עשיתי בשעה טובה TOVA

תודה


אני עדיין לא נפגשתי עם פסיכיאטר. התיעצתי עם רופא המשפחה שלי לגבי ה.ק.ר, איבחון וריטלין. הוא הפנה אותי ל-TOVA ומנחה אותי בתהליך מציאת מינון. הוא יעץ לי שכל עוד אני לומדת לבד (כל הסיפור והגילוי שיש לי ה.ק.ר התחיל מרצון להיכנס לתחום מסויים שדורש לימוד עצמי של חומר רב) אין צורך באיבחון מכיוון והשורה התחתונה בו היא ריטלין ואת זה אני כבר מקבלת. הוא כן המליץ לבצע איבחון כאשר אחליט ללמוד במסגרת כלשהי- לקבלת הקלות (למרות שבתור דיסלקטית מאובחנת יש לי כבר הקלות). עד עכשיו הסכמתי איתו, אבל יתכן שכן אלך לפסיכיאטר ולו כדי לקבל את החותמת שבאמת יש לי ה.ק.ר כדי להפסיק את החשש הזה שקיים בתוכי שאולי המצאתי את הכל, שאולי מצאתי עז להאשים.
 

05 מיכל

New member
דיסלקטית יקירתי

אין לך מושג כמה אנשים הגיעו במשך השנים לפורום הזה עם החשש הזה, שאולי הם המציאו, אולי הם מתעצלים/בעלי אופי דפוק/ממציאים לעצמם תירוצים/ מחקי את המיותר (אין מיותר. כל ההאשמות העצמיות פעילות פול טיים.)
אז מה שהיינו עושים כאן פעם זה להעניק להם חברות כבוד במועדון היוקרתי של מופרעי הקשב בצירוף סמל המועדון (שלצערי אינני מוצאת אותו עכשיו - הוא מעוצב בצורת מדליה שכתוב עליה ADHD), ומודיעים להם שהם בטוח לא עצלנים/דפוקים/סתומים וכו', ולכל היותר אם אין להם הפרעת קשב אז יש להם בעיה אובייקטיבית אחרת, וגם אם לא זיהו אותה עדיין זה לא אומר שהם המציאו את כל זה.
חוץ מזה, כתבתי פעם סיפור שיכול לעזור קצת במצב הזה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=694&MessageId=37593496
 
עשיתי בשעה טובה TOVA

מצחיק שבכל מה שקראתי על הבדיקה לא היה כתוב אפילו פעם אחת שבודקים גם את ההתנהגות שלך במהלך הבדיקה, זה בכוונה כדי שלא ישפיע על הנבדקים?
מצאתי שהשינוי בלי ריטלין ועם היה מדהים, כמו שליאור כתב כאן. שאלתי את הבודקת המון שאלות, בינהן גם האם בכלל יש לי ה.ק.ר, כי קיים אצלי חשש קבוע שאולי אין לי בעצם- שאולי זו סתם עצלנות וחוסר ריכוז, שאולי אם אתאמץ מספיק ואתחייב אצליח לבצע דברים שאני רוצה ללמוד ולהגשים. בהתחלה היא אמרה ש"יש חשש לה.ק.ר", בסוף המבחן השני, כשחזרתי שוב על השאלה היא כבר הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח ואמרה "זה מאד ברור שכן".
עכשיו אני צריכה לחכות לתוצאות בדואר...
 
תודה!

אני בהחלט מתחברת לסיפור שכתבת. אני מהילדים שההורים עודדו, אבל לא דחפו. לאחותי היו קשיים מרובים ואליה הופנו מירב המאמצים. אותי באמת פטרו כל השנים ב"מחוייבות/עצלנות/פוטנציאל וכו' ", אז באמת התחברתי לסיפור שלך. ואני מסכימה עם התגובות שלך בשרשור של הסיפור, כי אחותי היא היחידה במשפחה שהצליחה להוציא את המירב שבה- היא מאד מרוצה מתחום העבודה שלה וממקום העבודה שלה ומהצלחותיה בחייה, בעוד השאר לא מרוצים- לא מעבודתם ולא מחייהם.
 

אבישי ק

New member
מעניין כי אצלי אמרו שזה גבולי מאד

והנוירולוגית אמרה שרואים בבירור
מצד שני בתקופה שאני עשיתי (2006) למבוגרים היה נהוג לחשוב שזה נעלם
 
למעלה