עשור - פרק ב'

[Fairywitch]

עשור - פרק ב'

קודם כל- הנה קישור לפרק א' ופרק ב' תיכף יצורף גם בהודעות

 

[Fairywitch]

בהודעות, חלק א':

דירוג - G

פאנדום - הארי פוטר

תקופה - פוסט הוגוורטס

דמויות - הרמיוני, אמילי (OFC) עשור פרק ב' "אציו שינוי צורה למתקדמים!" הרמיוני עמדה מאחורי הדלפק בספריה, והחלה לאסוף את הספרים שהושארו על השולחנות בהפסקה. היה זה השבוע השני ללימודים, ותלמידים רבים כבר נזקקו לחומרי לימוד מהספריה. הספר ריחף אליה, והיא הניחה אותו לייד קודמיו על עגלת-עץ מאחוריה. "העלמה גריינג'ר, יש כאן מישהו שרוצה לראות אותך." הרמיוני הסתובבה. "אה, אמילי... תראי אם את יכולה לעזור לו? אני קצת עסוקה..." אמילי הייתה בוגרת טרייה של "הוגוורטס", שעבדה בספריה כסייעת כללית לצידה של הרמיוני. "שאלתי אותו, העלמה גריינג'ר. הוא מתעקש לראות אותך." הרמיוני הופתעה. "טוב, אמרי לו שמייד אתפנה. רק איים כאן ואגש אליו. תוכלי להתחיל להחזיר את הספרים מהעגלה למדפים בלעדיי?" "כן, העלמה גריינג'ר." "תודה, אמילי. הנה, רק אוסיף לך את זה... אציו הוגוורטס: תולדות!" הספר ריחף אליה, והיא נפנתה להניחו על העגלה. "עדיין עם הספר הזה..." שמעה לפתע קול מאחוריה. "יש דברים שלא משתנים." הרמיוני קפאה במקומה, ורעד עבר בה. הספר נשמט מידיה ונפל ברעש לרצפה. "נו, באמת, הרמיוני", אמר הקול אותו לא שמעה כבר שנים. "את יודעת שאסור להרעיש בספריה..." "יופי, מאוד מצחיק", אמרה הרמיוני, עדיין בגבה אליו. "את מתכוונת גם להסתובב אליי מתישהו ולהגיד שלום?" הרמיוני שתקה לרגע, ואז אמרה בקול צרוד: "אני פשוט פוחדת... זה לא ייתכן... אני פוחדת שאם אסתובב – אגלה שדמיינתי הכל, ש... שזה סתם חזיון תעתועים, או שאתה בכלל רק רוח רפאים..." קולו הרצין. "אני לא רוח רפאים, הרמיוני. את יכולה להסתובב." הרמיוני הסתובבה לאיטה, דמעות נוצצות בעיניה. "שלום, הרמיוני." "שנות אור..." מלמלה הרמיוני. "שנות אור עברו." "אל תגזימי, לא שנות אור... 10 שנים, זה הכול." הרמיוני יצאה מאחורי הדלפק והתקרבה אליו. הם הביטו זה בעיני זו רגע ארוך. "זה הכל? היו ימים שלא ידעתי אם אתה חי או מת, רון..." ובלי מילה נוספת, הם נפלו זה על כתפי זו, ונשארו חבוקים דקה ארוכה. כשנפרדו סוף סוף, כל מי שעדיין היה בספריה נעץ בהם מבטים. "העלמה גריינג'ר, הכל בסדר?" שאלה אמילי.

 

[Fairywitch]

בהודעות, חלק ב':

"המממ, מה?" שאלה הרמיוני בפיזור דעת. "אה, כן. הכל בסדר." היא פנתה לרון – "זה לא מקום טוב להשלים בו פערים..." רון צחק. "אולי ניפגש בהוגסמיד בעוד שעה בערך?" היא הציעה. "שיקמו את שלושת המטאטאים לפני ארבע שנים, אתה יודע... בעצם אתה לא יודע... לא חשוב. בוא ניפגש שם בעוד שעה, אני אצא היום יותר מוקדם. אמילי, תוכלי להחליף אותי עד סוף היום?" "אין בעיה, העלמה גריינג'ר." "אז קבענו?" "מאה אחוז, אני יוצא לדרך. נתראה שם." אמר רון, נשק להרמיוני על לחיה, והלך. "תודה רבה על הגיבוי, אמילי", אמרה הרמיוני, כשהיא מתבוננת בגבו המתרחק של רון. "אין בעד מה, העלמה גריינג'ר, אבל... אבל למה את נראית כאילו ראית רוח רפאים?" שאלה אמילי. הרמיוני הביטה בה, ואז חזרה להביט בדלת היציאה, מהורהרת. "כי במובן מסויים – זה בדיוק מה שראיתי." _____________ "אז מה נזמין?" קצת למעלה משעה לאחר מכן ישבו רון והרמיוני לייד שולחן פינתי, קרוב לחלון, בפונדק "שלושת המטאטאים". "אני ממליצה על "פאמפקין-בוטס" – עוגת קדרה מדלעת וסוכריות "ברטי בוטס". זאת מין גרסא חדשה של עוגה אנגלית... ובירצפת, כמובן." "עוגת דלעת עם ברטי בוטס? זה רעיון!" צחק רון. הרמיוני קראה לפונדקאי וביצעה את ההזמנה. "אז...", היא אמרה לאחר מכן. "אז." השיב רון. הם בהו זה בזה רגע ארוך. "אני עדיין לא מאמינה שאתה באמת כאן." "אהממממ... גם לי מוזר לחזור. הבירצפת והעוגות הגיעו. הרמיוני לגמה לגימה ארוכה. "אז למה עכשיו?" היא שאלה. " לא יודע." הוא הרהר רגע. " מִספָּר." "מספר?" "כן, מספר. עשר שנים, את יודעת. אנשים תמיד שמים לב כשעובר עשור, חצי יובל, יובל... זה מין מספר עגול כזה. אתה מתעורר בוקר אחד וחושב, 'אלוהים, עברו כבר עשר שנים... עשר שנים! אולי הגיע הזמן לחזור..." הוא היסס רגע, והמשיך: "חוץ מזה, איפשהו בדרך אמרתי לעצמי, שאם לא אשיג את מה שניסיתי להשיג – אוותר. ועשר שנים הן נקודה טובה לוותר. כמו שאמרתי – מִספָּר."

 

[Fairywitch]

בהודעות, חלק ג' ואחרון:

"קודם כל, חצי יובל זה לא מספר עגול..." אמרה הרמיוני, והוציאה לו לשון. "אבל למה אתה מתכוון? מה ניסית להשיג?" "עזבי, זה מסובך. פעם אחרת." הם שתקו במשך כמה רגעים, ולגמו בשקט מהבירצפת. "אוי, איכס, דג מלוח!!" רון השתנק לאחר שנגס בסוכריה הלא-נכונה בעוגה. הרמיוני פרצה בצחוק. עיניהם נפגשו. "את נהדרת, את יודעת?" אמר רון. "אז לא היית צריך לעזוב אותה ככה, נכון? טמבל!" נשמע קול מוכר מעליהם. הרמיוני הרימה את ראשה בהתרגשות. היא כבר זיהתה גם את הקול הזה. בפעם השנייה באותו יום, היא הביטה בדמות אותה לא ראתה, כך נדמה, עידן ועידנים. היא עמדה שם בזרועות שלובות, מבט מאוד "מולי וויזלי" על פניה. "ג'יני!!!" הרמיוני קמה, והבנות התחבקו, נרגשות. "מה את עושה פה?" שאל רון. "איך ידעת שאנחנו פה?" "סתוֹם. זוז, תעשה לי מקום." ענתה ג'יני, ונדחפה לצידו. "יש לי מקורות משלי." היא נפנתה אל הרמיוני, שחזרה בינתיים לשבת מולם. "אז מה קורה??" היא שאלה, כאילו חלפו רק שבועיים מאז התראו לאחרונה. "אני לא מאמינה שאני רואה אותך, ג'יני." "רון לא אמר לך שגם אני חזרתי?" "הוא אמר, אבל לא חשבתי שאראה אותך כבר היום. בכלל, אני עדיין בהלם שאתם פה. זה פשוט מדהים." השלושה הביטו זה בזה באושר, הזמינו בירצפת גם לג'יני, והמשיכו לשוחח במשך שעה ארוכה. לבסוף מתחה הרמיוני את זרועותיה ואמרה: "טוב, אני כבר חייבת להתחיל לזוז הביתה, אני..." היא היססה. "אני לא גרה לבד." אמרה, בלי להביט ברון. "אה." אמר רון. "עם מי..." "גם אנחנו צריכים ללכת", קטעה אותה ג'יני, ונעצה בו מבט קטלני. "אמא רוצה שנהיה איתה קצת." "אפשר להבין", חייכה הרמיוני. השלושה קמו ויצאו אל הרחוב המחשיך. הרמיוני חיבקה את ג'יני ואח"כ את רון. "תהיי בקשר", אמרה ג'יני. "זה שראית אותנו לא פוטר אותך מלבקר במחילה, בסדר?" "ברור שאני אבוא", השיבה הרמיוני. "בימים הקרובים. מבטיחה." רון שתק. הרמיוני התקרבה אליו והניחה יד על לחיו. היא ידעה על מה הוא חושב. "יש לי הרבה מה לספר לך, רון? בפעם אחרת, בסדר?" רון השפיל את מבטו. הרמיוני חיבקה אותו, והוא השיב לה חיבוק חם, אך מעט הססני. היא הביטה בשניהם. "נתראה בימים הקרובים", אמרה. "אל תחכו עוד עשור." ושלושתם התעתקו משם.

 

[Fairywitch]

תיקון משפט מחלקים א' ו-ג':../images/Emo58.gif

חלק א': רק איים כאן ואגש אליו. צריך להיות: רק אסיים כאן ואגש אליו. חלק ג': "יש לי הרבה מה לספר לך, רון? בפעם אחרת, בסדר?" צריך להיות: "יש לי הרבה מה לספר לך, רון. בפעם אחרת, בסדר?"

 

[Batelg]

ממש יפה!

כתיבה ממש סוחפת מחכה כבר להמשך..

 

[אוליב הורנבי]

הם יכולים לחכות עוד עשור של ימים../images/Emo2.gif

נמ, אני לא טובה בביקורות, אבל דבר אחד היה נשמע לי לא-אמין למדי. "קודם כל, חצי יובל זה לא מספר עגול..." אמרה הרמיוני, והוציאה לו לשון. "אבל למה אתה מתכוון? מה ניסית להשיג?" נמ. הרמיוני היא לא מסוג הטיפוסים שיוציאו לשון, בטח לא אחרי עשר שנים של שתיקה

. היא יותר מאלה שיגידו מה שיש להם לומר, במין רצינות תהומית כזאת, שרק אנשים כמו רון יבינו את ההומור שלה

. וול, חירבשתי דיי, אבל הצלחת לסחוף אותי [בפרק הראשון שאלתי את עצמי לאן את חותרת ותיארתי לעצמי שרון יגיע באיזשהו שלב]. דבר שלא היה ברור לי - הקשר שלה אל מייק לא הוגדר לי כל כך. יש ביניהם קשר רומנטי אם הם גרים ביחד, או שלא בהכרח? נמנמ. פרסמי המשך בקרוב

.

 

[ספירלי1]

התבלבלת בפורום..../images/Emo6.gif

ב"ה זאת 160 לא 414...

 

[Fairywitch]

התכוונתי ל-160../images/Emo3.gif

זה על ה"פ, לא?

 

[דנונה לייט]

כע, אבל יש 3..

ה"פ הספר, שזה 160.. ה"פ הסרט ועוד וה"פ חברתי.. נא להבדיל!!

 

[Fairywitch]

אני כותבת פה כבר שנתיים, לא צריך

להסביר לי

 

[דנונה לייט]

אבל שאלת אם זה על ה"פ

והסברתי. את לא רוצה לא צריך. שיהיה לך אחלה של יום.

 

[Fairywitch]

לא להיעלב, זאת הייתה שאלה רטורית../images/Emo13.gif

 

[דנונה לייט]

בסדר, הבנתי..

 

[Fairywitch]

../images/Emo24.gif

 

[ספירלי1]

חח יש פורום פיקים

ב"ה 414. שם מפרסמים את הפיקים חחחח

 

[אוליב הורנבי]

../images/Emo4.gif

למה זה מצחיק בדיוק? את רוצה לומר לי שלא היית פה בימים הטובים, שגם כאן פרסמו פאנפיקים מדהימים למיניהם?

דפדפי בארכיון, יקירתי

.

 

[half blood Yemenite]

אבל גם כאן אפשר ../images/Emo12.gif

פורום הארי פוטר... פאנפיק הארי פוטר...?

 

[ספירלי1]

נאמ

ב"ה צריך לשאול את יעל ...

 

[מה יא]

לא, צריך להתסכל בתקנון../images/Emo96.gif

ולראות שמותר [ואף רצוי, כמו שכתוב שם].