כבר לא אופטימי
New member
ערב רע
חזרתי כרגע מאחד הערבים הכי פחות נחמדים שהיו לי, לא, לא היתה לי סיבה לא להינות אבל פשוט לא נהניתי, הוזמנו כמה חברים, כמות מצומצמת של חברים מהעבודה, דווקא אלה שאני יותר קרוב אליהם בעבודה. זאת לא פעם ראשונה שכמעט אותה "חבורה" מתכנסת, אבל מה, פשוט פתאום לא הרגשתי שייך, הרגשתי שאני מין נלווה שלא חלק מהם, שאני שם רק מתוך איזה התחייבות, בחרתי שלא לקום וללכת, אלא המשכתי את הערב, ההרגשה בדרך הביתה היתה פשוט לא נעימה, ישבתי לי, בלי מוסיקה, בלי שום דבר פרט למחשבות של עצמי, פשוט נעשה לי רע. לא יודע איך לתאר את זה, אבל זה פשוט הרגשה שלא היתה לי מעולם, כאילו הרגשה של סוף, סוף תקופה, סוף רע. לא יודע אם הגיע הזמן לעבור, או שהגיע הזמן לחופשה, אבל את ההרגשה הזאת אני לא רוצה להרגיש יותר בחיים.
חזרתי כרגע מאחד הערבים הכי פחות נחמדים שהיו לי, לא, לא היתה לי סיבה לא להינות אבל פשוט לא נהניתי, הוזמנו כמה חברים, כמות מצומצמת של חברים מהעבודה, דווקא אלה שאני יותר קרוב אליהם בעבודה. זאת לא פעם ראשונה שכמעט אותה "חבורה" מתכנסת, אבל מה, פשוט פתאום לא הרגשתי שייך, הרגשתי שאני מין נלווה שלא חלק מהם, שאני שם רק מתוך איזה התחייבות, בחרתי שלא לקום וללכת, אלא המשכתי את הערב, ההרגשה בדרך הביתה היתה פשוט לא נעימה, ישבתי לי, בלי מוסיקה, בלי שום דבר פרט למחשבות של עצמי, פשוט נעשה לי רע. לא יודע איך לתאר את זה, אבל זה פשוט הרגשה שלא היתה לי מעולם, כאילו הרגשה של סוף, סוף תקופה, סוף רע. לא יודע אם הגיע הזמן לעבור, או שהגיע הזמן לחופשה, אבל את ההרגשה הזאת אני לא רוצה להרגיש יותר בחיים.
