיר אולם לי היה טעיםםםמאד ונעיםםםםםמאד מאד והספיק לגמרי. בנוסף הזמנתי שייק אבטיח קוקוס(20) שהגיע מרענן ועם מתיקות עדינדינה(שזה טוב לי).
הוא- כריך עוף,(42) שהגיע , 2 יחידות, בתוך פוקצ'ה, חם עם ריבת בצל. נראה טוב. מנה די מפלצתית. הוא אהב. בנוסף לימונענע (18) שאהב פחות.
סה"כ 125. טובים ושווים.
כשהגיע החשבון גילינו להפתעתנו שזכינו להיות שותפים . מסתבר שהמקום שייך לעמותת "קול מים רבים",ושכל רווחיה מושקעים בעזרה לנזקקים. בשיחה עם המלצרית הבנו שכל העובדים (היו 4 סה"כ) עובדים בהתנדבות! עכשיו עלה ערך המקום כיפליים . השארנו טיפ נדיב ביותר (שאולי הוא כן הולך לעובדים?).
השרות מעט איטי אך מדוקדק ,רגוע וכל האוירה היא של הוליסטיות מחבקת. וכלבים מתקבלים בברכה!
הגיג:
המקום קטנטן. יש בו 5 שולחנות זוגיים בלבד. בדוחק אפשר להכניס עוד שולחן באמצע.כאמור יש מקום בחוץ(הלוהט בשלב זה). בשני שולחנות ישבו לפטופיסטים. לאחד היה כוס לימונענע על השולחן, לשניה אפילו זה לא. לרגע לא ניתנה התחושה ש"אולי תפנו למי שכן מוכן לשלם בעד הכסא שלו", והיה רגע שנכנסו 4 חברה, אבל לא היה להם מקום והוצע להם בחוץ. הם כמובן הלכו.
אותי זה קומם, למרות שכמובן השארתי את אי הנוחות לעצמי.
ממליצה בחום ועם הרבה אהבה.
אתמול, בדרכנו צפונה , חשבנו לנשנש צהרים בקטנה, בירושלים. זכרנו את בית הקהווה (ינאי 3 מרכז העיר)והחלטנו לנסות.
להפתעתנו, גילינו שצמח לו עוד בית קפה קטן ממש ליד.כאילו אח תאום, שנקרא "עץ הקפה". הקונספט מאד דומה. 2 המקומות פצפונים, עם אופציה לישיבה בחוץ ברחבה(רק שבצהרי הקיץ, אפילו בירושלים, קצת קשה לשבת בחוץ). במי לבחור?
בכניסה לבית הקהווה , היתה ספה עליה רבצו (אין מילה מתאימה יותר) כמה צעירים. ממרומי גילי זה עורר אי נוחות כלשהי ולכן בחרנו בעץ קפה.
שרתה אותנו מלצרית אנגלוסכסית, דוברת עברית צחה, עם מבטא. בנוסף הפנים שנראו מהמטבח, כמו גם משהו בתפריט נתן תחושה שהמפעילים אינם ישראלים צברים. (לא שזה משנה משהו).
התפריט הקטן חביב ומעניין, שונה מאד מתפריט בית קפה סטנדרטי. יש אופציות טבעוניות , אין בכלל אלכוהול.
דבר ראשון מקבלים כוס מים עם עלה נענע.
הזמנו-
אני- אומלט צרפתי (45), האומלט בא עם גבינה ו3 תוספות. בחרתי רק פטריות ואז שאלו אולי ארצה גם פסטו, רציתי.
הגיע אומלט נפלא. תפוח, אורירי, לוהט, טעים טעים. בנוסף קיבלתי סלסלה עם כמה פרוסות לחם טוב, מעט חמאה(ביקשתי עוד וקיבלתי מייד), קערונת עם סלטון ירקות , פנכונת של פסטו בנפרד, ופנכונת עם מעטטטטט גבינת שמנת משובחת כלשהי. אפשר לקבל קפה(אני ויתרתי). אני מכירה ארוחות בוקר מפוארות/עשירות יותר ובאותו מחיר אולם לי היה טעיםםםמאד ונעיםםםםםמאד מאד והספיק לגמרי. בנוסף הזמנתי שייק אבטיח קוקוס(20) שהגיע מרענן ועם מתיקות עדינדינה(שזה טוב לי).
הוא- כריך עוף,(42) שהגיע , 2 יחידות, בתוך פוקצ'ה, חם עם ריבת בצל. נראה טוב. מנה די מפלצתית. הוא אהב. בנוסף לימונענע (18) שאהב פחות.
סה"כ 125. טובים ושווים.
כשהגיע החשבון גילינו להפתעתנו שזכינו להיות שותפים . מסתבר שהמקום שייך לעמותת "קול מים רבים",ושכל רווחיה מושקעים בעזרה לנזקקים. בשיחה עם המלצרית הבנו שכל העובדים (היו 4 סה"כ) עובדים בהתנדבות! עכשיו עלה ערך המקום כיפליים . השארנו טיפ נדיב ביותר (שאולי הוא כן הולך לעובדים?).
השרות מעט איטי אך מדוקדק ,רגוע וכל האוירה היא של הוליסטיות מחבקת. וכלבים מתקבלים בברכה!
הגיג:
המקום קטנטן. יש בו 5 שולחנות זוגיים בלבד. בדוחק אפשר להכניס עוד שולחן באמצע.כאמור יש מקום בחוץ(הלוהט בשלב זה). בשני שולחנות ישבו לפטופיסטים. לאחד היה כוס לימונענע על השולחן, לשניה אפילו זה לא. לרגע לא ניתנה התחושה ש"אולי תפנו למי שכן מוכן לשלם בעד הכסא שלו", והיה רגע שנכנסו 4 חברה, אבל לא היה להם מקום והוצע להם בחוץ. הם כמובן הלכו.
אותי זה קומם, למרות שכמובן השארתי את אי הנוחות לעצמי.
ממליצה בחום ועם הרבה אהבה.
