ערב שירת נשים
אמש הייתי בערב שירת נשים בסטודיו הפתוח של תל אביב. את הערב הנחה רפי ויכרכט (!!) שכנראה הגיע על תקן אישה. טוב, הפריע לי שלא מצאו מנחה אשה לערב הזה. sorry רפי. היה נחמד לראות את הסטודיו מתמלא באנשים מגיל 18 במדים עד 80 שהגיעו עם מקלות הליכה, לאט לאט ברוח ובקור. קראו צביה ליטבסקי, טל ניצן קרן, נורית זרחי, ליאת קפלן ואלישבע גרינבאום. כמו בחיים - היו דברים שאהבתי ודברים שלא. אתחיל בשלילי כדי להפטר ממנו וגם כדי שסוף ההודעה ישאיר טעם טוב. קודם כל התאכזבתי קשות שאגי משעול, שהיתה אמורה להיות בין המקריאות, ביטלה ברגע האחרון ולא הגיעה. רק שתדעו כי בעיקר בשבילה באתי כל הדרך מפ"ת למחוז הפלצנות דנן. אחר כך, גיליתי שממש מפריע לי שאחרים מקריאים שיר, בעיקר אם מדברים בקול ענות חלושה ובטונים כאילו מתנצלים. עם כל הכבוד למשוררת - אם אינה יודע "להגיש" את שירתה לקהל אוהד, ויוצא כאילו היא מדברת אל עצמה רק עם מקרופון מול הפה, (שממש מפריע לה לכן היא גם מתרחקת ממנו)... שתעשה לי טובה ותתן למישהו אחר לקרוא! אה - כן... הפריע לי שאפשר היה לעשן בחדר סגור. חזרתי הביתה בטעם מאפרה. ועכשיו לחיובי: קפה/תה עוגה קיבלו את פנינו וחיממו את הלב והעצמות. כל מי שרכש כרטיס יכול היה לבחור ספר שירה מהוצאת קשת (שלקחה חסות על הערב). בחרתי באמילי דיקנסון. כל משוררת, לא רק קראה משיריה, אלא הביאה שיר מחווה למשוררת אחרת על פי בחירתה, מה שהיה מאוד יפה בעיני. חלק בחרו משוררות מן העבר שאין להן "קול" כיום וחלק הביאו משוררות פחות ידועות מעבר לים או משוררות עמן יש למשוררת הישאלית קשר כלשהו. הופתעתי לטובה מטל ניצן-קרן. ראשית בגלל שהיתה הראשונה שהצליחה להקריא בקול רם וברור. היה לה שיר מדהים על היחסים בינה לבין ביתה התינוקת... ואת המשוררת שבחרה להביא כמחווה היא מכירה לפני ולפנים מכיוון שתרגמה את רוב שיריה מספרדית. חבל שזכרוני הגיע לגבולות היכולת שלו בשמות... אלחנדרה... משהו... אוף! אלישבע גרינבאום היתה האחרונה לקרוא וטוב שכך! היא הגישה מעולה עם קורטוב של יכולת תיאטרלית ודיאלוג עם הקהל. השירים שלה (שלא הכרתי קודם) היו לרוחי כמו גם המחווה שלה ללאה גולדברג, שבאה לידי ביטוי בשיריה היא עם קריצה, עם הומור, עם אהבה רבה. גם גיליתי שערבי שירה כאלו מתקיימים שם בכל יום שני הראשון של כל חודש. אעדכן לגבי החודש הבא אם תרצו.
אמש הייתי בערב שירת נשים בסטודיו הפתוח של תל אביב. את הערב הנחה רפי ויכרכט (!!) שכנראה הגיע על תקן אישה. טוב, הפריע לי שלא מצאו מנחה אשה לערב הזה. sorry רפי. היה נחמד לראות את הסטודיו מתמלא באנשים מגיל 18 במדים עד 80 שהגיעו עם מקלות הליכה, לאט לאט ברוח ובקור. קראו צביה ליטבסקי, טל ניצן קרן, נורית זרחי, ליאת קפלן ואלישבע גרינבאום. כמו בחיים - היו דברים שאהבתי ודברים שלא. אתחיל בשלילי כדי להפטר ממנו וגם כדי שסוף ההודעה ישאיר טעם טוב. קודם כל התאכזבתי קשות שאגי משעול, שהיתה אמורה להיות בין המקריאות, ביטלה ברגע האחרון ולא הגיעה. רק שתדעו כי בעיקר בשבילה באתי כל הדרך מפ"ת למחוז הפלצנות דנן. אחר כך, גיליתי שממש מפריע לי שאחרים מקריאים שיר, בעיקר אם מדברים בקול ענות חלושה ובטונים כאילו מתנצלים. עם כל הכבוד למשוררת - אם אינה יודע "להגיש" את שירתה לקהל אוהד, ויוצא כאילו היא מדברת אל עצמה רק עם מקרופון מול הפה, (שממש מפריע לה לכן היא גם מתרחקת ממנו)... שתעשה לי טובה ותתן למישהו אחר לקרוא! אה - כן... הפריע לי שאפשר היה לעשן בחדר סגור. חזרתי הביתה בטעם מאפרה. ועכשיו לחיובי: קפה/תה עוגה קיבלו את פנינו וחיממו את הלב והעצמות. כל מי שרכש כרטיס יכול היה לבחור ספר שירה מהוצאת קשת (שלקחה חסות על הערב). בחרתי באמילי דיקנסון. כל משוררת, לא רק קראה משיריה, אלא הביאה שיר מחווה למשוררת אחרת על פי בחירתה, מה שהיה מאוד יפה בעיני. חלק בחרו משוררות מן העבר שאין להן "קול" כיום וחלק הביאו משוררות פחות ידועות מעבר לים או משוררות עמן יש למשוררת הישאלית קשר כלשהו. הופתעתי לטובה מטל ניצן-קרן. ראשית בגלל שהיתה הראשונה שהצליחה להקריא בקול רם וברור. היה לה שיר מדהים על היחסים בינה לבין ביתה התינוקת... ואת המשוררת שבחרה להביא כמחווה היא מכירה לפני ולפנים מכיוון שתרגמה את רוב שיריה מספרדית. חבל שזכרוני הגיע לגבולות היכולת שלו בשמות... אלחנדרה... משהו... אוף! אלישבע גרינבאום היתה האחרונה לקרוא וטוב שכך! היא הגישה מעולה עם קורטוב של יכולת תיאטרלית ודיאלוג עם הקהל. השירים שלה (שלא הכרתי קודם) היו לרוחי כמו גם המחווה שלה ללאה גולדברג, שבאה לידי ביטוי בשיריה היא עם קריצה, עם הומור, עם אהבה רבה. גם גיליתי שערבי שירה כאלו מתקיימים שם בכל יום שני הראשון של כל חודש. אעדכן לגבי החודש הבא אם תרצו.