אספר על הקטע שראיתי
ושבגללו הפסקתי לראות.
הם אמרו שחשוב מאוד שהאיבחון יהיה בין שנה לשנה וחצי. אמרו שהתערבות מוקדמת חשובה כי ה'מוח של הילד גמיש בתקופה הזו'.
א"כ אמרו שיש מכון מסויים שרופאים חלוקים בדעתם על השיטה של המכון הזה. אחרי זה הראו את ההצלחה של המכון (גם אני הייתי בהלם מרמת חשיפת הילד במטול) . בקיצור אמרו מה שאמרו, פרסמו בגדול מה שפרסמו. ומאחר ותמונה אחת שווה אלף מילים, לכתבה היה יותר השפעה מאשר לכמה משפטי ביקורת במילים (שהם נאלצו להגיד למען שמירת הסדר הטוב).
לא הייתי מסוגלת לראות את הפרסומת המאוד לא סמויה הזאת בפריים טיים , ולכן לא המשכתי ראות את הסדרה. ולפי התגובת שמתארות מה יש בסדרה לפני ואחרי , אני מרוצה שאני לא מסתכלת.
פלפלים צהובים זה עניין אחר. זו לא סדרת כתבות ולא סידרת תיעודית על אוטיזם. זו סדרת טלויזיה על מה שהיוצר מרגיש ושיש לו חופש אמנותי.
ושבגללו הפסקתי לראות.
הם אמרו שחשוב מאוד שהאיבחון יהיה בין שנה לשנה וחצי. אמרו שהתערבות מוקדמת חשובה כי ה'מוח של הילד גמיש בתקופה הזו'.
א"כ אמרו שיש מכון מסויים שרופאים חלוקים בדעתם על השיטה של המכון הזה. אחרי זה הראו את ההצלחה של המכון (גם אני הייתי בהלם מרמת חשיפת הילד במטול) . בקיצור אמרו מה שאמרו, פרסמו בגדול מה שפרסמו. ומאחר ותמונה אחת שווה אלף מילים, לכתבה היה יותר השפעה מאשר לכמה משפטי ביקורת במילים (שהם נאלצו להגיד למען שמירת הסדר הטוב).
לא הייתי מסוגלת לראות את הפרסומת המאוד לא סמויה הזאת בפריים טיים , ולכן לא המשכתי ראות את הסדרה. ולפי התגובת שמתארות מה יש בסדרה לפני ואחרי , אני מרוצה שאני לא מסתכלת.
פלפלים צהובים זה עניין אחר. זו לא סדרת כתבות ולא סידרת תיעודית על אוטיזם. זו סדרת טלויזיה על מה שהיוצר מרגיש ושיש לו חופש אמנותי.
