ערב פסח בהל"ל

אבזץ

New member
תודה.

ועוד עם שרוליק... חחחחח...
 

אבזץ

New member
לבקשת הקהל... דרשת הבר-חמשה

הנה הדברים ככתבם וכלשונם. תהנו. ערב טוב ושלום לכולם, חג שמח, חג חירות שמח לכולם – יוצאים, מתנדבים, תורמים ופוליטיקאים. נתבקשתי לומר כמה מילים בנימה אישית. חשבתי מה לומר ואיך להודות על מפעל מציל חיים והחלטתי לספר לכם את הסיפור. להלן הסיפור: נולדתי למשפחה חרדית-חסידית בת עשר נפשות. מסלול החיים היה ברור וידוע היטב. חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גבוהה, חתונה עם מצווה טאנץ ולבסוף לוויה. כשבתווך הרבה צ'ולנט. משהו השתבש בדרך. בן עשרים ואחת מצאתי את עצמי רץ ברחובות העיר לעבר תחנת המשטרה, לקול קריאות ההמון שטוף המוח הקורא לעברי: עמלק! עמלק! גיוועלד! מצאו אצלי בחדר עיתונים וספרים חילוניים. ולמי שתוהה, עיתונים יומיים מקובלים. לא ידעתי אז על משהו אחר... עטוף בטלית קטן ונושא את תיק התפילין עמדתי מול תחנת המשטרה. השוטרים היו עסוקים בלחפש עבריינים, ולא השגיחו בחרדי התמהוני המתייפח. וכמו כל נער בעת צרה, נסעתי הביתה אל הורי. הם יבינו אותי, חשבתי. הגעתי הביתה ועל קו הטלפון חיכה המשגיח, שהפציר בי לחזור לישיבה. טרקתי את השפופרת – לשם לעולם לא אחזור, ולא לשום ישיבה אחרת. הורי דרשו בתוקף שאחזור לישיבה. תורה אחת יש לנו. אין לנו דרך אחרת - הם אמרו. אחד כמוך לא יהיה כאן. וכך, נסער ומבולבל, כשבכיסי חמישים שקלים ארוזים בשקית ניילון של סנדוויצ'ים, הסתובבתי במרכז העיר ירושלים. ויהי ערב ויהי בוקר ואני עדיין במרכז העיר ירושלים. אז הבנתי, אין אלוהים. אני לגמרי לבד! עשרים וארבע שעות ללא שינה הכריחו אותי למצוא מקום להניח בו את הראש. נרדמתי על הספסל בגן העצמאות. והתעוררתי לקול צחקוק מרושע, כשמכנסי פעורים לרווחה. עירום כרך הנימול. נזכרתי בסיפורים על ליפתא. פתאום מערה נראתה לי כמקום אטרקטיבי ומוגן. נסעתי לליפתה. ביליתי שם את הלילה הבא. ואת הלילה שבא אחריו. עולם הערכים השתנה באחת. התחלתי לשאול את עצמי שאלות שמעולם לא התמודדתי אתם. למה בעצם אסור לגנוב, אם אין לי מה לאכול? וכמה מותר לגנוב? כדי שביעה? ומה עם הקינוח - מותר? הבושה שבלקבץ נדבות בלתי ניתנת לתיאור. וכך, כשאני בונה הררי פלפולים – מה חמור יותר ומה חמור פחות, למות מבושת הקבצנות או למות מרעב – המשכתי את מלחמת ההישרדות. עם הזמן פתחתי ושכללתי את מיומנויות ההעלמה, עד שהגעתי לרמה שלא מביישת פורצי כספות מתוחכמים. ברחוב הכל מקבל משמעות שונה. אפי' הזונה ממין זכר. אם בישיבה היו מקרים של ניצול מיני ושל אלימות, ברחוב הם קבלו משמעות חדשה. תן וקח. מין תמורת אוכל.. בליפתא מצאתי חברים חדשים שעזרו לי לברוח. הסמים נתנו לי לשכוח. פעם בשבוע הייתי מגיע לתחנה המרכזית, כדי לגנוב כמה בורקסים ופיתות – לאכול. חמש שנים אחרי אני עומד כאן ומספר לכם את הסיפור ואומר לכם: כל זה היה יכול להיות – הלל לא נתנו לזה לקרות. תודה רבה. ישראל ק.
 

miniapolis

New member
רגע רגע

לא ממש מבין על מה אתם בוכים ומה בדיוק צריך לתקן . היה מעולה . מעולה . ביחוד הרעיון הגאוני של שולחנות עם בבקבוקי יין בלבד ותלושים בחינם . פעם בשנה מותר להפתח ולשמוע כל מיני אמיתות מעניינות על כל מיני אנשים . לעיתים האירועים כ"כ מלאי מסכות ותחפושות ו"כאילו" על שלל צורותיו היה ממש משמח לראות אנשים זורמים , חלקם לראשונה . כמובן - כמו לכל דבר טוב - היו תופעות לוואי בלתי נמנעות אבל הם בהחלט מחיר הוגן . אם יורשה לי רק להעיר על המוזיקה הנוראית במועדון שבהתחלה היתה עוד נסבלת ובהמשך ירדה נמוך מים המלח . ולמרות שנפלו לידיי שנים עשר תלושים לא סייע הדבר ולא במעט להפוך את שמיעתי לסלקטיבית . חבל
 

rigoletto111

New member
ישראל ק. העמלק - מארצנו הסתלק!

אבזץ, אתה גאון
א. יש לך תחת ב. כפי שראינו, הוא שווה חמישים שקלים ג. נצל את זה!
 

סלסרו

New member
לא בטוח שזה לא דמגוגי

עם כל הכבוד להל"ל, היו יוצאים עוד הרבה לפני שהל"ל הוקמה, ואף אחד מהם לא הפך הומלס, מקבץ נדבות, גנב, או זונה.
 
יש יוצאים שהאפשרות הזאת

היתה ריאלית עבורם ללא הלל. אני לא יודע כמה יוצאים אתה מכיר ,אבל אני מכיר מאות יוצאים בהלל, וזה מאוד נכון.
 

סלסרו

New member
אין לך אפשרות לדעת זאת

אין לך אפשרות לדעת מה היה קורה ללא הל"ל. אני רק יודע שמהכרות עם עשרות (אולי מאות) יוצאים בני יורק ובישראל, שיצאו ללא קשר להל"ל או פוטסטפס, אני יכול לומר לך שהם הסתדרו בסופו של דבר. גם אני יכולתי להיות מחוסר בית. אבל הסתדרתי, כמו כל אלה שיוצאים. התארחתי אצל מישהו שבשעתו יצא בשאלה (הוא הפכפך, יום חבדניק יום לא, לא יודע מה היום), שבגלל שאני נתתי לו מקום לישון כשההורים שלו לא הסכימו להכניס אותו הביתה, הוא החזיר לי טובה ונתן לי לגור בדירה שלו כשאני יצאתי. זו הטובה היחידה שמישהו עשה לי כשיצאתי. לא קבלתי דבר על מגש של כסף, וכל היוצאים שאני מכיר שיצאו ללא הל"ל, לא קבלו דבר על מגש של כסף. אני לא מזלזל בהל"ל, אני רק אומר שאני לא בטוח שזה לא דמגוגי לומר שבלי הל"ל היוצאים הופכים הומלסים וכו'.
 
אם אתה מכיר אישית מאות יוצאים.

ואת סיפוריהם האישיים, את המעבר שלהם ,ואת היכולת להתמודד בלי אירגון תומך. אני מוריד את הכובע בפניך.(למרות שאין לי כבר מזמן כובע.) ושוב, אני אישית יצאתי ללא הלל (וחבל שכך) תבין ידידי, זה לא רק העזרה הכספית או מגורים אצל משפחה, זה תמיכה חברתית כוללת ,ומפגש עם אנשים במצבך. אפחד לא חושב ברצינות שבלי הלל "קהילת ההומלסים" היתה גודלת.
 

סלסרו

New member
לא צריך להוריד בפני את הכובע

פשוט כשאני יצאתי (1994), הלל לא היתה קיימת - או שהיתה בחיתוליה, לא בקי בtimeline של הלל- ובטח שלא שחקה תפקיד בקרב יוצאים בניו יורק.
 

barr1969

New member
מגש של כסף?

אולי גם כפית של זהב בפה? בין לא להיות הומלס, לבין הקלישאה שלך, עוברת דרך ארוכה כל כך, שאולי מזלך לא ניסה אותך בה. אבל יש אנשים שחווים חוויות שאתה לא חווה, חשבת על זה פעם? לפי תפיסת העולם הזו, אפשר לסגור את הביטוח הלאומי. הנכים, הגרושות, הזקנים, כולם יצטרכו לוודא שיש להם איזה ידיד בתחילת חייהם, שיהיה חייב להם טובה, ואז הם יסתדו בטוח. כמו שאתה. אני אומרת, אם אתה נסחף, לך על זה, אבל את המרירות שלך אל תוציא על שום דבר שדומה להל"ל.
 

barr1969

New member
המרירות שמצאתי בדבריך, אכן.

במשפט אחד יכולת להגיד: לי לא עזרו, גם אתם לכו תסתדרו בכוחות עצמכם. עכשיו גם לך זה נשמע מריר?
 

סלסרו

New member
לא מריר בכלל

ואגב, זה בכלל לא מה שאמרתי. אמרתי שלהציג את הל"ל כאילו שבלעדה היוצאים הופכים הומלסים ויורדים לזנות, זו דמגוגיה. השאר - אינטרפרטציה שלך. וכן, אגב, אני ממליץ ליוצאים לצאת לבד בלי להסתייע בשום ארגון. אבל לא על זה דברתי.
 

barr1969

New member
זו הכללה וזו הכללה

לא כל מי שיוצא יורד לזנות, או מחפש אוכל במכולות אשפה. יש סיטואציה שזה יכול לקרות, נכון? על זה אבזץ דיבר. אם לא הל"ל, אולי היו הרבה פחות יוצאים, או הרבה יוצאים מסכנים. לא צריך ללכת על מקרי הקצה כדי להחליט שארגון מסויים מיותר. לא צריך להיות רעבים ללחם או צמאים למים כדי לא לשרוד- אם הכסף שאתה מרוויח מספיק רק להוצאות מחיה ושכר דירה, יופי שיש ארגון שנותן לך מלגה, כדי לדחוף אותך קדימה.
 

סלסרו

New member
לא אמרתי שהלל מיותרת,

רק שמתי דברים בפרופורציה. ואגב, ההכללה שלי, היא, כהכללה, נכונה. מן הסתם יש מקרים פרטיים שלגביהם ההכללה לא נכונה. אבל כהכללה זה נכון.
 

סלסרו

New member
המרירות שראית בדבריי, קיימת רק

במוחך הקודח. אין כל קשר בין בט"ל לבין יוצאים. רובא דכולא של היוצאים הם צעירים, בגיל שהם יכולים למצא עבודה, יש להם ידידים ומכרים, והם יכולים להסתדר. עובדה, הם הסתדרו לפני הל"ל!
 

אבזץ

New member
סליחה. מהיכן אתה שואב את האומץ

להיות החלטי כל כך? רוצה שאספר לך סיפורים אמיתיים עם שמות מפורשים? אמנם אספתי כמה וכמה מקרי קצה והקצנתי אותם, בכוונה תחילה (ואגב, כולם ללא יוצא מן הכלל קרו). אבל, זה בכלל לא ממין העניין - היה או לא היה. פספסת את הפואנטה ואתה ממסמס את כל הרעיון. חזור שנית, קרא שוב! זה לא אמור להיות מסמך היסטורי או תמונת ראי של מציאות היוצאים, להפך - בעיניי, יש בזה אף מהפארודיה על סיפורי המסכנות המסופרים בפי היצאים מעת לעת... כל הרעיון היה להציג את הלל כמפעל מציל חיים. כשכתבתי את זה עלו בי עוד כמה מחשבות נסתרות כמו פארודיה ועוד, אך הן כמובן טפלות מול המטרה העיקרית - הלל מפעל קריטי המציל חיים. שבת שלום.
 
למעלה