ערב יום הזכרון 2004

[liat16]

ערב יום הזכרון 2004

תמיד חשבתי, לתומי, שאני כבר את הכל עברתי.אבי נהרג בהתקפת טרור בזמן שהיינו בשליחות בחו"ל בהיותי בת 11 .לכן חשבתי שאני מחוסנת,מה כבר יכול לקרות לי? אני כבר את הגרוע מכל עברתי!! לפני 5 חודשים הבנתי שלא כך הם החיים, ולעולם לא נדע מה הם מכינים לנו. השנה,בשבילי, יום הזיכרון מאוד שונה משנים קודמות.אפילו הרשיתי לעצמי לבכות בטקס שהייתי מקודם. דבר שאינני נוהגת לעשות ליד אימי. אסיים במילות השיר "מה אברך לו..." להתראות בימים שמחים יותר ליאת

 

[תלמה פינץ]

../images/Emo14.gifעל אבל ואובדן הציפיות../images/Emo14.gif

ליאתי חמודה שלי, אני ממש מצטערת לקרוא את כל מה שעברת, בתור ילדה קטנטנה- זה בטח היה נוראי- להשאר כל לבד, בלי אבא במקום זר שאפילו איננו בית. אני משתתפת בצערך ומקוה ומאמינה, שיגיע היום, שבו תוכלי להיות גאה בבנך, על השגיו, על התקדמותו המופלאה, ועל המאבק שניהלת איתו ועבורו- כדי שיגיע היום הזה. אני שולחת לך

כי אני מכירה את שברון הלב

הזה שאת מצרפת לכל מסר שלך. כולנו, ההורים עוברים את השלב הזה- של שברון הלב ואובדן הציפיות, על הילד שקיווינו שיהיה לנו ומילאנו לקראתו את ליבנו מיום ההריון הראשון. האבל על הילד שנאבד לנו- לתוך העטיפה האוטיסטית הזו, לתוך הקשיים האינסופיים, לתוך העשייה שאין לה סוף, לתוך ההתלבטויות על דרכי טיפול, אנשי מקצוע, דילמות על ויתורים אישיים ואובדן החיים, כפי שחשבנו שיהיו.. זה אבל שאינו מסתיים לעולם, אולי בדומה לאבל על אדם קרוב שאיבדנו- אך במקרה של האוטיזם- ליד האבל יש את התקווה את העשייה הברוכה שמביאה תוצאות את התחושה שלא נסתם הגולל- שאנו יכולים להשפיע ולעזור- המון. אני יודעת כמה זה קשה, כמה זה שוחק ועל כמה אנחנו נדרשות לוותר, כשאנחנו כאימהות, עוברות את הטירוף הזה, את הסחרחורת הבלתי נגמרת של העשייה הזו. אבל החיים טומנים לנו בחובם גם הפתעות נעימות, ואני מאחלת לך שתחווי אותן, כמה שיותר, עם בנך המתוק.

מכל הלב, אני מאחלת לך שתוכלי ותראי את ההתקדמות שלו, את היכולות החדשות שתופענה ותמלאנה את ליבך השבור בקצת יותר אושר ושלווה. אני יודעת שזה אפשרי ואני יודעת שזה יבוא. חזקי ואמצי- אך בהחלט מותר לך גם לבכות- ולא צריך תמיד להיות הכי חזקה בבית. אני איתך.

תלמה.

 

[liat16]

תןדה ענקית! ../images/Emo25.gif

על כל מילה,שכתבת לי בימים קשים אלו ,על הזמן שאת מוצאת ועל הניסיון לעודד .אכן שברון הלב שמצורף במסרים שלי ,משמעות לו. הציפיה הכה גדולה למשפחה גדולה ומאושרת ,שגם הפעם ,כנראה לא תיהיה לי. מתחזקת מדברייך,תמיד! ליאת