תראה, אינני יודע. אבל.............
אני מניח שזה קרוה תמיד. אם אתה משקיע, ולומד,ומכין, ומתכנן, אתה נכנס למתח של עשיה.במקרה הפרטי הזה שלי היו לי שני ארועים גדולים. יום המספרים הבינלאומי והארוע של אתמול בערב. ליום המספרים הכנתי ארבעה ספורים ולא שנים. מרבית המספרים הופיעו פעם אחת והכינו שני ספורים. אני הופעתי פעמיים לכן - ארבעה ספורים. וצריך להיות שם סופר דופר פלוס. ויש מתח לקראת הערב ויש ציפיה, והערב עובר, אבל רגע................יש את יום חמישי. עדיין אי אפשר לעבור לעמידה חפשית ואתה עדיין בדום מתוח. ולומד, וחוזר ומשנן ומתרגל. והערב מגיע...................ונגמר. והזו. כל המתח משתחרר. הכל מתרפה. אז אין מה לעשות, יחד עם הרגשת הסיפוק על שני ערבים נפלאים שהיו באה מין הרגשת ריקנות כזו.אני מניח שזה תוקף גם מספר ותיק לאחר השקעה גדולה - והצלחה.טוב למה שונא? זה כיף. מין הרגשת שחרור. כמו ציפור.למה שונא? זה הזמן לחפש הר חדש לטפס עליו. לא?