ערפדית עם יומולדת

[shellyland]

כן.

יש לי אידיאולוגיה מעולה בשבילך.

 

[shellyland]

ערפדית עם יומולדת ../images/Emo77.gif

קבלו את הערפדית החדשה שלנו: d u k c y! הדס. בת 22. מזל שור.

יש לה היום יומולדת.

מנגנת על גיטרה.

כותבת ומלחינה שירים.

מוזיקה זה אצלה בגנים: אמא שלה היא אחת מהאגדות של הלהקות הצבאיות.

אמא גרה בחו"ל.

הדס גרה עם אבא.

תלמידה מצטיינת.

כל האוניברסיטאות רבות עליה והיא לא יודעת במי לבחור.

השמועות מספרות שהיא מעריצה את גידי גוב.

הדס הצטרפה אלינו כשגרה בארה"ב ואנחנו ליווינו את הקשיים שלה בארץ האפשרויות המוגבלות. במתיקות אין-קץ היא כבשה את ליבנו והפכה לחברת פורום מן המיניין. כשחזרה לארץ, לפני כמעט שנה, גילינו שמעל ליופי הפנימי הרב שכולנו הכרנו מסתתר יופי חיצוני לא פחות רב. בימים אלה היא נמצאת על פרשת דרכים וצריכה להחליט החלטות בקשר לעתידה האקדמי. יהיה מעניין. שרשרו!

 

[גנגי]

מזל טוב!../images/Emo140.gif

שלום, הדאקי (תודי שהשילוב יפה) - מעניין אותי לדעת - איפה היית בחו"ל, כמה זמן, ולמה שבת? האם היה קשה לחזור? אשמח אם תוכלי לפרט, מפני שיש לי שתי בנות שעומדות לעבור את אותו תהליך, ואני צופה ימים קשים.. אם היה קשה, מה היה הכי קשה בחזרה? מה היה קשה בלהיות בחו"ל? סליחה על ההצפה, אבל זה נשמע לי מאוד רלוונטי לנו כרגע, ואשמח ללמוד מנסיונך. מאחלת לך הרבה שנים מאושרות ומוצלחות!

 

[d u c k y]

תודה, והרי תשובות:

חייתי והתגוררתי בארה"ב במשך שנה. אני חושבת שהתהליך שאני עברתי היה שונה מאד מהתהליך שבנותייך צפויות לעבור, אם כי אני לא יודעת בנות כמה הן ואם אני לא טועה, אתם לא מתגוררים זמן רב בחו"ל. נסעתי אחרי הצבא.בתחילה זו תוכננה להיות נסיעה של חודשיים. אבל אז הגיעה הפרידה מהחבר, והחלטתי להאריך את שהותי, עד כמה שייתנו לי. ונתנו לי. באופן מאד מפתיע ניתנה לי ויזה של שנה לארה"ב וניצלתי אותה עד תומה. התגוררתי בניו ג'רזי, ואף עבדתי שם בתור אופר. - וזה עונה על השאלה - מה היה קשה בלהיות בחו"ל. העבודה היתה לי מאד קשה, לא מתוך פינוק, אלא מתוך היותי אמא שנייה לשני ילדים, עבודה כמעט 24 שעות מסביב לשעון, דבר שלא הייתי רגילה בו. כשנסעתי, זה היה מתוך ידיעה גמורה שמדובר בתקופה מוגבלת. אני אוהבת את ישראל. לא היה לי ספק כי שנה זה די והותר עבורי ולכן היה לי יותר קל, אני חושבת, להבין את המצב שבו אני נמצאת. הכל היה מוגדר וברור לי. ולכן, כשאותה שנה נגמרה, שבתי ארצה בששון ובשמחה. בחו"ל היו קשים הגעגועים - למשפחה,לחברים, לישראל. ממש היה קשה בלי התרבות הישראלית, עד כמה מוזר שזה נשמע. וכששבתי ארצה, היה לי מאד קשה להתאקלם שוב. חזרתי לעיר שלא התגוררתי בה לפני ולכן כמות החברים שלי כאן,בישראל, היתה מוגבלת. אני חושבת שזה הדבר שהיה הכי קשה לי (ועדיין) - לנסות לבנות שוב חברויות ישנות, שאחרי תקופה של שנה, נראו קצת אחרת, ולהשיג חברויות חדשות,כשאין לי שום מסגרת חברתית להשתייך אליה... כמובן שהפרידה מאמא,שוב, היתה קשה. וגם להפרד מניו יורק, שפשוט התאהבתי בה... מקווה שעניתי על כל השאלות, את מוזמנת לנבור....ובהצלחה לבנות.

 

[גנגי]

תודה לך על התשובות.

מעניין לקרוא. אני חיה כאן (בבוסטון) שנה, ומתעתדת לשוב בעוד כמה שבועות ארצה. הבנות שלי בנות-עשרֵה וטוב להן כאן מאוד, אני צופה שיהיה להן מאוד קשה לחזור, בעיקר כשאנחנו חוזרים לירושלים וכל החופש שהן נהנו ממנו השנה יישלל מהן כמעט לחלוטין (לא אוטובוסים, לא סתם הסתובבויות בחוצות העיר, לא בתי קפה, לא קניונים, לא חברים בלי שאסיע - מאוד קשה). אני קרוב לוודאי אמצא את עצמי במצב שתיארת, מפני שאני אכן מאוד מתגעגעת ארצה, אבל אין לי ספק שלא יהיה קל להתאקלם (בעיקר מאותן סיבות של חיים בצל החשש המתמיד לחיי כולנו, וכן הלחץ האינסופי שבארץ, שנרגעתי ממנו לגמרי השנה, והאופי העצבני של האנשים, וחיפוש עבודה וכו'). אין לי ספק שהחברים שלי בארץ חשובים לי יותר מהחברים שהכרתי השנה, ואין לי גם ספק שהם ישמחו לראות אותי כמו שאני אשמח לראות אותם. אפשר לומר שמבחינתי זה יהיה מין איחוד משפחות. תודה!

 

[d u c k y]

נשמע שלבנות לא יהיה קל

גם כי זה גיל מאד לא קל. אבל יש לי שאלה - האם ידעתם שתחזרו לארץ אחרי שנה אחת? כלומר - היתה זו שליחות זמנית והנבות ציפו לזה? או שחשבתם להשתקע יותר ומסיבות כאלו ואחרות לא הלך ועכשיו יש להן שינוי בחיים...?

 

[החטא והשופטת]

קוקי, זו הערפדות שלך

לא להסיט את תשומת הלב!

 

[d u c k y]

עניין אותי..../images/Emo13.gif

אז אם גנגי מעוניינת שתפתח שרשור בנושא...

 

[גנגי]

מראש נסענו לשנה בלבד.

זאת היתה מלגת לימודים לשנה, וזה היה התכנון. אמנם אף אחד לא האמין לנו שנחזור אחרי שנה, אבל האמת היא שיצאנו מהארץ ב-14 ביולי, ובדיוק ב-14 ביולי אנחנו עוזבים את ארה"ב. הבטחות צריך לקיים.

 

[עִידן]

היא יכולה גם להתערפד בשבוע הבא../images/Emo48.gif

 

[אוֹחַ]

../images/Emo45.gif תעורפד גנגי../images/Emo70.gif

 

[משבר אמון]

נראה לי שאפילו אני אסכים

להתערפד לפני שגנגי תסכים לזה...

 

[d u c k y]

עניין אותי..../images/Emo13.gif

אז אם גנגי מעוניינת שתפתח שרשור בנושא...

 

[De-Panther]

משהו שאני כבר לא זוכר אם כתבת או לא

אבל באיזה תחום בעצם את מתעסקת(חוצמגידול ילדים אמריקאים

) איזה תחום מעניין אותך ברמה האקדמאית או בקיצר... מה את רוצה ללמוד??

 

[d u c k y]

אז ככה:

למזלי, אני כבר מזמן לא מתעסקת בגידול ילדים אמריקאים (ובוא לא נשכח את העובדה שהם היו גם ישראלים...). בכל אופן, תחום הלימודים אליו החלטתי לפנת לבסוף הוא עיצוב פנים. התלבטתי רבות בין זה לבין אדריכלות, אך הפור נפל בסוף על עיצוב פנים כיוון שהתחום קסם לי יותר. כמו ששמתם לב, קצת קשה לי להחליט מה אני רוצה מעצמי בתחום הלימודים הגבוהים...

 

[Outlast]

א. מזל טוב!

ב. תמיד עניין אותי- מאיפה בא הניק?

 

[d u c k y]

הניק שלי

סיפור קצת מצחיק ודי דבילי זה ניק שחברה הדביקה לי - מכמה סיבות. היינו ביחיד בקרואטיה. זה התחיל מ- הדס- הדסי- דסי-דאקי. אבל החלטנו לשכלל את הנושא. באותה תקופה קראנו ספר שמאד אהוב על שתינו: "פרא" של גבי ניצן. בספר הזה יש איזה קטע על ברווזים. על איך שהם נצאים שם - גם אם אתה לא רואה אותם....נורא דביק כזה. ובואו לא נשכח את העובדה שאני הולכת כמו ברווז - אין מה לעשות - זה תורשתי. גם אבא הולך ככה. גם אחותי הגדולה, גם הקטנה. - אנחנו פשוט הולכים לצדדים - צריך לראות את זה - מאד משעשע... אז אלו כל הסיבות לניק...אני אימצתי אותו בהנאה והוא כבר ממש חלק ממני.

 

[החטא והשופטת]

אותי מעניין לדעת על אמא שלך

איך זה לגדול בצילה של אמא-זמרת? איפה את רואה את ההשפעות של זה עליך? מה טיב היחסים בינכן? מה היא עושה בניכר? זה שהיא שם ואבא כאן, אומר שהם גרושים? אם כן, מתי הם התגרשו ואיך התמודדת עם זה? איפה יותר כיף לך, אצל אבא או אצל אמא? וגם: המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשראיתי אותך היתה "יו, כמה היא יפה!". האם גם את חושבת שאת יפה? האם את מרגישה יפה? האם כשהיית ילדה הרגשת אותו דבר? אם לא, מתי התחלת להרגיש אחרת? כמה משמעות את מייחסת למראה החיצוני שלך? וגם: אני שומעת ממך התלבטות לגבי לימודים, אני שומעת מלגת הצטיינות, אני שומעת שקיבלו אותך לכל מקום שרצית. ושאלתי היא: עד כמה חשובה לך ההצלחה? עד כמה חשוב לך להצטיין? במה? למה?

 

[מכסי פיכלשטיינר]

נתת לי רעיון לשרשור ../images/Emo62.gif

 

[d u c k y]

וואו הפתעת אותי עם השאלות!!!

עכשיו אני מבינה את משמעות הערפדות, אני חושבת... אוקיי, נעשה את זה לאט ובזהירות. אני לא חושבת שגדלתי בצילה של אמא. אם כבר, מאז ומתמיד רק התגאיתי בה. כששומעים שאמא שלי זמרת התגובות הן מאד מפתיעות, מרגשות ותמיד כיף לי כשמכירים אותה ומעריכים אותה. אני חושבת שגדלתי בצורה אחרת. קצת יותר פתוחה ופחות שמרנית מהרבה חברים שלי, אולי בגלל מקצועה של אמא.אמא שמעודכנת בכל מה שחדש ועכשווי, שהעבודה שלה היא בשעות הלילה, שתמיד צריכה להראות סופר יפה על הבמה וכו. מבחינת ההשפעה של היותה זמרת עליי, היא בעיניי רק בתחום המוזיקלי. מוזיקה היא העולם מבחינתי. אין דבר שמרגש אותי יותר או שממלא את ליבי יותר. אני מניחה שזה קשור לאמא, למרות שאף פעם לא כפתה עליי תחום זה או אחר בחיי - כל הדברים הם בחירה שלי. היחסים שלי עם אמא הם מצויינים. תמיד היו. גם עם אבא לצורך העניין. אני מאד קרובה להוריי, למעשה, אין אדם קרוב לי מהם. הם יודעים עליי הכל ואני יודעת הכל. אני מערבת אותם בכל דבר בחיי וטוב לי עם זה. אני חושבת שזכיתי. לא מכירה הרבה אנשים שיש להם מערכת יחסים כזאת עם הוריהם. בקיצור - אין תלונות בתחום הזה. בקשר לגירושים - כן הם גרושים - בתור התחלה. הוריי התגרשו כשהייתי בת חמש וחצי וממש, אבל ממש אין לי משקעים מזה. הכל עבר חלק. מן הסתם במהלך השנים היו עליות ומורדות, אבל לא יצאתי פגועה או עם חסכים עקב זה... אני חושבת שהדבר היחיד שקיים אצלי עד היום זה איזשהו מנגנון הגנה נוראי שפיתחתי - שברגע שהוא אומר משהו עליה או היא עליו - אני ישר יוצאת ומנגחת - גם אם לא נאמר משהו בכוונה רעה. זו לדעתי השריטה היחידה שיש לי מהגירושים. שאר התשובות בהודועה הבאה....