לא לאבד ערכים...
חברים יקרים, צר לי לאכזבכם, חדווה היקרה התקשרה אלי שוב אתמול, ושוב הייתי נורא נחמדה (קיבינימט, זה לא בשליטה...), חוצמזה לא חשתי כ"כ בטוב, ואמרתי לה שאין לי מושג מה יהיה עד שבת ולא נראה לי שאוכל להגיע, חדווה הביע דאגה רצינית ממצבי האנוש (ומכיוון שעם אימי אני לא מדברת כבר 4 ימים - מאז הסיגריה...) היה לי נורא כיף להתרפק על קולה האימהי ועל דאגתה הכנה... איזה כיף זה להיות מסכנה, כמעט וביקשתי שתבוא להכין לי איזה כוס תה (משהו אומר לי שהיא באמת הייתה באה...) האמת היא שכבר כמה ימים אני מתכננת מה להגיד לה, הייצר הרע שלי והייצר הטוב נאבקו, הייצר הרע רצה להוכיח אותה על טעותה, ולשטוף אותה בטיעונים אידיאולוגיים, חברתיים, נפשיים, סוציאליים, מנטליים וקוגניטיביים, לעומתו הייצר הטוב, נתמלא חמלה, כמיהה, הבנה, געגוע, והתרפקות (איכסה...) בסופו של עיניין אתם כבר יודעים מי ניצח. סה"כ הגברת הייתה מאד נחמדה, ולא מגיע לה לספוג את כל המרמור וכל התסכולים שלי (למרות שהיה נחמד אם היה לי איזה שק איגרוף אנושי...), סה"כ היא עושה את העבודה, וכל מי שעבד פעם בטלמרקטינג, מכיר את התחושה של ניתוק טלפון בפרצוף - וזה לא דבר נעים, האמינו לי. אז לפני שאנחנו פורקים את כל המתח שלנו על אחרים - ואפילו שאנחנו הכי צודקים בעולם, בואו לא נאבד צלם אנוש גם העומד מולינו הוא רק בשר ודם...