ערב רוק מתקדם מספר 8
למי שלא שם לב, אתמול התקיים ערב רוק מתקדם, השמיני במספר, בבארבי החדש (החדש) אשר בכפר סבא. כאמור, הופיעו הלהקות ארטנלד והארנב הלבן, ולהלן הסקירה \ מבדק \ ביקורת \ סיפור \ אגדה \ כתבה \ "קטילה" שלי, לפחות. ארטלנד פתחו את הערב עם בעית סאונד קלה. הווליום של הקלידים היה גבוה למדי, ולאחר לחיצה אחת, הבין הקלידן את הבעיה והנמיך. הגיטריסט המוביל, גם כן היה קצת חזק, הבין את הבעיה, והנמיך, יותר מדי. לא היה שוני רב בין ההופעה של ארטלנד בערב רוק מתקדם הקודם, לבין זה שהתרחש אמש, מלבד הגיטריסט הנוסף, שמרבית עבודתו כללה ליווי של אקורדי עוצמה או פריטה בקורוס נחמד ביותר. וגם שמעו אותו פחות. ארטלנד עושים פיוז'ן - מטאל על הצד החזק של המטבע, בעוד התופים האלקטרוניים שעליהם שוקד המתופף מוסיפים נפח אלקטרוני, כאמור, לכל הסיפור. חוסר הבסיסט עדיין מעיק, למרות שצלילי בס בוקעים מהמערכת של הקלידן. המתופף לא היה מרשים במיוחד, ובכלל, זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי להתחרע על תופים חשמליים. זה פשוט לא זה. הקלידן טוב, אבל נבלע ברקע, לא מביא מספיק סולואים, בעיקר נותן ליווי וצלילי שטח (שדווקא בולעים לא רע את השאר). והגיטריסט - מצויין. כמו בהופעה שעברה, עוצרים כל הכלים ומניחים לו להשתולל ולהראות לכולנו בדיוק מה הוא יודע. טכניקה מדהימה, שליטה בסולמות שונים, טאפינג, ואפילו פרצופים שאותי מאוד שעשעו בכל פעם שהוא פסק מלנגן וקיבל את התשואות שלו. באיזשהו שלב, הנגנים מניחים את הכלים, מסתכלים ימין ושמאל, מחכים חצי דקה, ויורדים מהבמה. מוזר. לא שלום, לא ערב טוב. הם באו לנגן, ולא לדבר. לא איכפת להם להציג את עצמם, להודיע על מכירת הדיסקים שלהם או על כתובת האתר שלהם, כלום. את העבודה הזאת השאירו, כנראה, למארגן ומנחה הערב, מושל יקירנו. טוב. מיד לאחר מכן הארנב הלבן כבר מסתערים על הבמה ומתחילים לארגן את הציוד. בינתיים נקלעתי לשיחה בצד השירותים לגבי ערבי הרוק המתקדם הקרובים לבוא. נראה שיש הפתעות ודברים מעניינים בדרך, אך שששש... זה סוד. לאחר בעיות קלות בסאונד שבעקבותיהן חדלו הארנבים מלנגן, הכל נח על סדרו, והיה אפשר להתחיל את ההופעה. ובכן, בשיר הראשון כמעט גמרתי אומר שאין חדש תחת השמש. הארנב הלבן מבצעים רוק כבד קלאסי, אשר מזכיר מאוד את דיפ פרפל, לד זפלין, אוריה היפ, ודומיהם. הם מקצועים, יושבים בצורה מצויינת (מן הסתם, הודות לאגרול) והעיבודים שלהם מאוד מעניינים ביחס לז'אנר. הבסיסט, שאמנם נראה לא מעוניין כל כך בכל העסק, עשה את עבודתו נאמנה, וניגן בצורה מכובדת למדי. האחים לירן משלימים את הלהקה בתור שני הסוליסטים, והכימיה מצויינת. יובל, כפי שאני בטוח שכבר ציינתי בעבר, הוא זמר בעל יכולות מרהיבות, ואחיו שולט בגיטרה ומנגן ברגש. את השיר השני מקדיש יובל ל"פורום מסויים". למרות קריאות הקהל (אני ומושל) לחשוף בפנינו את שם הפורום, הם מתעלמים ופשוט מתחילים לנגן. על התווים הראשונים, אני כבר מבין שהוא התכוון לפורום הזה בוא אני כותב. קטע אינסטרומנטלי בעל כמה דקות, שהפתיע אותי לחלוטין. בשביל זה היה שווה לבוא לראות. הארנב הלבן הוכיחו שהם דווקא כן יודעים מה זה פרוגרסיב, וגם יודעים הכיצד לבצע. נגינת הקלידים של יובל מאוד הזכירה את של פלוני טוני בנקס, וחלק מהקטע נשמע מושפע באופן ישיר מקינג קרימזון. עיבוד מעניין ומקורי, ללא רבב, ובסופו של הקטע התחבר קטע שירה קצרצר שסיים את השיר. מאותו רגע, אני שיניתי את נקודת ההתבוננות שלי. כעבור הקטע המצויין הזה, חוזרים הארנב הלבן לחומר היותר "ישן" שלהם, שהרבה ממנו זיהיתי כבר מהערב הקודם בהיניקן הבימה קלאב. רוק כבד קלאסי ברמה, עם הרבה עוצמות, אך לא פרוגרסיב. זה משנה באמת? רלבנטי לפורום, זה משנה מאוד, אך כפי שציינתי בפני מושל וגם בפני יובל, שעדיף לפרסם את הלהקה במישורים אחרים לגמרי, בהם היא תצליח הרבה יותר. חלק מהשירים מזכירים מאוד את מבנה שיריהם של הscorpions, עם בתים בעלי פריטת קורוס מתמשכת ופזמוני דיסטורשן מרגשים. רק שהארנב הלבן מוסיפים קצת משלהם. קטעי נגינה וירטואוזים מצד הקלידים בעיקר, והרבה שינויים ממהיר לאיטי. רוב הזמן הקצב נשאר על ארבע רבעים, לפעמים יש גלישות אל שש השמיניות ובחזרה, ואז מאיטים, ואז שבים, חוזרים לריף הנושא, חוזרים אל השירה. בהרבה מהקטעים ניכרת השפעה רצינית של מוסיקה קלאסית, מה שנוטה להזכיר את להקת סגול כהה בתקופתה הפרוגית יותר ב68-69, אבל ניתן לציין גם שאם מוסיפים יותר דיסטורשן, וגם קצת דאבל בס-דראם, כבר היינו מקבלים סגנון אשר מקבילים ללהקות הסימפוניק-מטאל. בקטע האחרון מתחיל יובל לבדו, מנגן עם צליל אורגן כנסייתי שכזה, ושר בפאלצט גבוה למדי. באותו הרגע, אני נדבקתי לכיסאי ולא יכולתי לנוע. היה נראה כאילו רוחו של דוד ד'אור השתלטה על הבחור. כמעט והייתה זאת אופרה. אגב, התפקידים שהוא מבצע על הקלידים בחלק השירים בעודו שר מרשימים למדי. רמה גבוהה של קואורדיאציה בהחלט. נכון לעכשיו, הארנב הלבן הם להקת רוק כבד קלאסי, בעלת שיר פרוגרסיב אחד אמיתי. אמנם בשיחה לאחר מכן עם סולן הלהקה הוא הסביר לי שזה החומר שהוא כותב עכשיו, לכן ניתן לצפות לעוד קטעים טובים שכאלו. מגרעות בהופעה? עד כמה שקולו של יובל לירן מדהים, הוא קצת לוקה בחסר במחלקת הרגש. אין לו את השילוב בין רגש לעוצמה כמו שיש לרמי שלמון למשל, אך מבחינה טכנית, הוא מדהים. כמו כן, לא אני ולא הסובבים אותי מצאו את הליריקה של הארנב הלבן לבעל הזדהות במידה רבה. המשמעות שלהם נראית סתמית או סתומה, לרוב, ובעברית מה שלא הולך, ממש לא הולך. כמות האנשים שנכחה אתמול בערב הייתה מאכזבת ביותר, לרוב דיעות. אני מבין, שלא כמוני, לא כל החברים בפורום השתחררו זה מכבר מהצבא ואין להם שום תעסוקה בעולם, כך שיש ביכולתם לישון ולקום כאוות נפשם, ללכת להופעות בשעות מאוחרות באמצע השבוע. כמו כן, שבחירת הלהקות המופיעות לא היו לטעמם של מרבית האנשים, כנראה. לא מספיק בשביל להגיע על אף אותם מכשולים. למרות שהארגון של אורן ומושל היה מקצועי כהרגלו, ומבלי להתייחס למופעים עצמם, אפשר להגיד שזהו ערב הפרוג הכושל ביותר שאי פעם נוכחתי בו, וזה חבל, כי המארגנים מתחילים לפשוט את הרגל, והנה אוטוטו הולכת כל הסצנה הזאת אל האסלה. ובכל זאת, כי שנאמר לי, ערב הרוק מתקדם הבא אמור להיות מעניין למדי, כך שיש למה לצפות. בואו רק נקווה שזה לא מאוחר מדי.
למי שלא שם לב, אתמול התקיים ערב רוק מתקדם, השמיני במספר, בבארבי החדש (החדש) אשר בכפר סבא. כאמור, הופיעו הלהקות ארטנלד והארנב הלבן, ולהלן הסקירה \ מבדק \ ביקורת \ סיפור \ אגדה \ כתבה \ "קטילה" שלי, לפחות. ארטלנד פתחו את הערב עם בעית סאונד קלה. הווליום של הקלידים היה גבוה למדי, ולאחר לחיצה אחת, הבין הקלידן את הבעיה והנמיך. הגיטריסט המוביל, גם כן היה קצת חזק, הבין את הבעיה, והנמיך, יותר מדי. לא היה שוני רב בין ההופעה של ארטלנד בערב רוק מתקדם הקודם, לבין זה שהתרחש אמש, מלבד הגיטריסט הנוסף, שמרבית עבודתו כללה ליווי של אקורדי עוצמה או פריטה בקורוס נחמד ביותר. וגם שמעו אותו פחות. ארטלנד עושים פיוז'ן - מטאל על הצד החזק של המטבע, בעוד התופים האלקטרוניים שעליהם שוקד המתופף מוסיפים נפח אלקטרוני, כאמור, לכל הסיפור. חוסר הבסיסט עדיין מעיק, למרות שצלילי בס בוקעים מהמערכת של הקלידן. המתופף לא היה מרשים במיוחד, ובכלל, זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי להתחרע על תופים חשמליים. זה פשוט לא זה. הקלידן טוב, אבל נבלע ברקע, לא מביא מספיק סולואים, בעיקר נותן ליווי וצלילי שטח (שדווקא בולעים לא רע את השאר). והגיטריסט - מצויין. כמו בהופעה שעברה, עוצרים כל הכלים ומניחים לו להשתולל ולהראות לכולנו בדיוק מה הוא יודע. טכניקה מדהימה, שליטה בסולמות שונים, טאפינג, ואפילו פרצופים שאותי מאוד שעשעו בכל פעם שהוא פסק מלנגן וקיבל את התשואות שלו. באיזשהו שלב, הנגנים מניחים את הכלים, מסתכלים ימין ושמאל, מחכים חצי דקה, ויורדים מהבמה. מוזר. לא שלום, לא ערב טוב. הם באו לנגן, ולא לדבר. לא איכפת להם להציג את עצמם, להודיע על מכירת הדיסקים שלהם או על כתובת האתר שלהם, כלום. את העבודה הזאת השאירו, כנראה, למארגן ומנחה הערב, מושל יקירנו. טוב. מיד לאחר מכן הארנב הלבן כבר מסתערים על הבמה ומתחילים לארגן את הציוד. בינתיים נקלעתי לשיחה בצד השירותים לגבי ערבי הרוק המתקדם הקרובים לבוא. נראה שיש הפתעות ודברים מעניינים בדרך, אך שששש... זה סוד. לאחר בעיות קלות בסאונד שבעקבותיהן חדלו הארנבים מלנגן, הכל נח על סדרו, והיה אפשר להתחיל את ההופעה. ובכן, בשיר הראשון כמעט גמרתי אומר שאין חדש תחת השמש. הארנב הלבן מבצעים רוק כבד קלאסי, אשר מזכיר מאוד את דיפ פרפל, לד זפלין, אוריה היפ, ודומיהם. הם מקצועים, יושבים בצורה מצויינת (מן הסתם, הודות לאגרול) והעיבודים שלהם מאוד מעניינים ביחס לז'אנר. הבסיסט, שאמנם נראה לא מעוניין כל כך בכל העסק, עשה את עבודתו נאמנה, וניגן בצורה מכובדת למדי. האחים לירן משלימים את הלהקה בתור שני הסוליסטים, והכימיה מצויינת. יובל, כפי שאני בטוח שכבר ציינתי בעבר, הוא זמר בעל יכולות מרהיבות, ואחיו שולט בגיטרה ומנגן ברגש. את השיר השני מקדיש יובל ל"פורום מסויים". למרות קריאות הקהל (אני ומושל) לחשוף בפנינו את שם הפורום, הם מתעלמים ופשוט מתחילים לנגן. על התווים הראשונים, אני כבר מבין שהוא התכוון לפורום הזה בוא אני כותב. קטע אינסטרומנטלי בעל כמה דקות, שהפתיע אותי לחלוטין. בשביל זה היה שווה לבוא לראות. הארנב הלבן הוכיחו שהם דווקא כן יודעים מה זה פרוגרסיב, וגם יודעים הכיצד לבצע. נגינת הקלידים של יובל מאוד הזכירה את של פלוני טוני בנקס, וחלק מהקטע נשמע מושפע באופן ישיר מקינג קרימזון. עיבוד מעניין ומקורי, ללא רבב, ובסופו של הקטע התחבר קטע שירה קצרצר שסיים את השיר. מאותו רגע, אני שיניתי את נקודת ההתבוננות שלי. כעבור הקטע המצויין הזה, חוזרים הארנב הלבן לחומר היותר "ישן" שלהם, שהרבה ממנו זיהיתי כבר מהערב הקודם בהיניקן הבימה קלאב. רוק כבד קלאסי ברמה, עם הרבה עוצמות, אך לא פרוגרסיב. זה משנה באמת? רלבנטי לפורום, זה משנה מאוד, אך כפי שציינתי בפני מושל וגם בפני יובל, שעדיף לפרסם את הלהקה במישורים אחרים לגמרי, בהם היא תצליח הרבה יותר. חלק מהשירים מזכירים מאוד את מבנה שיריהם של הscorpions, עם בתים בעלי פריטת קורוס מתמשכת ופזמוני דיסטורשן מרגשים. רק שהארנב הלבן מוסיפים קצת משלהם. קטעי נגינה וירטואוזים מצד הקלידים בעיקר, והרבה שינויים ממהיר לאיטי. רוב הזמן הקצב נשאר על ארבע רבעים, לפעמים יש גלישות אל שש השמיניות ובחזרה, ואז מאיטים, ואז שבים, חוזרים לריף הנושא, חוזרים אל השירה. בהרבה מהקטעים ניכרת השפעה רצינית של מוסיקה קלאסית, מה שנוטה להזכיר את להקת סגול כהה בתקופתה הפרוגית יותר ב68-69, אבל ניתן לציין גם שאם מוסיפים יותר דיסטורשן, וגם קצת דאבל בס-דראם, כבר היינו מקבלים סגנון אשר מקבילים ללהקות הסימפוניק-מטאל. בקטע האחרון מתחיל יובל לבדו, מנגן עם צליל אורגן כנסייתי שכזה, ושר בפאלצט גבוה למדי. באותו הרגע, אני נדבקתי לכיסאי ולא יכולתי לנוע. היה נראה כאילו רוחו של דוד ד'אור השתלטה על הבחור. כמעט והייתה זאת אופרה. אגב, התפקידים שהוא מבצע על הקלידים בחלק השירים בעודו שר מרשימים למדי. רמה גבוהה של קואורדיאציה בהחלט. נכון לעכשיו, הארנב הלבן הם להקת רוק כבד קלאסי, בעלת שיר פרוגרסיב אחד אמיתי. אמנם בשיחה לאחר מכן עם סולן הלהקה הוא הסביר לי שזה החומר שהוא כותב עכשיו, לכן ניתן לצפות לעוד קטעים טובים שכאלו. מגרעות בהופעה? עד כמה שקולו של יובל לירן מדהים, הוא קצת לוקה בחסר במחלקת הרגש. אין לו את השילוב בין רגש לעוצמה כמו שיש לרמי שלמון למשל, אך מבחינה טכנית, הוא מדהים. כמו כן, לא אני ולא הסובבים אותי מצאו את הליריקה של הארנב הלבן לבעל הזדהות במידה רבה. המשמעות שלהם נראית סתמית או סתומה, לרוב, ובעברית מה שלא הולך, ממש לא הולך. כמות האנשים שנכחה אתמול בערב הייתה מאכזבת ביותר, לרוב דיעות. אני מבין, שלא כמוני, לא כל החברים בפורום השתחררו זה מכבר מהצבא ואין להם שום תעסוקה בעולם, כך שיש ביכולתם לישון ולקום כאוות נפשם, ללכת להופעות בשעות מאוחרות באמצע השבוע. כמו כן, שבחירת הלהקות המופיעות לא היו לטעמם של מרבית האנשים, כנראה. לא מספיק בשביל להגיע על אף אותם מכשולים. למרות שהארגון של אורן ומושל היה מקצועי כהרגלו, ומבלי להתייחס למופעים עצמם, אפשר להגיד שזהו ערב הפרוג הכושל ביותר שאי פעם נוכחתי בו, וזה חבל, כי המארגנים מתחילים לפשוט את הרגל, והנה אוטוטו הולכת כל הסצנה הזאת אל האסלה. ובכל זאת, כי שנאמר לי, ערב הרוק מתקדם הבא אמור להיות מעניין למדי, כך שיש למה לצפות. בואו רק נקווה שזה לא מאוחר מדי.