ערב טוב

[ניקניק]

ערב טוב

רק רציתי להגיד תודה לכל מי שענו לי. קצת נתן לי להסתכל אחרת על המצב. יום חמישי בלילה שבכיתי פה בפורום, בעלי היה במסבית רווקים עד למחרת . למחרת בבוקר התחילו לי כאבי בטן, אבל ניסיתי להתעלם ללא הצלחה. זהו, אני לא בהריון. ושוב פעם בכיתי. הפעם בעלי הגיע בדיוק באמצע הבכי. לדבר על הנושא הוא לא בדיוק היה מסוגל, ואני לא ניסיתי לדחוף אותו. בזמן שלו, כשירצה, אם ירצה. בינתיים קיבלתי ממנו פינוקים: ארוחה סינית ופרחים. זהו, עוד חודש נוסף של איקקלומין וכוריגון ואם לא יעזור אז לא תהיה ברירה וצריך כבר לצילום רחם. אני מפחדת!! הרופא (שדרך אגב בחרתי בו לפי ההמלצות של בנות פה!) נתן לי טפסים לאולטרא סאונד, ובדיקת דם ועוד טפסים לבדיקה כללית. כששאלתי אותו מה זה, אמר לי שאבוא לאחות ביום ה-12 למחזור והיא כבר תדע. זה די מבהיל אותי, מה הוא לא מספר לי??? מישהי יודעת אולי??? זהו, ושיהיה ערב טוב לכולם.

 

[dandushx]

קראתי את הודעתך מספר פעמים

כדי להיות בטוחה שאני רואה טוב. את מספרת שהיית לבד כל הלילה כי בעלך יצא לבלות עם החברים שלו ,כשאת בדכאון ועם כאבים,וכשהוא חזר לא היה לאדון הנכבד כוח להקשיב לך? אני חייבת להודות שזה מכעיס אותי לקרוא כזה דבר. כדי להתמודד עם בעית פוריות, קודם כל צריך תמיכה בבית , בין בני הזוג,אתם בזה ביחד וחוץ מזה חזרתי קצת אחורה וממה שהבנתי הבעיה אצלכם היא בכלל אצלו,אז על אחת וכמה. ועם כל הכבוד ארוחה סינית ופרחים זה במקום לנחם , לעודד ,לחבק ולהקשיב? לא נראה לי ! גבירתי את צריכה לנער את הגבר שלך טוב טוב .

 

[עמית@]

דנדוש- לטעמי תגובתך מעט מוגזמת

וגם סותרת את עצמה בפראות זה עניין של שניהם או שהבעייה "אצלו" ולפיכך הוא צריך להיות ה"רגיש"??? אני לא בעד מדיניות טילטולים וניעורים עם בני זוג מתקשים לתקשר על רגע בעייה מסויימת- להנחית עליו את "הבעייה היא אצלך אז.." היא מתכון בטוח לפגיעה עמוקה בליבת ישותו. איזה מן דבר זה???

 

[נועם@בת]

דנדוש, תרשי לי הערה קטנה...

יש גברים שמדברים, ויש גברים ששותקים, ויש גברים שאוהבים, ויש גברים שמביאים פרחים, ויש גברים שלוקחים לארוחה סינית. כל אחד ומה שהוא מסוגל לתת מעצמו- אף אחד מהם לא מושלם, אבל לא כל מי שמושלם זקוק לניעור רציני. הצד שנושא בגופו את בעית הפוריות לא חייב להתאמץ יותר. נקודה. הוא לא אשם ולכן לא צריך לפצות על הנזק שהוא גורם. נכון, עם בעיות פוריות רצוי ומומלץ להתמודד ביחד, אבל לכל אחד יש את דרך ההתמודדות שלו. ניקניק מספרת על בעל מפנק, שפינק אותה והראה לה כמה הוא אוהב אותה וכואב איתה- גם אם לא היה לו ראש לדיבורים. מה לעשות, כל אחד בנוי אחרת. ואין סיבה לנער אותו אם הוא מתקשה לדבר על הדברים שכל כך מכאיבים לו. העולם מורכב מאנשים שונים, הכאב שלהם אולי אותו כאב, אבל הם מגיבים אחרת. סליחה על ההטפה, לא התכוונתי לנזוף חלילה, רק להראות שכל אחד מתמודד (או מתקשה להתמודד לפעמים) בצורה שונה.

נועם

 

[dandushx]

אני לא אמרתי

שרק הצד שאצלו הבעיה צריך להתמודד , להפך שזו צריכה להיות התמודדות משותפת ופשוט נראה היה לי שלהשאיר אישה לבד כל הלילה כדי לצאת לבלות עם החברים בתקופה כל כך רגישה מבחינתה , זה לא הוגן כלפיה ולא יאה .

 

[טליה מספרד 1]

לא הבנתי אותך דנדוש!

מה, אין חיים מעבר לטיפולים? מסיבת רווקים זה לא דבר שאפשר לדחות, ואולי אפילו לא נעים לא ללכת, אז מה, הוא הלך, כנראה שכשחזר היה עייף ומותש, ולמחרת עשה את מה שנראה לו (וגם לי) כמחווה מקסימה. יש גברים שגם את זה לא מצליחים לעשות- וכל הכבוד לו!!! חוץ מזה, מה הקשר אצל מי הבעייה, זה לא נראה לי נכון שבגלל שהבעיה היא אצלו, הוא צריך לותר על כל הנאות החיים, וגם אם ניקניק הייתה במצב כאוב, אני בטוחה שאם היה נראה לא הוגן שהוא יוצא לבלות, היא הייתה מטילה וטו.

 

[ניקניק]

דנדוש, שלום לך

בעלי הלך למסיבת רווקים כי החבר הכי טוב שלו מתחתן. אני אמרתי לו שיילך ושמחבינתי זה בסדר גמור ורק אז הוא הלך. הכאבים התחילו למחרת בבוקר. מה שכן, אני חושבת שהבעיה היא של שנינו, (אחרת למה הרופא רוצה לשלוח אותי לצילום רחם?). אמנם קשה לי זה שהוא לא נפתח בפני ולא מדבר על הנושא הזה, אבל מהתגובות פה בפורום הבנתי שלגברים קשה יותר אז אני מנסה עכשיו לרדת מזה - כל הזמן ניסיתי לדחוף אותו שידבר על זה ואולי זה מה שגרם לו להסתגר? אני לא יודעת, אני רק מנסה עכשיו כיוון חדש. אולי זה יעזור? אולי הגיע הזמן לנסות גישה חדשה. אני פשוט עייפה ממחשבות, עייפה מלבכות, וכל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות חלק מהפורום הזה, שעוזר לי להרגיש פחות לבד, ולנסות לאט לאט לבדוק מה קורה לי ולזוגיות שלנו. האם את מבינה אותי? (וסליהח שההארכתי - מקווה שזה בסדר)

 

[עמית@]

ניקניק

קודם כל לא הארכת וזה ממש ממש בסדר. הזוכגיות משתנה- וזה משהו שחייבים להשלים איתו- אני וגם יוסי מתים לפעמים מפחד- כי משהו משתנה- לוא דווקא לרעה. פשוט שינויים- לחצים ופחדים שמגיעים וגואים- וחששות- וכאבים פיזיים ומנטליים- וחוסר תקשורת שנובע מכל אלא וזה קשה. אבל נורא נורא חשוב לדבר- או לפחות לנסות- ולתת את כל התמיכה. אין לי תשובות של רגע- רק מקווה שזה יהי בסדר

עמית

 

[dandushx]

שלחתי לך מסר אישי

 

[עמית@]

עניתי (וכתבתי מהר מהר- סליחה על

השגיאות)

 

[dandushx]

ניקניק , קבלת את המסר שלי ?

 

[מיכל ק-ש]

ניקניק יקרה

מצטרפת לכל מילה שכתבו קודמותי בתגובה לדבריה של דנדוש. לדעתי בכך שאת מאפשרת לו את הזמן שלו ואת הדרך שלו להגיב, את מכבדת את דרכו, מקרבת אותו אליך ועוזרת לו להיפתח לאט לאט. לא לכולם קל להתבטא ובעיקר כשזה מגיע לנושאים רגישים. תגובה לא חייבת להתמצות רק בדיבורים. במעשיו הוא בעצם דיבר. לגבי הרופא שלך: אם משהו מטריד אותך, את יכולה לשאול שוב (אפילו טלפונית). אל תוותרי לו. מגיעות לך תשובות ורופאים הם לא אלוהים. אם הוא לא עונה לך ולא מתייחס אליך כפי שאת חושבת שמגיע לך, תחליפי רופא. זה הכל. יש מספיק רופאים שכן יתנו לך אינפורמציה. בנוסף, את גם יכולה לנסות לשאול את האחיות.