משצית ירושלמית
New member
ערב של כוכבים
מומלץ לקראו... "ויהי ערב ויהי בוקר". היום של היהודי מתחיל מהלילה. החושך קודם לאור. מה הסיבה לזה? מה התפקיד המיוחד של הלילה? מסכת ברכות, המסכת הראשונה, מתחילה בתיאור מעשי היהודי במעבר מיום ללילה – קריאת שמע שמצוותה מזמן צאת הכוכבים. הגמרא מסבירה שזה בגלל שכך הוא סדר הדברים בתורה, 'בשכבך ובקומך'. כך בעצם אנחנו נתקלים לראשונה בעובדה התמוהה שלגבי רוב ההלכות היום, לפי הגדרתו בתורה, מתחיל מהלילה. שלא כמו רוב האומות, ושלא כפי התפיסה הרגילה, שאומרת שיום חדש מתחיל בזריחה, בקימה משינה משכיחה אל יום חדש, נקי ויפה, היהדות אומרת לנו שהזמן הזה שבו אנחנו עייפים מכל מה שעבר עלינו, מותשים מיום עבודה מפרך, מטושטשים משעות לימוד מרובות – דווקא הזמן הזה הוא 'התחלה'. משונה, לא? בעצם, זה לא מתחיל מסדר היום של היהודי, זה מתחיל מבריאת העולם. הקב"ה ציוה ובעקבות גזירתו 'ויהי ערב ויהי בוקר' – הלילה קודם ליום. למה? אי אפשר לענות על שאלה זו בלי להבין מה קורה בלילה, מה מיוחד בו, מה הוא 'עושה לנו'. אפשר לברר את הדברים גם בראייה הפשוטה, הטבעית, וגם כפי שהדברים משתקפים בעולם ההלכה או, במקרה שבו אנחנו עומדים ללכת, בעולם התפילה. אז בואו נתחיל. בלילה, בלילה, בצאת הכוכבים. המון כוכבים. ים של כוכבים. הדובה הגדולה והקטנה, העגלה הגדולה והקטנה, המזלות, כוכב הצפון וכל השאר – המוני כוכבים. פשוט יופי. היופי הזה, כשאנחנו זוכים לראות אותו וכפי שאנחנו יודעים היטב, אינו דבר מקרי. הוא מסודר ומכוון. תנועת הכוכבים היא תנועה מדויקת, מכוונת בדקדוק רב. אפשר לצפות את בואו של כוכב מאות שנים לפני שהוא יגיע. אפשר לחשב את הזוית שבה כוכב יעמוד ביחס לארץ, את ציר התנועה שלו ועוד ועוד, והכל לפי המידע שיש לנו היום, בחישוב של אלפי שנים קדימה. מערכת הכוכבים היא מערכת קבועה ומסודרת. בברכה הראשונה של תפילת ערבית אנחנו אומרים זאת: 'בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עיתים, ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע – כרצונו'. הכל מכוון. שום דבר לא מקרי. יש סדר בדברים, הם נשמרים, והכל על פי חכמה ותבונה אלוקיים. בדברי חז"ל אנחנו גם מוצאים שאכן, יש אמת בהשפעת הכוכבים עלינו, כדברי החוזים בכוכבים (כאשר הם יודעים את עבודתם ועושים אותה נאמנה, אבל לא נכנס לזה. . .). הכל מסודר ומחושב. זהו הרושם הראשון והחשוב של הלילה.
מומלץ לקראו... "ויהי ערב ויהי בוקר". היום של היהודי מתחיל מהלילה. החושך קודם לאור. מה הסיבה לזה? מה התפקיד המיוחד של הלילה? מסכת ברכות, המסכת הראשונה, מתחילה בתיאור מעשי היהודי במעבר מיום ללילה – קריאת שמע שמצוותה מזמן צאת הכוכבים. הגמרא מסבירה שזה בגלל שכך הוא סדר הדברים בתורה, 'בשכבך ובקומך'. כך בעצם אנחנו נתקלים לראשונה בעובדה התמוהה שלגבי רוב ההלכות היום, לפי הגדרתו בתורה, מתחיל מהלילה. שלא כמו רוב האומות, ושלא כפי התפיסה הרגילה, שאומרת שיום חדש מתחיל בזריחה, בקימה משינה משכיחה אל יום חדש, נקי ויפה, היהדות אומרת לנו שהזמן הזה שבו אנחנו עייפים מכל מה שעבר עלינו, מותשים מיום עבודה מפרך, מטושטשים משעות לימוד מרובות – דווקא הזמן הזה הוא 'התחלה'. משונה, לא? בעצם, זה לא מתחיל מסדר היום של היהודי, זה מתחיל מבריאת העולם. הקב"ה ציוה ובעקבות גזירתו 'ויהי ערב ויהי בוקר' – הלילה קודם ליום. למה? אי אפשר לענות על שאלה זו בלי להבין מה קורה בלילה, מה מיוחד בו, מה הוא 'עושה לנו'. אפשר לברר את הדברים גם בראייה הפשוטה, הטבעית, וגם כפי שהדברים משתקפים בעולם ההלכה או, במקרה שבו אנחנו עומדים ללכת, בעולם התפילה. אז בואו נתחיל. בלילה, בלילה, בצאת הכוכבים. המון כוכבים. ים של כוכבים. הדובה הגדולה והקטנה, העגלה הגדולה והקטנה, המזלות, כוכב הצפון וכל השאר – המוני כוכבים. פשוט יופי. היופי הזה, כשאנחנו זוכים לראות אותו וכפי שאנחנו יודעים היטב, אינו דבר מקרי. הוא מסודר ומכוון. תנועת הכוכבים היא תנועה מדויקת, מכוונת בדקדוק רב. אפשר לצפות את בואו של כוכב מאות שנים לפני שהוא יגיע. אפשר לחשב את הזוית שבה כוכב יעמוד ביחס לארץ, את ציר התנועה שלו ועוד ועוד, והכל לפי המידע שיש לנו היום, בחישוב של אלפי שנים קדימה. מערכת הכוכבים היא מערכת קבועה ומסודרת. בברכה הראשונה של תפילת ערבית אנחנו אומרים זאת: 'בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עיתים, ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע – כרצונו'. הכל מכוון. שום דבר לא מקרי. יש סדר בדברים, הם נשמרים, והכל על פי חכמה ותבונה אלוקיים. בדברי חז"ל אנחנו גם מוצאים שאכן, יש אמת בהשפעת הכוכבים עלינו, כדברי החוזים בכוכבים (כאשר הם יודעים את עבודתם ועושים אותה נאמנה, אבל לא נכנס לזה. . .). הכל מסודר ומחושב. זהו הרושם הראשון והחשוב של הלילה.