זו לא המלחמה שלך...
ולעיתים, כשאנחנו אוהבים כל כך, אנו מנרגישים שהלוואי ויכולנו לפתור את כל מה שאנחנו מזהים כבעיה אצל הצד השני, אך אני לא חושבת שזה כל כך בריא. אני חושבת שהבהרת את עמדתך בשיחות הרבות שערכת עם אהובתך ואני לא רואה איזה עוד טובה תצמח משיחות נוספות בנושא (זה לא ש"כמות" השיחות תשפיע על מעשיה). יש לה מאבק לא קל בפניה ואני יכולה להבין למה היא נמנעת כרגע מלעשותו (אבל חושבת שלא תהיה לה ברירה והיא צטרך באיזשהו שלב להתנתק מאימה בשביל להיות אדם בוגר ובריא). אני חושבת שכדאי לתת לה הרבה סימפטיה, לא לתת לשיחות לנסוב סביב הנושא (תאמין לי שהיא כבר הבינה את עמדתך) ובאמת להשתדל להגיע לשם יותר הביתה, במנות קטנות. יתכן שהדאגה של האם היא אכן סביב הגנת יתר לבת,אבל אין לנו מושג ממה זה נובע, יתכן שבכלל מהחוויות של האם עם הגברים בחייה. בשביל זה צריך לעשות שינוי איטי של התחושות שלה כלפיך. שהיא תראה כמה הילדה מאושרת, שתראה אותך מתנהג אליה יפה ובאיכפתיות. את זה לא כדאי לעשות במלחמות ובמה שיכול להתפס בעיניה כ"מרד", אחרת היא תסמן אותך כמוקד הבעיה.
