ערב שגרתי...
אני נכנסת בדלת עם התיק ביד, אחרי יום עבודה ארוך. הגדולים מפטירים שלום חטוף, עסוקים כל אחד בעניניו, הקטנצ'יק מבשר לי בשמחה שבשבוע הבא יש מסיבה לרגל קבלת ספר התורה ושאסור להביא אחים. "יש לי פתק בתיק" הוא צועק מהחדר. "לא פתק אחד, שניים. אחד לך ואחד לאבא. כל הילדים שההורים שלהם פרודים קיבלו שני פתקים" הוא מדווח בטבעיות גמורה. והמשפט התמים הזה משתק אותי לרגע. תגיד, אני שואלת כבדרך אגב, כמה ילדים עם הורים פרודים יש לך בכיתה? מסתבר שיש שלושה. הוא ועוד שניים. והמורה שלו נתנה לשלושתם שני פתקים, במופגן, עם הסבר למה היא עושה זאת, מול כל הכיתה... לו זה ממש לא הזיז, לי זה הפריע. אין ספק שהבעייה היא אצלי ולא אצלו. רגע קטן, חסר משמעות כמעט, חלק זעיר ממה שהם עוברים, ובכל זאת מעיק. אוףףףף...שונאת את הידיעה הזו שהם צריכים לשלם מחיר על הבחירות שלי... דולה (עם שני פתקים למסיבת כיתה...ומבואסת)
אני נכנסת בדלת עם התיק ביד, אחרי יום עבודה ארוך. הגדולים מפטירים שלום חטוף, עסוקים כל אחד בעניניו, הקטנצ'יק מבשר לי בשמחה שבשבוע הבא יש מסיבה לרגל קבלת ספר התורה ושאסור להביא אחים. "יש לי פתק בתיק" הוא צועק מהחדר. "לא פתק אחד, שניים. אחד לך ואחד לאבא. כל הילדים שההורים שלהם פרודים קיבלו שני פתקים" הוא מדווח בטבעיות גמורה. והמשפט התמים הזה משתק אותי לרגע. תגיד, אני שואלת כבדרך אגב, כמה ילדים עם הורים פרודים יש לך בכיתה? מסתבר שיש שלושה. הוא ועוד שניים. והמורה שלו נתנה לשלושתם שני פתקים, במופגן, עם הסבר למה היא עושה זאת, מול כל הכיתה... לו זה ממש לא הזיז, לי זה הפריע. אין ספק שהבעייה היא אצלי ולא אצלו. רגע קטן, חסר משמעות כמעט, חלק זעיר ממה שהם עוברים, ובכל זאת מעיק. אוףףףף...שונאת את הידיעה הזו שהם צריכים לשלם מחיר על הבחירות שלי... דולה (עם שני פתקים למסיבת כיתה...ומבואסת)
היום אנחנו ביום של הסכמה לאומית...