אז גמני פשוט
אני מסכים שראש ביצה אינו ערובה לחכמה. אבל גילברט הוא ביקורתי חבל"ז, ואנישם אומרים על ניסויים "נראה אותך עובר את גילברט". הוא בונה על מחקרים ניסויים ועל נתונים מחקריים בדוקים. הוא מציג נתונים, וויכוחים על הלוגיקה עדיף לעושת עם אחרים כי אצל גילברט זה בדרך כלל די מבוסס. יש כאן שאלה חשובה, איזה חיים טובים יותר למי שנולד כחרדי. האם זה שהצורך לחופש יוקד במוח של אדם, אומר שיהיה לו טוב יותר לממש את הצורך? המוח שלנו מלא בצרכים יוקדים שאנו יודעים שעדיף לנו גם לא לחשוב עליהם. (יש הרבה מה לומר על התיאוריה הגורסת ש"תוציא את מה שיש לך בפנים. במילה אחת, מחקרים שונים טוענים ש"להוציא" זה הרבה פעמים שלילי). ההוכחה מאחוזי חזרה נמוכים. בגדול חזרה בשאלה היא תהליך רגשי לא מאד הפיך. לא שאי אפשר להפוך לדתי, אלא שמחסומים רגשיים שונים נופלים. וגם אם אחרי שנים אדם אומר "עדיפים החיים ההם", הרי שהחיים ההם כבר אינם קיימים. הוא יצטרך לעבור תהליך מפרך של חזרה בתשובה וזה כבר ליגה אחרת. אני יכול לתת דוגמה מחבר'ה דתיים/חרדיים ש"שמרו נגיעה" עד שנשבר להם. ואחרי שנשבר להם אין להם את האופציה ברגשית לשמור נגיעה. לא שזה טוב או רע. אבל זה דוגמה למחסום שאחרי שהוא נשבר אתה לא יכול לחזור אחורה. כמו כן, הרבה נתונים סוציאליים הולכים לבלי שוב. יוצב"ש שחזר חזרה לא יקבל סידור בחתונה בהרבה מקרים. השידוכים שיציעו לו יהיו סוג ג' וגם ההרגשה שלו כחלק מהקהילה לא תהיה אותו דבר, שלא לדבר על היחס החברתי הנחות יותר. אתה מדבר על ה"איפכא מסתברא". ייתכן בהחלט שיש כאלה שהיה עדיף להם לצאת בשאלה והסיבה היחידה שיאנן עושים זאת היא בגלל חוסר מידע. בקשר לאנוסים, שתי נקודות. א' האינטואיציה שלי היא שלהיות אנוס , כלומר חילוני שלבוש כחרדי, זה לא חיים טובים. אם אדם באמת חילוני שיהיה בחוץ וזה שווה את מחיר. זו הרגשתי. ב' אני חושש שאתה מכליל ב"אנוסים" אנשים שמבחינה סוציולוגית ועוד בחינות הם חרדים גמורים. והם מתייחסים לחילולי השבת ולקשריהם הרומנטיים כמשוה שיעבורץ אלה לא תמיד אנשים שנשרפים מבפנים. במובן מסוים הם יותר חרדים שמחללים שבת מאשר חילונים.
