Pink Roses
New member
ערן צור כבר לא עושה לי את זה
סליחה מראש אם אפגע בכל אוהבי ערן צור שלא מסוגלים לשמוע ביקורת שלילית. שנה שעברה בדיוק נכנסתי לכל סצנת המוזיקה הישראלית ובתור היותי אוהבת רוק כבד על כל גווניו זה סלל לי דרך מצופת זהב ישירות לרוק הישראלי, או מה שאני אוהבת לקרוא לו - "ז'אנר הישראלי-אלטרנטיבי". נפלתי לחיקו האוהב והקודר של אסף ארליך, התחממתי בליבה של אפרת בן צור והרחבתי אופקיי עם ברי סחרוף. ערן צור היה סתם תוספת נחמדה. כמו פולי הקפה ששמים לכם בצלחת עם הקפה שהזמנתם, משחקים איתם, אבל הם לא באמת משנים שום דבר. ערן צור העביר לי את הזמן. בשבילי הוא היה "ליד". השיר שלו שהכי נחרט בתודעתי, הוא בעצם אפילו לא שלו, בערב ב' כסליו. הפסקתי ללכת להופעות של ארליך אהובי המוזיקלי כי היה לי קצת נמאס. ראיתי את אפרתי לפני חצי שנה כי היא היתה נראית לי מטורללת מידי עם הצרחות שלה בהופעה בתמונע בפעם שעברה, וזה לא הכי התאים לי. וברי המוני. אבל ערן? משהו חימם לי את הלב בפעמים הראשונות שהייתי בהופעות של ערן צור. והמשהו הזה הוא רם אוריון. עצוב לי להודות בהדחקה הניכרת שהיתה לי, אחרי ההופעה בתמונע של ערן כשהרגשתי שההיילייט היה כששר את השיר "קר" של רם. בכל אופן. שיעמם לי. ולא הלכתי להופעה כבר הרבה זמן. והיה לי כרטיס בחינם. ואפילו היה לי כרטיס בחינם לחבר טוב שהצטרף. ואפילו היה לי כרטיס בחינם לחבר אחר. ואפילו גם לחברה שלו. (טוב, הבנתם את הרעיון) אז הלכתי לי בערב שישי שעבר, ניצלתי את החורף המענג עם האוויר הצח (עד כמה שאפשר בת"א) ונסעתי עם הטוסטוס עד שקפאו לי הברכיים, להופעה, הכי מאכזבת, משעממת ומסריחה שהייתי בה בשנה האחרונה. הבנאדם לא מחדש כלום ולא מספק את הסחורה. והמוזיקה שלו דיי שטחית ומובנת לי מידי. וזהו. ותודה לפורום על הכרטיס(ים) ותודה גם בשם החבר הערבי שלי אחמד (שאני קוראת לו נחמן) ותודה גם בשם אופיר הסמוי ובשם החברה החמודה שלו שבחיים לא יכתבו פה תודה אבל אמרו לי כמה פעמים. (תודה להוריי שהביאוני עד הלום, תודה לאקדמיה על האוסקר) ותודה ליפית רפאלי, שכששאלה אותי איך היתה ההופעה של ערן צור, לא האמינה למשמע אוזניה (או לראות עיניה) ושפשוט לא הגיבה לי במסר בפייסבוק, וזה מה שהביא אותי בכל זאת לכתוב את מה שהיה לי לומר. שזה בעיקר, תודה. ליאורה.
סליחה מראש אם אפגע בכל אוהבי ערן צור שלא מסוגלים לשמוע ביקורת שלילית. שנה שעברה בדיוק נכנסתי לכל סצנת המוזיקה הישראלית ובתור היותי אוהבת רוק כבד על כל גווניו זה סלל לי דרך מצופת זהב ישירות לרוק הישראלי, או מה שאני אוהבת לקרוא לו - "ז'אנר הישראלי-אלטרנטיבי". נפלתי לחיקו האוהב והקודר של אסף ארליך, התחממתי בליבה של אפרת בן צור והרחבתי אופקיי עם ברי סחרוף. ערן צור היה סתם תוספת נחמדה. כמו פולי הקפה ששמים לכם בצלחת עם הקפה שהזמנתם, משחקים איתם, אבל הם לא באמת משנים שום דבר. ערן צור העביר לי את הזמן. בשבילי הוא היה "ליד". השיר שלו שהכי נחרט בתודעתי, הוא בעצם אפילו לא שלו, בערב ב' כסליו. הפסקתי ללכת להופעות של ארליך אהובי המוזיקלי כי היה לי קצת נמאס. ראיתי את אפרתי לפני חצי שנה כי היא היתה נראית לי מטורללת מידי עם הצרחות שלה בהופעה בתמונע בפעם שעברה, וזה לא הכי התאים לי. וברי המוני. אבל ערן? משהו חימם לי את הלב בפעמים הראשונות שהייתי בהופעות של ערן צור. והמשהו הזה הוא רם אוריון. עצוב לי להודות בהדחקה הניכרת שהיתה לי, אחרי ההופעה בתמונע של ערן כשהרגשתי שההיילייט היה כששר את השיר "קר" של רם. בכל אופן. שיעמם לי. ולא הלכתי להופעה כבר הרבה זמן. והיה לי כרטיס בחינם. ואפילו היה לי כרטיס בחינם לחבר טוב שהצטרף. ואפילו היה לי כרטיס בחינם לחבר אחר. ואפילו גם לחברה שלו. (טוב, הבנתם את הרעיון) אז הלכתי לי בערב שישי שעבר, ניצלתי את החורף המענג עם האוויר הצח (עד כמה שאפשר בת"א) ונסעתי עם הטוסטוס עד שקפאו לי הברכיים, להופעה, הכי מאכזבת, משעממת ומסריחה שהייתי בה בשנה האחרונה. הבנאדם לא מחדש כלום ולא מספק את הסחורה. והמוזיקה שלו דיי שטחית ומובנת לי מידי. וזהו. ותודה לפורום על הכרטיס(ים) ותודה גם בשם החבר הערבי שלי אחמד (שאני קוראת לו נחמן) ותודה גם בשם אופיר הסמוי ובשם החברה החמודה שלו שבחיים לא יכתבו פה תודה אבל אמרו לי כמה פעמים. (תודה להוריי שהביאוני עד הלום, תודה לאקדמיה על האוסקר) ותודה ליפית רפאלי, שכששאלה אותי איך היתה ההופעה של ערן צור, לא האמינה למשמע אוזניה (או לראות עיניה) ושפשוט לא הגיבה לי במסר בפייסבוק, וזה מה שהביא אותי בכל זאת לכתוב את מה שהיה לי לומר. שזה בעיקר, תודה. ליאורה.
