לחלוטין לא נכון. בפירמידה כמו בפירמידה, ככל
שאתה למעלה, האפשרויות מצטמצמות לגובה, ונשארות רוחביות.
אני רק מזכיר לך שאתה דיברת על "רוצה להצליח".
ומה זה רוצה להצליח, אם לא הצבת מטרה? אני לא ממש מבין איך אינך רואה את
הקשר הסימביוטי בין הצלחה לבין הרצון להצליח. משם זה מתחיל כי נדירים
האנשים ש"הצליחו" ללא כל מאמץ או הצבת ההצלחה בעדיפות, קודם להצלחה עצמה.
ואני שוב מזכיר לך שהנושא (שאתה העלית, דרך אגב) היה הנושא העקרוני של הצלחה.
אז אולי עבורך הצלחה היא לימודי תואר שני אך עבור מרבית האוכלוסיה, הצלחה מתבטאת קודם
כל בהצלחה חומרית. הלימודים הם אמצעי לזה ותו לא.
עבור אחד שמרוויח 7000 שקל בחודש, ומקבל העלאה ל8000 ש'ח, זו הצלחה לא פחותה
מד'ר שקיבל מינוי כדיקן, ואולי יותר. אז הוא לא למד באוניברסיטה, אך התקדם בסולם הערכים
וההישגים שבנה לעצמו.
דרך אגב, דביר לא כל כך טועה. למעשה, אתה טועה.
הצבת מטרה היא אכן הצלחה. היא הצלחה כי אתה בעצם אומר שאתה מוכן להתאמץ.
אחרת היית נח על זרי הדפנה שמקום מושבך הנוכחי מאפשר לך.
השינוי המנטלי של חיפוש מטרה והצבתה הוא הצלחה של רוח האדם שבעצם אומר שהוא
התעלה על הנוחות שבישיבה על הגדר, ועשיית הצעד החשוב של תחילת המאמץ.
דרך אגב ב'. אין שום קשר בין מספר השלבים בבחינת הצלחה של זה או אחר.
מעבר לעובדה שכל אחד רואה את ההצלחה בעיניים אחרות, ובניגוד לעמדה שלך שגורסת שהצלחה היא אחת,
הרי גם אם אדם ב' לא ישקוד על הצלחתו שלו כל הזמן, הוא ידרדר להיות במצב של אדם א'.
שניהם צריכים להתאמץ באותה מידה, כל אחד בתחומו.