לכל החברים, נא ראו רישומיי מליל סדר אמש.
ובכן, יצאנו מירושלים מלאי מצב רוח. הנהג ה"מטורף" שלנו, הביא אותנו בדיוק חמש דקות לפני הזמן שמופיע בתוכנית. כשהגעתי למקום, אחזה בי סחרחורת, כמה חברי הלל הצטרפו בחדשיים האחרונים? אולי מאה, אולי אפי' יותר. מששאלתי את אחד ה"מבינים", הסביר לי אותו אדם שגם מתנדבים/ות והורים הוזמנו. כמובן שהצטערתי על כך שלא ידעתי על זה, כך הורי אולי היו מגיעים. (בזאת אני מעונין לציין את תודתי למלווה שלי רינה אופיר. שעזרה לי במציאת המשפחה, משפחת צחייק הנפלאה בשכונת מלחה.) לאחר מילות פתיחה ספורות מאותו אדם שאת שמו לא גיליתי מעולם, קראנו הגדה יפה ומיוחדת, נכונה ואמיתי... אהבתי!!! אחרי שביסמנו עצמינו ביין ומחאנו כף עד כדי קילוף העור, יצאנו למחות רגל... הלכנו והלכנו עד שהגענו ל"שומקום". בהתחלה המוזיקה היתה... אבל אחר כך היא השתנתה לטובה, ונהייתה די סבירה. ולסיכום דברי! דבר אחד רציני להדגיש. אין כמו המסיבות הסגורות של הלל. שם אפשר לרקוד לבד, ועדיין להרגיש מחובר עם כולם. גם אם נרקוד יחד. עם ג'ינג'י או אורן, דבי או שלי, אין זה משנה, העיקר התחושה שאתה מכיר את כל המועדון (כמעט) ובעיקר!!! מועדון שלם שאוהב אותנו!!! אוהב את כולכם כמו שאתם!!! אבי דרוק