עשרה ימים (ט)

[ג ר נ י ו ם]

עשרה ימים (ט)

ואני חוזרת לעבודה מחר

(בהתחלה לא זכרתי איך קוראים לי
איזה יום היום
עכשיו נובמבר?
לקח לי כמעט שבוע להיזכר איפה הנחתי את שעון היד שלי
יש לי מכתבי מחלה משלושה חדרי מיון שונים, אבל אני לא יכולה להראות אף אחד מהם, כי אני לא מוכנה שיידעו מה קרה לי
יש לי רייפ-קיט, שמור בחדר המיון שבתוך חדר המיון, שבו לא אשתמש לעולם כי אני לא מוכנה שיידעו מה קרה לי
מה אמרתי וביקשתי ואיך בסוף התעייפתי
וכמה זה כאב)

ואני צריכה לחזור לחיים מחר

 

[ג ר נ י ו ם]

ואם כבר אז כבר --

אני מניחה שזה הישג, כי לקח למחשבות האלה עשרה ימים להגיע, אבל --

זאת היתה אשמתי

 

[נעמשהיא]

ברצינות???

כי נראה לי שהדבר היחיד שאת אשמה בו זו הלקאה עצמית. על זה באמת אין סליחה. מגיע לך יותר.

ולא מזמן השתעשעתי עם הרעיון של להזמין אותך לאיזו הרצאה בסנימטק בעיר ושאף אחד לא רצה לבוא איתי אליה. לא הלכתי. וחבל שלא התקשרתי. אנסה אותך מחדש בפעם הבאה. זה קורה לי לפעמים.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה הזמנים האלו

שאת צריכה לתת לאחרים להחליט, ואני אומרת שאת לא אשמה,
ובכל פעם שתצטרכי שאזכיר את זה אני כאן, או שם [את תמיד יודעת איפה]
את רק צריכה לזכור שיש מי שיכול להזכיר את זה.
רק את זה.

מקווה שהיום הזה יעבור בשלום, איכשהוא.
מותר לך לסגת בכל רגע מההחלטה הזו, ולחזור שוב לנוח.

 

[שישמים אחרים]

את לא אשמה.

את *לא* אשמה.

(ועכשיו אני מחבקת אותך והולכת לנסות להגיב גם על ההודעה הראשית)

 

[hory0]

יקרה..
איך עבר היום?..

חושבת עליך ושולחת חיבוק!!

 

[שישמים אחרים]

בסוף, מתברר,

אין לי מילים. לא מול הכאב הזה, המוכר-לא מוכר, לא מול הבלבול או האכזריות. אני מצטערת שקרה מה שקרה ושאת כואבת כל כך. הלוואי שהייתי יכולה לשנות משהו (אני לא). לאט לאט עם החזרה לחיים, ובזהירות, טוב?

דואגת לך. איך היה היום?

 

[צומפי די]

מותק

אין לי מושג מה קרה
חושבת עלייך הרבה ושולחת לך חיבוקים חמים!!!!
מתגעגעת

 

[simplistic]

נורא קשה לי להבין, אם את מדברת על מה שהיה או על משהו חדש...אני מצטערת לשמוע שקשה לך ומקווה לימים טובים יותר בשבילך