ערכאות של גויים
"האמת צריכה להיאמר, גם בתי המשפט שבמדינת ישראל נחשבים כ"ערכאות של גויים", הואיל ושיטת המשפט שלהם אינה על פי תורת ישראל. וגם עליהם חלים דברי הרמב"ם (הל' סנהדרין כו, ז): "כל הדן בדייני נוכרים ובערכאות שלהן, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו". ואף ש"דינא דמלכותא דינא", כלומר מותר לשלטון המקובל לחוקק חוקים ולתקן תקנות, ואף בתי הדין הרבניים בבואם לפסוק הלכה צריכים להתחשב בחוקים אלו כמחייבים. מכל מקום ברור שאין לשום מלכות או שלטון תוקף לבטל באופן גורף את המצווה לדון בפני דייני ישראל בדין תורה. לפיכך כל סכסוך צריך להתברר בפני דיינים שדנים על פי התורה. גם כאשר הנתבע מסרב להישפט בפני בית דין כשר, עדיין נשאר האיסור לילך ל'ערכאות' בתוקפו, עד אשר יבוא התובע לפני בית דין או רב שעוסק בדיני ממונות, והם יתנו לו רשות לילך ל'ערכאות' כדי להציל את ממונו. רק לאחר קבלת רשות יוכל לתובעו ב'ערכאות'. מפני שבאופן זה הוא אינו עובר על מצוות התורה לדון בפני דייני ישראל, שכן הלך ל'ערכאות' ברשות דייני ישראל" (הרב אליעזר מלמד - קובץ doc) *** כמי שצמח בסביבה חרדית וחונך במוסדות חינוך חסידיים, יש בי רגשות שליליים כלפי מערכת המשפט של מדינת ישראל. דעותי שונות מדעות הורי ומחנכי בכל הנוגע לענייני דת, אך דעות לחוד ורגשות לחוד. טרם גיליתי את מקומו של כפתור השליטה ברגשות שנוצרו בי בטרם עמדתי על דעתי. והרגשות הישנים נותרו. כשאני חושב על מערכת המשפט הישראלית צפים במוחי הרהורים רבים. חלקם, אני מניח, מצויים גם בתודעתם של ישראלים חילונים אחרים. אך חלקם ייחודיים למי שגדל בבית חרדי ויצא בשאלה. "חוקות הגויים", "מפלים את החרדים בפסיקתם", "מורדים במלכות שמים" ועוד כיוצא בזה. אדייק ואומר שממרחק הזמן איני חושב במילים אלו בדיוק. אך מילים אלו ודומותיהן, יושבות היכן שהוא במוחי ומטילות את צילן על דעותי כיום. האם עוד מישהו מרגיש כך? האם יש מי שכתוצאה מהחינוך שקיבלנו יימנע בשעת הצורך מלפנות לעזרת בית המשפט? עד כמה אתם מרגישים שאתם מכירים את האפציות המשפטיות שעומדות בפניכם? או עד כמה עולם המשפט אינו מוכר לכם? יש למישהו אש?
(סתם. אני לא מעשן
) *** "...כל ההולך לדין אצל אומות העולם כאילו עובד עבודה זרה..." (מדרש תנאים)
"האמת צריכה להיאמר, גם בתי המשפט שבמדינת ישראל נחשבים כ"ערכאות של גויים", הואיל ושיטת המשפט שלהם אינה על פי תורת ישראל. וגם עליהם חלים דברי הרמב"ם (הל' סנהדרין כו, ז): "כל הדן בדייני נוכרים ובערכאות שלהן, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו". ואף ש"דינא דמלכותא דינא", כלומר מותר לשלטון המקובל לחוקק חוקים ולתקן תקנות, ואף בתי הדין הרבניים בבואם לפסוק הלכה צריכים להתחשב בחוקים אלו כמחייבים. מכל מקום ברור שאין לשום מלכות או שלטון תוקף לבטל באופן גורף את המצווה לדון בפני דייני ישראל בדין תורה. לפיכך כל סכסוך צריך להתברר בפני דיינים שדנים על פי התורה. גם כאשר הנתבע מסרב להישפט בפני בית דין כשר, עדיין נשאר האיסור לילך ל'ערכאות' בתוקפו, עד אשר יבוא התובע לפני בית דין או רב שעוסק בדיני ממונות, והם יתנו לו רשות לילך ל'ערכאות' כדי להציל את ממונו. רק לאחר קבלת רשות יוכל לתובעו ב'ערכאות'. מפני שבאופן זה הוא אינו עובר על מצוות התורה לדון בפני דייני ישראל, שכן הלך ל'ערכאות' ברשות דייני ישראל" (הרב אליעזר מלמד - קובץ doc) *** כמי שצמח בסביבה חרדית וחונך במוסדות חינוך חסידיים, יש בי רגשות שליליים כלפי מערכת המשפט של מדינת ישראל. דעותי שונות מדעות הורי ומחנכי בכל הנוגע לענייני דת, אך דעות לחוד ורגשות לחוד. טרם גיליתי את מקומו של כפתור השליטה ברגשות שנוצרו בי בטרם עמדתי על דעתי. והרגשות הישנים נותרו. כשאני חושב על מערכת המשפט הישראלית צפים במוחי הרהורים רבים. חלקם, אני מניח, מצויים גם בתודעתם של ישראלים חילונים אחרים. אך חלקם ייחודיים למי שגדל בבית חרדי ויצא בשאלה. "חוקות הגויים", "מפלים את החרדים בפסיקתם", "מורדים במלכות שמים" ועוד כיוצא בזה. אדייק ואומר שממרחק הזמן איני חושב במילים אלו בדיוק. אך מילים אלו ודומותיהן, יושבות היכן שהוא במוחי ומטילות את צילן על דעותי כיום. האם עוד מישהו מרגיש כך? האם יש מי שכתוצאה מהחינוך שקיבלנו יימנע בשעת הצורך מלפנות לעזרת בית המשפט? עד כמה אתם מרגישים שאתם מכירים את האפציות המשפטיות שעומדות בפניכם? או עד כמה עולם המשפט אינו מוכר לכם? יש למישהו אש?
