ערב.................
שמיים סגולים ירדו על הים צבעו את גליו בפסים של זהב מהול בורודים בוהקים מפזרים אלפי יהלומים בוהקים על המים....... גרגרים צהובים ורכים של חול עמדו שם אחד על השני כמו קהל גדול המצטופף בכיכר העיר להביט מקרוב על מופע זיקוקים ביום העצמאות............ והיא פוסעת לה על תלוליות החול הקטנות נותנת לאצבעות רגליה להיגרר בכל צעד וצעד כאילו להפריד בין גרגרי החול הצפופים, לשרטט קוים על החול , להשאיר עקבות, להשאיר סימנים, להרגיש את הרגלים חזק חזק בקרקע בעוד המחשבות עפות ומרחפות להן , עד שכמעט נדמה שנוגעות הן בפסי הזהב הורודים סגולים ההולכים ונמוגים להם אי שם באופק............. כאן, בדיוק במקום הזה, בין הסלעים שאז יצרו מעין בריכה סגורה והיום, לאחר שחלפו להם קצת יותר מעשרים שנה, עומדים עדיין שקועים בתוך המים אך מיקומם שונה כאילו תואם יותר את סגנון העיצוב המודרני, כמו רוצים להגיד גם אנחנו השתנינו ואני תוהה אם הם , הסלעים , אם גם הם זוכרים את שהיה כאן בערבי הקיץ החמים כשנפגשנו בפינת הרחוב ורצנו לים וכשהגענו הורדנו הילוך........פסענו יד ביד לאורה של שקיעה שירדה וכיסתה אותנו עד שהיינו בטוחים שאף אחד לא יכול לראות את המתרחש מתחת לפני המים, את תשוקת האוהבים, את הנשיקה המלוחה הלוהטת והטעימה שרק אל האהבה והים יכול לבשל אחת כזאת תוך בחישת המרכיבים הסודיים שניתן לרוכשם רק בבית המרקחת האלוהי השוכן לו כנראה על אחת מקרני השמש הסגולות וכך כשהים מוסיף מליחות לנשיקה המתוקה הגופות הערומים כמהים לגעת , ללטף, להרגיש, לחדור.......... והשמש השוקעת נראית כה קרובה , רק להושיט יד, כך נדמה, רק להושיט יד ואפשר לגעת, אפשר לקטוף קרן צבעונית אחת כמו נוצה של טווס אבל היא הרי כל כך רחוקה וככל שנדמה לך שאתה מתקרב הקרן רק מתרחקת ............ והזיכרונות גם הם , נדמה שהיו רק אתמול, נראים כה קרובים אבל רק מתרחקים הם והולכים ......... אבל לא מאכזבים, וחוזרים שוב ושוב, ערב ערב כמו מין ריטואל קוסמי (במילרע) במין ריטואל קוסמי (במילעיל)....... המשך יבוא.........
שמיים סגולים ירדו על הים צבעו את גליו בפסים של זהב מהול בורודים בוהקים מפזרים אלפי יהלומים בוהקים על המים....... גרגרים צהובים ורכים של חול עמדו שם אחד על השני כמו קהל גדול המצטופף בכיכר העיר להביט מקרוב על מופע זיקוקים ביום העצמאות............ והיא פוסעת לה על תלוליות החול הקטנות נותנת לאצבעות רגליה להיגרר בכל צעד וצעד כאילו להפריד בין גרגרי החול הצפופים, לשרטט קוים על החול , להשאיר עקבות, להשאיר סימנים, להרגיש את הרגלים חזק חזק בקרקע בעוד המחשבות עפות ומרחפות להן , עד שכמעט נדמה שנוגעות הן בפסי הזהב הורודים סגולים ההולכים ונמוגים להם אי שם באופק............. כאן, בדיוק במקום הזה, בין הסלעים שאז יצרו מעין בריכה סגורה והיום, לאחר שחלפו להם קצת יותר מעשרים שנה, עומדים עדיין שקועים בתוך המים אך מיקומם שונה כאילו תואם יותר את סגנון העיצוב המודרני, כמו רוצים להגיד גם אנחנו השתנינו ואני תוהה אם הם , הסלעים , אם גם הם זוכרים את שהיה כאן בערבי הקיץ החמים כשנפגשנו בפינת הרחוב ורצנו לים וכשהגענו הורדנו הילוך........פסענו יד ביד לאורה של שקיעה שירדה וכיסתה אותנו עד שהיינו בטוחים שאף אחד לא יכול לראות את המתרחש מתחת לפני המים, את תשוקת האוהבים, את הנשיקה המלוחה הלוהטת והטעימה שרק אל האהבה והים יכול לבשל אחת כזאת תוך בחישת המרכיבים הסודיים שניתן לרוכשם רק בבית המרקחת האלוהי השוכן לו כנראה על אחת מקרני השמש הסגולות וכך כשהים מוסיף מליחות לנשיקה המתוקה הגופות הערומים כמהים לגעת , ללטף, להרגיש, לחדור.......... והשמש השוקעת נראית כה קרובה , רק להושיט יד, כך נדמה, רק להושיט יד ואפשר לגעת, אפשר לקטוף קרן צבעונית אחת כמו נוצה של טווס אבל היא הרי כל כך רחוקה וככל שנדמה לך שאתה מתקרב הקרן רק מתרחקת ............ והזיכרונות גם הם , נדמה שהיו רק אתמול, נראים כה קרובים אבל רק מתרחקים הם והולכים ......... אבל לא מאכזבים, וחוזרים שוב ושוב, ערב ערב כמו מין ריטואל קוסמי (במילרע) במין ריטואל קוסמי (במילעיל)....... המשך יבוא.........
