suspicious
New member
ערוות אישה
לפני הרבה הרבה שנים, נחשב הרב הגדול לאדם הטהור, הטוב והחכם ביותר על פני האדמה. באחד הטיולים שנהג הרב לצרף אליו את תלמידו המחונן , הם חצו את יער העבות והגיעו לנהר. על שפת הנהר עמדה בחורה צעירה, יפיפיה, מושכת מאוד שכל מלבושה היה שמלה לבנה, מתרופפת ושקופה. כמובן שהרב ותלמידו היפנו את מבטם על מנת שלא ליצור כל קשר עין עם אותה בחורה. עם הגיעם למקום התלקחה שריפה ביער שמאחור והאפשרות היחידה שעמדה לרשותם כדי שלא להיאכל ע"י האש, הייתה לחצות את הנהר. בעיה אחת הייתה : אותה בחורה צעירה ויפה לא ידעה לשחות ופחדה מהמים כשם שפחדה מהאש. התלמיד הצעיר והמחונן, ניגש אליה כשאת פניו הוא הסית הצידה, התנצל וטען כי למרות רצונו לא יוכל לעזור לה מפאת תורתו שאוסרת כל מגע עם מראה חיצוני מיני ובוטה כשלה בפרט וכל מגע עם אישה בכלל. הרב הגדול שהביט בנעשה חייך וכרע על ברכיו. הוא קרא לבחורה ובקש אותה כי תשב על כתפיו. עם הבחורה על כתפיו, החל לחצות הרב הגדול את הנהר. באמצע הנהר נשמטה השמלה מאותה בחורה והיא נותרה על כתפיו של הרב הגדול כשהיא עירומה כביום היוולדה ושיער ערוותה מונח על כתפיו של הטהור באדם. התלמיד המחונן, הביט ברב הגדול בהשתאות גדולה וחוסר הבנה. איך זה שרב כה טהור, כה גדול יבוא במגע שכזה עם ערוות אישה ? מפאת הכבוד העצום שרכש הבחור הצעיר כלפי רבו לא העיז לדבר על מחשבותיו. כך עברו שעות, עברו ימים... עברו שבועות... והדבר אינו עוזב את מוחו של הבחור. הוא לא ישן בלילות, לא יכל ללמוד בימים וכל שחשב עליו היה ערוות האישה על כתפיו של הרב הגדול - מורו. לילה אחד לפני שעת השינה ניגש התלמיד הצעיר אל רבו ביתרת כבוד ואמר: "יסלח רבי במחילה מכבודו אך איני יכול יותר". הרב הגדול שאל את תלמידו לפשר דבריו וזה, הצעיר, הסביר כי אינו יכול לשאת יותר את המחשבות על ערוות האישה שהייתה על כתפיו של איש כה גדול בתורה, כה טהור, כה צדיק. הרב חייך אל תלמידו והשיב: "בחורי, את האישה וערוותה אני סחבתי מגדה אחת של הנהר אל הגדה השנייה. עם הגיענו אל הגדה השנייה, הורדתי את האישה מעליי והמשכתי הלאה בחיי ואילו אתה תלמידי היקר, סוחב אותה ואת ערוותה איתך כבר שבועות. - זו תלמידי היקר זימה לשמה". = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = אתמול שמעתי את הסיפור הזה. מצא חן בעיניי מקווה שמצא חן בעניכם\ן באותה המידה. במידה ולא, קבלו את התנצלותי. אגב, מזל טוב ניב.
לפני הרבה הרבה שנים, נחשב הרב הגדול לאדם הטהור, הטוב והחכם ביותר על פני האדמה. באחד הטיולים שנהג הרב לצרף אליו את תלמידו המחונן , הם חצו את יער העבות והגיעו לנהר. על שפת הנהר עמדה בחורה צעירה, יפיפיה, מושכת מאוד שכל מלבושה היה שמלה לבנה, מתרופפת ושקופה. כמובן שהרב ותלמידו היפנו את מבטם על מנת שלא ליצור כל קשר עין עם אותה בחורה. עם הגיעם למקום התלקחה שריפה ביער שמאחור והאפשרות היחידה שעמדה לרשותם כדי שלא להיאכל ע"י האש, הייתה לחצות את הנהר. בעיה אחת הייתה : אותה בחורה צעירה ויפה לא ידעה לשחות ופחדה מהמים כשם שפחדה מהאש. התלמיד הצעיר והמחונן, ניגש אליה כשאת פניו הוא הסית הצידה, התנצל וטען כי למרות רצונו לא יוכל לעזור לה מפאת תורתו שאוסרת כל מגע עם מראה חיצוני מיני ובוטה כשלה בפרט וכל מגע עם אישה בכלל. הרב הגדול שהביט בנעשה חייך וכרע על ברכיו. הוא קרא לבחורה ובקש אותה כי תשב על כתפיו. עם הבחורה על כתפיו, החל לחצות הרב הגדול את הנהר. באמצע הנהר נשמטה השמלה מאותה בחורה והיא נותרה על כתפיו של הרב הגדול כשהיא עירומה כביום היוולדה ושיער ערוותה מונח על כתפיו של הטהור באדם. התלמיד המחונן, הביט ברב הגדול בהשתאות גדולה וחוסר הבנה. איך זה שרב כה טהור, כה גדול יבוא במגע שכזה עם ערוות אישה ? מפאת הכבוד העצום שרכש הבחור הצעיר כלפי רבו לא העיז לדבר על מחשבותיו. כך עברו שעות, עברו ימים... עברו שבועות... והדבר אינו עוזב את מוחו של הבחור. הוא לא ישן בלילות, לא יכל ללמוד בימים וכל שחשב עליו היה ערוות האישה על כתפיו של הרב הגדול - מורו. לילה אחד לפני שעת השינה ניגש התלמיד הצעיר אל רבו ביתרת כבוד ואמר: "יסלח רבי במחילה מכבודו אך איני יכול יותר". הרב הגדול שאל את תלמידו לפשר דבריו וזה, הצעיר, הסביר כי אינו יכול לשאת יותר את המחשבות על ערוות האישה שהייתה על כתפיו של איש כה גדול בתורה, כה טהור, כה צדיק. הרב חייך אל תלמידו והשיב: "בחורי, את האישה וערוותה אני סחבתי מגדה אחת של הנהר אל הגדה השנייה. עם הגיענו אל הגדה השנייה, הורדתי את האישה מעליי והמשכתי הלאה בחיי ואילו אתה תלמידי היקר, סוחב אותה ואת ערוותה איתך כבר שבועות. - זו תלמידי היקר זימה לשמה". = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = אתמול שמעתי את הסיפור הזה. מצא חן בעיניי מקווה שמצא חן בעניכם\ן באותה המידה. במידה ולא, קבלו את התנצלותי. אגב, מזל טוב ניב.